קוסמת?

הורדתי את כל הקטעים המשעמים והמוכרים (איך הוא נכנס לתחנה ול-9 ו-3/4).

החופש חלף ועבר במהירות. היום הראשון ללמודים הגיע.

נעה הלכה לבית הספר מוקדם בבוקר, כך סיפרו נעה ונעם להוריהם. נעה ונעם כלפי חוץ עדיין כעסו זה על זה, אך מבפנים הם היו חברים טובים יותר מאי פעם.

"אמא אני  אהיה בסדר" אמר נעם בניסיון להיחלץ מחיבוקה המוחץ של אמו, ומטר הנשיקות של אביו.

"להתראות חמוד!" נשיקה חפוזה הודבקה על לחייו של נעם.

"נתראה בחופשה הבאה!" אמר אביו.

"להתראות!" נופף נעם בידו עד שהוריו נעלמו בין הנוסעים שהמו בתחנת הרכבת.

לפתע נעם התכופף לעבר לאחת המזוודות ולחש "תצאי כשכבר נהיה בפנים ולבד, וגם שנתחיל לנסוע, ליתר בטחון".

נעם נכנס לרכבת. חיש קל הוא מצא קרון פנוי והתיישב בפנים. הוא שמע אנחה חרישית מתוך המזוודה. "חכי,עוד דקה אנחנו נוסעים. אבא ואמא ואנשים לא רצויים יכולים לבוא בכול רגע!" דיבר נעם לתוך החלל. בעצם, לא, הוא דיבר אל נעה.

שריקה מחרישת אוזניים של הרכבת נשמעה והרכבת החלה לנוע. השעה 11:00 בדיוק. "עכשיו אני יכולה לצאת?" שאלה נעה בקוצר רוח ממקום כל שהוא בקרון. 

"טוב טוב. אני מוציא אותך, אבל תנסי להיות כמה שיותר בלתי נראת."

"איך להיות בלתי נראית?תוציא אותי כבר!"

נעם פנה אל אחת המזוודות ששקלו הכי הרבה והכי גדולות. הוא ווידא שאיש אינו מסתכל ופתח אותו, למרבה ההפתעה יצאה משם נעה.

"אהה, הדרך הייתה כואבת." אמרה נעה תוך כדי שהיא מחלצת עצמות.

"מה את מצפה? שתוכלי לבוא בקלות שכזו. את לא יודעת כמה שעות לקח לי לשכנע את אבא שאני יקח את המזוודה וירים אותה לבד."

"תודה רבה נעם! אין כמוך! אין פלא שאתה קוסם!" "שש..." היסה אותה נעם "יכולים לשמוע אותך."

"נכון. אתה צודק. אבל איזה מגניב זה!!" 

"אבל תיזהרי שלא לצעוק" אמר נעם, טיפה יותר חושש מהתוכנית מאשר נעה.

עכשיו פניה של נעה הרצינו.נעם, רק עכשיו שמתי לב לפער שבתוכנית. אומנם דאגנו שיהיה לי בגדים וכל זה, אבל איך אכנס?"

"אה! בקלות, את תיכנסי חזרה לתוך המזוודה ואני יקח אותך לבפנים"

"שוב להרוג את העצמות שלי?! אתה קוסם, לא? אתה לא יכול לעשות קסם שאני ייכנס בלי להיכנס למכונת העינויים הזו?" שאלה נעה בקול הנחרץ שלה.

"אני עדיין לא יודע איך לשלוט בהן! אין אפשרות אחרת!"

"בסדר בסדר, אני אסתדר. אבל כשמגיעים לשם חייבים לשלוח לאבא ואמא מכתב שאני איתך וכל זה. כי כעיקרון אני אמורה להיות בבית ב-8:00..." אמרה נעה בקול דאוג ופוקד.

"אוקי" נעם החל סוף סוף להפנים שהוא קוסם ושהתוכנית שלו ושל נעה פועלת כשורה בינתיים.

נעה התיישבה והוציאה שוקולד שהיא קנתה וחצתה את הטבלה לשתיים, חצי לה וחצי לנעם.

אחרי שעתיים של פטפוטים והתרגשות נפתח דלת החדרון שבקרון שלהם, אישה צעירה וגוצה פתחה את הדלת,היא דחפה עגלה.

"רוצים ממתקים?" היא שאלה במתיקות.

נעם הסתכל על נעה. "לא תודה."

"אגב ילדודס, כדאי לכם להחליף לתילבושת אחידה, בעוד כחצי שעה תגיעו להוגוורטס." האישה סגרה את הדלת והמשיכה לטייל ברכבת עם העגלה שלה שבוודאי הייתה מלאה ממתקים.(הערת הכותבת: שיניתי את משך זמן הנסיעה)

"אני לא מסתכלת נעם!" אמרה נעה והסתובבה. נעם התלבש. נעה הסתובבה להביט בו ופרצה בצחוק מתגלגל.

"מה כל כך מצחיק?" שאל נעם.

"אתה נראה ....חחה....חחח.... כמו כמו פרופסורים באוניברסיטה....חחח...חחח..." אמרה נעה כשקטעי צחוק מתובלים בתשובתה.

"טוב, הגיעה הזמן שתחזרי לתוך המזוודה!" אמר נעם. נעה פסקה לצחוק באחת.

"נו, בבקשה, נעם!" התחננה נעה.

"את תיכנסי, אחרת לא תוכלי לבוא ואת תהרסי את התוכנית!" דיבר נעם בקול פוקד שאין לחלוק עליו.

נעה נכנסה בחוסר חשק מופגן לתוך המזוודה. "תגידי תודה שהסכמתי בכלל להביא אותך איתי!" לחש נעם.

"בעוד כעשר דקות תסתיים הנסיעה. לבשו את התלבושת והיו מוכנים לרדת. נא להשאיר את הכבודה ברכבת." נשמע קול ברחבי הרכבת.

נעם החוויר מפחד. "נעה מה שלא יקרה אל תזוזי, יש לך 3 סנדוויצי'ם אם את רעבה!" לחש נעם למזוודה, לנעה.

"אבל מה יעשו עם המזוודות?"

"לא יודע, אסור שהתוכנית תיכשל בגלל התקלה הזו!"

"כן המפקד נעם!" צחקה נעה.

כפי שאתם רואים שיניתי מלא נתונים, אבל זה רק כדי שיתאים לפרק. ותודה לכל מי שמגיב, זה ממש גורם להרגשה טובה!

תודה ל-ליליבלק שנרשם לפאנפיק (ולכל האחרים שכבר פורטו בפרקים הקודמים..).

הפרק הקודם		הפרק הבא