נס חג המולד

מה נשמע???

אז זה הולך להיות הפרק ה-יחסית- ארוך האחרון של הפאנפיק. הפרק הבא יהיה קצר מאוד ואז זהו.

אני ממש מצטערת על הסוף הזה וכאב לי לכתוב אותו (בעיקר אחרי קריאה חוזרת של מבט חטוף), אבל אני מתנחמת במחשבה על הפאנפיק הנוכחי שאני כותבת, ואני בטוחה שאם הייתם יודעים איזה פאנפיק אני כותבת, הייתם סולחים לי על כל שיברון לב שאי פעם גרמתי לכם (כבר מגלה, הוא על דרארי).

אוףףףף אני מתה כבר להעלות אותו!!!! יואוווו אתם הולכים מזה לאהוב אותי, ואני לא עפה על עצמי בכלל!!!! אבל אני צריכה לגמור אותו קודם ואני רק בפרק השני, אבל אין מה לדאוג כי הוא לא יהיה עם הרבה פרקים :)

טוב יאללה חפרתי מספיק, תהנו!!

"מה?" הארי הביט בו בבלבול. "מה זאת אומרת?"

"הוא איים שהוא יהרוג אותך." דראקו אמר בעצב. "כשסיפרתי לו שאני הומו, הוא קיבל את זה, לא בשמחה רבה, אבל הוא קיבל, אך כשסיפרתי לו שאני אממ... מחבב אותך, הוא התעצבן והתרתח. הוא אמר שהוא לא מוכן שהבן שלו יצא עם גריפינדורי, במיוחד לא עם גריפינדורי כמוך, הוא אמר..." ופה החלו להיקוות דמעות בעיניו. "הוא אמר שאם רק ייוודע לו שדיברתי איתך, הוא יעיף אותי מהבית ויהרוג אותך."  

"אוי, דראקו..." הארי מלמל וחיבק את חברו בזרועותיו. הוא שמע את בכיו השקט וחש בדמעות מרטיבות את כתפו וזורמות במורד גבו.

"אל תדאג, הכל יהיה בסדר." הוא לחש לתוך אוזנו.

פוטר הוביל את הסלית'ריני למיטתו וכיסה אותו בשמיכה. "אתה צריך לישון." הוא נשק למצחו. "אני אעיר אותך לארוחת צהריים."

כשיצא מחדר המועדון של בית הנחשים הירוקים, הארי חשב לעצמו שמוטב שלא יספר לרון על מה שקרה. נכון, הוא החבר הכי טוב שלו, אבל ככל שיספר ליותר אנשים כך גדל הסיכוי שאבא של דראקו יגלה.

הוא העביר את שעות הבוקר הרבות ברביצה מול האגם ובמחשבות על מה שאמר מאלפוי. יכול להיות שחייו באמת בסכנה? יכול להיות שהוא מסכן את אהובו בכך שהוא ממשיך להיות איתו?

כשהשעון הראה 13:00 בצהריים, הארי קם ממקומו והחל ללכת חזרה לטירה.

הוא נכנס בשקט לחדרו של דראקו, אך מצא אותו ער במיטתו.

"היי," אמר הגריפינדורי. "למה אתה לא ישן?"

"לא הצלחתי להירדם." הבלונדיני השפיל את מבטו. "כל הזמן חשבתי על הדברים שאבא שלי אמר, אני לא מסוגל לסכן אותך ברמה כזו."

"דראקו..."

"לא! אתה יותר מדי חשוב לי, אז הגעתי להחלטה," הוא נשם עמוק. "אנחנו ננתק כל קשר. אני מעדיף לאהוב אותך מרחוק, אבל חי, מאשר מקרוב, אבל מת."

הארי הרגיש את הדמעות חונקות את גרונו. "אתה באמת מתכוון לזה?"

"אני מצטער."

שני הבנים התחבקו ובכו, בידיעה שהם אינם יכולים להיות יחד, אינם יכולים לאהוב באמת.

שחור השיער קירב את שפתיו לפיו של השני, ונישק אותו נשיקה אחרונה ואוהבת, ומכל הנשיקות, זאת הייתה היפה מכולן. 

הפרק הקודם		הפרק הבא