הוצא את המפתח

כל חיי אני צופה מלמעלה במה שקורה באולם למטה. תמיד יש איזה דרך להיכנס למחשבי ההנהלה, מתוך המחשב שלי בחדר, ולתכנת כך שאני אראה בריבוע נברשת בודד קטנטן בגובה הראש שלי במיטה, כך שאראה מה קורה.

אני חושב שאני היחיד שרואה כל כך הרבה ממה שקורה שם. כל השאר מפחדים להסתבך, ורק לפעמים הורים לוקחים ילדים לעבודה, או כשאתה עובר גוון סגול או משהו קורה ניתן רשות להסתכל, אבל יש דברים שזה לא בריא לילד להיחשף וכל מיני תירוצים שאני לא מבין. נהלים שנקבעו בהתחלה שאיש לא טרח לשנות.

אני ג'רי. אבא שלי הוא טום. הוא עובד במחלקה ממש קשה ואפילו עצובה. מוסרים לו מישהו שימות, והוא צריך להרוג אותו איכשהו. הוא טוב בזה, אבל לא הכי מרוצה מי זה. אבל אנחנו אמידים, ויש לנו כסף לבית נוח עשוי זכוכית אטומה, וגינת 2 מטר רבוע בתוך הבית. אני אוהב את החיים והכי טוב בנברשת שלי מתוך הילדים במחשבים. לא יודע מה עם הנברשות האחרות.

אני שוכב על המיטה שלי. והריבוע שמול עיני שקוף. אני צופה כרגיל בין עובדים שמתרוצצים, בחדרים השקטים שעומלים על גופו, תכונותיו ועוד מלא דברים. באנשים על מטאטאים עפים בקבוצות הביתה אחרי יום עבודה או הולכים לאכול צהריים.

תמיד הזקן המופלג לחש משהו לאבא ולחבר של דוד שלי. החבר של דוד שלי הוא מרקר, ובמשפחה שלי אמא שלי חציל, היא דואגת לכנות ולרגשות בני האדם, אבא שלי הוא סגול שקיעה, לסמל את שקיעת חייו של האדם אל תוך המוות.

אני אוהב להסתכל אבי, על העצב הקטן שפניו כשהוא חורץ את גורלם של חפים מפשע, את ההקלה שלאחר מכן.

אבא שלי גאון. הוא הביא את ההמצאה לצבוע פס סגול בשיער, כך שכל פעם שיצטרכו זימון של אנשים מסוימים, הפס הסגול בשיער טופח על הראש ומעביר את ההודעה אל תוך בועת מחשבה חדשה.

ניתן להסתיר או לחשוף את הפס, אבל עכשיו כל אדם שמתקבל לעבודה כלשהי בוחר אם הוא צובע את שערו במשיכת מכחול בודדה.

אני מביט ורואה שהכל אותו הדבר. כמעט משעמם.

אבל לפתע נכנס בן אנוש לחדר, על מטאטא ושרביט בידו. הלב שלי פועם בחוזקה.

אני רץ לפתח הבית ורואה את ששת מנהלי הנברשת רצים אל המרכז המסחרי ואז אל הפתח, שלושים מטר משם הם טסו החוצה מהנברשת, ואני עצרתי. אסור לי.

אני רוצה לטוס בעקבותיהם, אבל אסור לי.

כל פעם אני רוצה כבר להשתבץ לעבודה רק כדי לגלות את נפלאות המחשב.

משהו מוזר קורה שם. 

אני רץ חזרה לחדר ומצמיד עיני לריבוע.

הוא נשלח אל אבא שלי אחרי כמה זמן, פתאום הוא נפל, מת, ונפל לו משהו מהכיס. לקחתי את המחשב וצילמתי את מה שנפל. הגדלתי. זה היה מפתח.

לאט לאט הבנתי. המפתח! שלומדים עליו כל השנים בביהס. אני נלחץ, יודע שאין זמן לבזבז. שאם יעבור עוד שעה החדר יהיה גלוי לבני אנוש.

אני רץ החוצה מהבית ויורד למרכז המסחרי. אני תופס מטאטא שבפתח וטס החוצה. אני צולל אל המפתח, ושומע עוד המון אנשים טסים בעקבותי צועקים עליי להפסיק.

מלא זמן לא עידכנתי... תגיבו!!

הפרק הקודם