אני פוטר ואני וויזלי <גמור>

לא הוספתי מלא זמן...

אז הנה...

ג'יימס החנה את המכונית,ויצא.

סנייפ יצא ממנה כשפניו מוסטרות חלקית מאחורי כובע.

סיריוס יצא אחריו.

דמבלדור יצא גם הוא.

אחרונה יצאה אישה ג'ינג'ית.

את עינייה הסתירו משקפי שמש.

היא הסתתרה מאחורי המישקפיים בגלל משהוא מפחיד שקרה ימים ספורים לפני כן.

אחת מעיניה שינתה את צבעה.

הירוק העז הוחלף בחום.

לאותה אישה לא היה שם אחד.

היו לה שניים.

שם אחד למראה החיצוני ושם אחר לנפש.

למראה החיצוני קראו לילי פוטר.

אבל נפשה הייתה ג'יני וויזלי.

החבורה המשונה צעדה לעבר רציף תשע.

לא.

בעצם הם צעדו אל רציף עשר.

לא.

רציף תשע.

בעצם הם צעדו למעבר שבין שני הרציפים.

לא הרבה יודעים אבל גם המעבר היה רציף.

הם רצו לעבר אותו רציף.

רגע אחד.

זה לא רציף!

זה קיר!

שניה לפני שהתנגשו בו הם נעלמו.

הם נכנסו לתוך רציף.

רציף תשע ושלושת רבע.

הרכבת התחילה לנסוע ברגע להם נכנסו לרציף.

הם רצו אחריה.

ג'יימס קפץ עליה.

הוא תיפס על הרכבת ומשך איתו את האישה הג'ינג'ית.

אותה אישה משכה את דמבלדור שמשך את סנייפ.

ג'יימס משך את סיריוס.

הם נכנסו לתוך הרכבת דרך הגג.

אחרי נסיעה ארוכה ומלאת נופים מרהיבים הם הגיעו לתחנת הרכבת בהוגסמיד.

הם רצו לעבר טירה עצומה שנגלתה לפניהם.

אבל היו שם שומרים...

אלפי שומרים.

"הם בחיים לא יתנו לי לעבור." אמר סנייפ.

"אז תשאר כאן." סינן ג'יימס.

"לא זה החרכי שהוא יבוא איתנו." אמרה הג'ינג'ית.

"אתה אבל יודע על השומרים לא?" שאל סיריוס את דמבלדור.

"כן. אבל אנחנו צריכים לעבור דרך היער בכול מקרה." הוא ענה.

הם פנו לכיוון היער.

הפרק הקודם		הפרק הבא