את מ-כ-ש-פ-ה!

כשסוף סוף התיישבתי, (אחרי שהמורה טרחה להזכיר לי ולכל הכיתה כמה זה חמור לאחר) ג'סיקה, שיושבת לידי, לחשה לי באוזן "שמת לב לילד המוזר הזה שיושב בקצה הכיתה?" היא הצביעה בחשאיות לכיוון ילד עם בגדים גדולים עליו ושיער שחור וקצת שמנוני. בהיתי לכיוון שהצביעה עליו ג'סיקה, לא מאמינה שסוורוס אשכרה יושב שם. בכיתה שלי. והוא לא אמר לי כלום! אבל הדבר הכי מוזר, זה שהוא הצטרף שבוע לפני סוף הלימודים.

פתאום ג'סיקה תקעה לי מרפק, וקלטתי שהמורה עומדת מעלינו עם מבט של רצח בעיניים. היא אמרה בקול רועם שהגיעה לכל אוזן בכיתה "ג'סיקה! לילי! ל-א מ-ד-ב-ר-י-ם ב-ש-י-ע-ו-ר! היא הבהירה כל אות בנפרד, כאילו שאנחנו קשות הבנה או משהו (טוב ג'סיקה... היא קצת.. אממ... לא משנה.) בתזמון מושלם הצלצול הגואל הגיע. אחרי שהמורה תקעה בנו מבט של 'יש לכן מזל מאוד מאוד גדול שהגיע הצלצול!' (כמובן שהאמנתי לה) היא שחררה אותנו.
בהפסקה ניגשתי לסוורוס, לברר מה הוא עושה בכיתה. אבל כשהוא קלט שאני מתקרבת לעברו, הוא ברח באלגנטיות (כן כן, זה אפשרי) מהכיתה, משאיר אותי מאחורה עם הרגשה של חצי בא לי לחנוק אותו, וחצי שאם אני יעשה את זה, אני לא אוכל לברר מה לעזאזל הוא עשה בכיתה שלי.
בסוף, אחרי יום ארוך ומייגע מאוד, (שלמדתי והחכמתי בו מאוד... לא באמת), הגעתי הביתה מותשת ועייפה, העפתי מבט לכיוון של פטוניה,זרקתי את התיק בחדר וחטפתי את הארנק שלי, ורצתי לחנות לקנות לסוורוס מתנה. 

הגעתי לחנות בדיוק עם פתיחתה, וטיילתי בה בעודי חושבת מה לקנות.

חשבתי על זה הרבה זמן, והגעתי לאפשרויות הבאות: אולר (מהר מאוד ירדתי מהרעיון, כי מי צריך אולר כשיש לו שרביט?!), כובע (גם על זה ויתרתי, כי היו רק כובעים עם אוזניים אדומות, לא מומלץ), כדור (גם מהרעיון הזה ירדתי, כי אם סוורוס משחק בכדור, סימן שהשמים נפלו), ו... ספר.

תיראו, אני יודעת שזה רעיון מעפן לגמרי, אבל ביננו, סוורוס ממש חננה. (בלי להעליב). אז קניתי לו ספר אגדות על קוסמים, מכשפות, וכל מיני שטויות שמוגלגים כותבים עליהם. (דרך אגב, מוגלגים זה אנשים חסרי קסם כמו פטוניה, סוורוס אמר לי.) המוכרת עטפה אותו יפה (את הספר, לא את סוורוס) ורצתי הביתה.

כשסוף סוף הגעתי הביתה, כבר היה חושך בחוץ. 

הפרק הקודם		הפרק הבא