פדמה פאטיל הבאנלית? כן, זו אני.

רון נכנס לפונדק ואמר:"כן הסוהרסן הלך. הנה, קניתי את מה שאנחנו צריכים:מנטה צח, ברטי בוטס בכל הטעמים,
המסטיק הכי מתנפח של דרובל, סוכריות רחף, עוגיות דלעת, שרביטי במבליק, אגסים מסוכרים, לקקן חומצי, מקק מצופה ו.."
רשימת הממתקים הארוכה שהייתה לרון נקטעה על ידי פתיחת דלת רמה שהרעידה והבריחה את כל הלקוחות. כן, זה היה עוד סוהרסן.
כל מי שנשאר בפונדק החוויר ורעד, אולי בגלל הקור שהביא עימו הסוהרסן, או אולי בגלל הפחד. נראה לי שאני ורון רעדנו משניהם ביחד.
רון התגבר קצת על הפחד והגן עלי בידו, הוא דחף אותי קצת אחורה כי נראה היה שהסוהרסן מתקדם לכיוונינו. אכן, הסוהרסן נעמד חצי מטר
מול רון ורכן קצת מעליו. על פניו של רון לא היתה שום הבעה, הנחתי שהוא לא רוצה להיראות מפוחד או משהו. לחשתי: "אקספקטו פטרונום!"
וחומר שלא היה ניתן להבחין עם הוא גז או נוזל, לבן או כסוף, הפך לצורת אדום החזה שתמיד היה הופך אליה. אדום החזה שלי הקיף את הסוהרסן
שנראה מיואש וברח מהפונדק בריחוף קל. לאחר טריקת דלתו של הסוהרסן, קראו לקוחות הפונדק הנותרים והעובדים:"כן!", "כל הכבוד!", "של
מי היה הפטרונוס היפה?". הסמקתי מאד לפי דעתי, עד שנראה לי שצבע פני תאם בדיוק לצבע שיערו של רון.
"פדמה?" שאל אותי רון בשקט. "כן?" שאלתי אותו בשקט. "ה... הפטרונוס הזה.. הציפור, הוא, הוא היה הפטרונוס, ש..שלך?" שאל רון בלחש.
"כן, זה היה הפטרונוס שלי."אמרתי בפשטות. "אנחנו יכולים... אההה.. לדבר רגע בחוץ?" "אההה... בוא נדבר כבר אחר כך, ב... אמממ... אתה יודע,
הפיקניק הממתקי שלנו." או.קי" לחש רון בציפייה. "אני אחכה." אמר רון ונישק אותי על הלחי.

טוב, הנה עוד פרק של חג האהבה. אני מקווה שתיהנו. אה!... וכמה שיותר תגובות... :] 

הפרק הקודם		הפרק הבא