מבט חטוף

מה קורה אנשושים?? 

אז......... חזרתייי :) מי התגעגע אלי? (':

וקבלו אותו

.

.

.

.

.

.

.

פרק חדש, היישר מדפי המחברת שלי ;)

"הארי!" הרמיוני ניערה את הארי וקטעה אותו מהירהוריו. "הארי, אתה בכלל מקשיב לי?" 

"אה?..." הוא שאל בחוסר תשומת לב. 

"שאלתי," הרמיוני אמרה בנימה מעט עצבנית. "אם אתה בכלל מקשיב לי."

"כן, בטח, ברור." הארי אמר.

"הו, כן? אז מה אמרתי?" היא שאלה בספק.

"ש...פרופסור טרלוני היא שרלטנית דפוקה?" הארי ניסה את מזלו.

הרמיוני גילגלה את עינייה ופנתה לדבר עם ג'יני.

הארי חזר להרהוריו. הוא תהה מה יהיה העונש על חטיפת תלמיד.

הוא המשיך לחשוב, ומבלי ששם לב טבל את הנקניקיה שלו בגביע מיץ הדלעת שעמד מולו, במקום בקערת הקטשופ.

"בחירה מעניינת," רון צחק. "אבל אני במקומך הייתי הולך על האדום."

הארי ניעור ממחשבותיו והמשיך לאכול את ארוחת הבוקר שלו מבלי לשקוע במחשבות.

* * *

"מר פוטר היקר, האם דבריי עד כדי כך משעממים שאתה מעדיף לחלום בהקיץ?" 

הארי ניסה להתמקד בדבריה של הפרופסור מקונגל, הוא באמת ניסה, אבל המחשבות היו חזקות ממנו, הוא פשוט לא הפסיק לחשוב על אותו רגע שהוא ומאלפוי החזיקו ידיים!!

"מר פוטר?!"

"אני מקשיב!" הוא אמר בחוסר דעת והניף את זרועותיו. כלוב העכברים שעמד על שולחנו הועף לרצפה וכל העכברים ברחו והתפזרו בכיתה.

"20 נקודות מגריפינדור, נערי הצעיר." פרופסור מקונגל אמרה בחומרה. "וכיוון שאינך מביא כאן שום תועלת, לך לכיתה של סנייפ והבא משם שיקוי שירגיע חלק מהבנות כאן."

ואכן, חצי מבנות הכיתה נעמדו על כיסאן וצרחו מפחד.

 הארי רטן לעצמו בדרכו למרתפים של סנייפ.

כשנכנס בדלת הגדולה, 30 מבטים הופנו כלפיו. הארי היה רגיל למבטים כאלה, אך משום מה, הפעם הוא הרגיש לא בנוח.

"כן, מר פוטר?" קולו של סנייפ לחשש מקצה הכיתה.

"פרופסור מקונגל מבקשת שתביא לה כמה שיקויי הרגעה. כלוב עכברים התפזר בכיתה וכמה בנות פוחדות." הארי אמר בביטחון.

"איזה צירוף מקרים מעניין," פרופסור סנייפ אמר בחיוך. "בדיוק התכוונתי לשלוח את מר מאלפוי הצעיר אל פרופסור מקונגל, שתלמד אותו קצת על יחס למורה."

הארי שם לב למאלפוי, שישב עם פרצוף עצבני בפינת הכיתה. הארי לא היה יכול שלא לחוש רחמים כלפיו.

סנייפ הושיט להארי בקבוקון עם שיקוי ורוד. 

"תן את זה לפרופסור מקונגל, ותגיד לה שתמזוג מהשיקוי לכל ילדה בכוס מים. לא יותר מטיפה קטנה, זה ברור? השיקוי הזה מאוד חזק." הוא אמר.

הארי פנה לכיוון דלת הכיתה, והושיט את ידו אל ידית הדלת.

"אה, ופוטר," הוא שמע את קולו של סנייפ שנייה לפני שיצא. "למה שלא תיקח איתך את מאלפוי? אני בטוח ששניכם תשמחו ללכת יחד." 

הארי הסתובב והביט בחיוכו המרושע של סנייפ. הוא שם לב למאלפוי, שהחליף צבעים מאדום ללבן. 

"כן, בטח." הארי אמר בקול אדיש, כאילו לא אכפת לו, למרות שמבפנים ליבו פעם במהירות.

מאלפוי קם ממקומו, חיוור כסיד והחל ללכת לכיוונו של הארי.

השניים יצאו מהכיתה והחלו ללכת אל כיתתה של הפרופסור מקונגל.

"אתה יודע, זה לא חייב להיות ככה." מאלפוי פתאום דיבר.

"ככה מה?" שאל הארי בחשדנות.

"ככה... כמו שאנחנו, אוייבים וזה. זה יכול להיות אחרת."

"אוקיי... אני מניח שאנחנו יכולים להתנהג פחות ברשעות אחד כלפי השני..." הארי אמר. הוא לא הבין למה מאלפוי רוצה יחסי שלום. זה עורר בו מעט חשדות, אך הוא הרגיש חלק קטן בליבו שפרפר בהתרגשות.

הם המשיכו ללכת בשקט כמה דקות, צעדיהם מהדהדים במסדרון השקט.

הארי הרגיש את ידיו של מאלפוי מתחכחות בשלו. 

מבלי לחשוב, ידו תפסה את ידו של מאלפוי. הוא הרגיש את עיניו של מאלפוי ננעצות בו. 

הוא ציפה שמאלפוי יעזוב את ידו, יצעק עליו, אבל משום מה, ידו המשיכה לאחוז את היד החמימה של הסלית'ריני.

כשהגיעו לכיתת הפרופסור מקונגל, הארי ידע שעליו לעזוב. הוא לא רצה.

הוא הביט בעיניו האפורות של מאלפוי, ומאלפוי הביט בו בחזרה. 

לאט, לאט ידיהם נפרדו. הארי חשב שלרגע ראה מבט של עצב בעיניו של מאלפוי, אך כעבור רגע חזרה אותה הבעה זעופה לפניו.

הוא הפנה את גבו להארי ונכנס לכיתתה של הפרופסור מקונגל. הארי נכנס אחריו, מבולבל ממה שהרגע קרה.

אז כן, אני יודעת שציפיתם לנשיקה או משהו, אבל..... לא!!!!!!!!!

אתם תסבלו עוד כמה זמן עד שתבוא נשיקה (:3

מועחעחעחעחעחעחעחעחעחע אני מרושעת

אם יש משהו שצריך לשפר או משהו שאתם רוצים שאני אוסיף אז בבקשה תגיבו לי כדי שאני אדע :)

תודה ^^

הפרק הקודם		הפרק הבא