החיים שאחרי

סורייייי לא עכדנתי חודשיםםםםם!!!!!!! מצטערת! כי הרי אתם יודעים שעומס לימודים+חוסר רעיונות=אין המשך :(     .........

טוב אז קבלו את הפרק החדש!!!!!!

אל תדרסו בתגובות XD

לקחו אותי באזיקי האבן המגרדים והמשפשפים לאולם גדול.

הסתכלתי בגאווה על כל האנשים וידעתי ששום דבר לא יפחיד אותי.

השופט לבן- הפאה עם הזכוכיות* הגדולות על עיניו התחיל לקרוא.

"סר ניק קלודסטון, הינך מואשם בהיותך" הוא התכופף קדימה והביט בי מבעד לזכוכיותיו "מכשף".

"מה יש לך לומר להגנתך?"

"אני גריפינדורי גאה" לחשושים נשמעו באולם ורק שופט אחד לא הצליח לכבוש את סקרנותו:"מה זה גריפינדורי?" הוא הגה את המילה מעט בסרבול.

נשענתי בנינוחות על אחד העמודים והסברתי בקצרה:

"בבית  הספר שלנו חילקו אותנו ל- 4 בתים:  גריפינדור- בית האמיצים

רייבנקלו- בית החכמים

הפלפאף- הבית של טובי הלב

וסלית'רין המגעילים עם ה 'דם הטהור' שלהם. הם היו הורגים את כולכם אם היו יכולים"

השופט גימגם: "ו.. ו... אתה גרי... ריפינדורי... נכ... נכון?" שאל.

במשך דקה קלה ניסיתי להבין את האנגלית הקלוקלת ועניתי: "ברור! אני לא צמא דם ושחצן!" 

השופט כיחכח בגרונו והמשיך: "אז אתה מואשם בהיותך קוסם ובעשיית כשפים. האם אתה מודה?"

"מודה" אמרתי בלי שמץ של פחד.

"אז אתה מקבל גזר דין מוות!"

אוי. זה בערך הדבר היחיד שאני מפחד ממנו.

הניחו את ראשי על משטח הברזל והתחילו במכות עם הגרזן הקהה.

בום! בום!

מכה אחת. שתיים. שלוש. וזה לא נגמר.

זה לא נגמר.

חמישים. שישים. שבעים. זה לא נגמר.

במכה ב- 76 נכנעתי למוות, אבל חזרתי בתור רוח.

חייכתי אליהם חיוך זדוני ואמרתי: "אתם הרגתם אותי. ואתם תשלמו. אתם תשלמו.

*זכוכיות- משקפיים של אז

סורי על הפרק הקצרצר....

הפרק הקודם		הפרק הבא