קרירה מתמיד

בטאתי ולא מצאתי ת'מבוטא...

כשאני אמצא אותו אני אשנה...

פרק 6

<נראה עכשיו את הפרצוף המעוך הזה>

"ונסה באה", הזהרתי את כולם.

התגובה שלהם היתה מהירה וכמעט זהה- ברי עיוותה את פניה היפים עד שהפכו למפחידים,ניקול הזעיפה פנים,ואדם,טד וסטן קימטו את גבותיהם המושלמות וגופם הראה עצבנות גלויה.

"לבד" אמרתי. לא שמעתי קולות נוספים לידיה.

<לבד? למה לבד> שאלה אותי ברי בעזרת מחשבותיה. משכתי בכתפיי. הדבר היחיד שהיא חשבה עליו זה אם העצים והדשא הירוקים והאדמה החומה כהה מתאימים לצבע העור שלה.

הסתדרנו שוב במעגל. שמתי לב שטד בהה באש. בהבעה נואשת.

עוד לפני שהיא הגיעה אלינו הוא שאל בקול נמוך וקר, שכמעט ועשה לי עור-ברווז, "מה את רוצה"?

ונסה נראתה מופתעת , ואם לא הייתי ערפדית לא הייתי רואה שהיא לבשה שוב את הפנים האדישים.<אני אהרוג אותו.. לא למה להתאמץ?? ג'ייק יעשה את זה בשבילי..>

"ממך, אחי?.. כלום" ענתה בקול יותר קר משלו, הבטתי במהירות בתגובת פניו אך הן נשארו חסרות רגש.< אם עוד פעם היא תגיד את זה, אני אוציא לה ת'עיניים, אשרוף אותם, ואז אשלוף לה ת'מעיים..>

"טד!!" צעקתי עליו כשהוא העלה תמונות במחשבותיו.... הוא פנה אלי בחיוך מתנצל.

<מה עובר עליהם??> תהתה ברבי.

" בשביל מה באת?" פתחה ברי בפעם הראשונה את פיה .

"לא בשבילך" ענתה לה הצהובה." תהיי בטוחה.  פשוט חשבתי שיהיה נחמד אם אעשה שיחת-חברוֹת קצרה, עם החדשה." היא חייכה אלי חיוך שהיה אמור להחניף לי אבל לי נהיה בחילה ממנו.< וכמובן, גבריאלה תהפנט אותה,  אבל זה פרט כלכך שולי שהם לא צריכים  לדעת עליו...>

כולם הביטו בי. מחכים למוצא פי. התחיל להיות לי פחד במה. אף פעם לא הייתי טובה לעמוד מול קהל כמו אמה, אבִּי או קייטי. איך שאני מתגעגעת אלים. לא ראיתי אותם  עמעט שבוע ואני כמעט מתה.

"הלו.." הפריע לי קול מעצבן.

 הסתכלתי לעבר חובבת הקנים המושבעת.

ולפני שהספקתי לענות לה שמעתי את סטן,<תעני לה>.

 הבטתי בו < ותשתדלי שהיא לא תקלוט את הכוח שלך.> קולו נשמע מתוח.

"אוקי" אמרתי, הבטתי בה "לא, תודה. את שיחות-החברוֹת אני עושה ..טוב, עם חברות שלי.."

הברבי הביטה בי בהלם ובכעס ואז בשנאה, חייכה חיוך מאולץ ורצה-ברחה.

סטן חייך חיוך של  אני-ידעתי-כל-הזמן-מה –היא-תגיד,וחיבק ניקול שחייכה חיוך מאוהב.

אדם נישק לברי את הלחי . וטד פשוט חיבק אותי.

************

ישבתי ליד טד.

ישבנו על צוק יפיפה מעל הים רואים את התחלתה של  השקיעה.

אדם וברי מזמן נעלמו להם איפשהו ברחבי סיאטל.

וסטן וניקול הלכו לאכול. יותר נכון לרצוח כמה בני אדם,  ולשתות את דמם.

"טד" התחלתי מהססת.

"כן?" שאל.

"אממממ....זוכר שכמה ימים אחרי שהגעתי לכאן, אחרי שמייקל נשך אותי, ברבי הציעה את ההצעה המטומטמת שלה??.. יש מצב שתזכור? זה היה לפני כמעט חודש??" חודש..???"

"כן אני זוכר. ערפדים לא שוכחים כלום. הם לא יכולים לשכוח." הוא הופתע "למה את רוצה לענות לה מחדש תשובה חיובית?" שאל. עיניו פגועות.

"לא!!!!" קראתי במחאה."פשוט אחרי שאמרתי לה לא.." היססתי" נראתם די מופתעים..."

הוא חייך חיוך נבוך.

" טוב... באמת היינו"

"למה?" שאלתי מופתעת.

"כיי...." עכשיו הוא היסס...

"כן?" הפצרתי בו.

< כי בהתחלה באמת נראית בעצמך ברבי. וסטן לא היה בטוח מה היא ראה בחזיונות.>

הפנתי את מבטי לכיוון השמש שראו רק סנטימטר אחד ממנה לפני שהיא תשקע לחלוטין אל תוך הלילה השחור והשקט.

************************

תגובות ודרוג?????

הפרק הקודם		הפרק הבא