אנחת רוגע

הנשיא סנואו מביט בי במבט חוקר, כאילו מנסה לקרוא את מחשבותיי. מיד אחר כך הוא עובר להסתכל על שאר המיועדים, כלומר, זיק, ליאו ואשלי. 
"בואו אחריי" אומרת אפי ומסמנת לנו לעקוב אחריה.
אני הולכת, מסתכלת על אנשי הקפיטול, ריסים מזוייפים, ציפורניים ארוכות מאוד, שיער מוזר וצבעוני, תלבושות ססגוניות, זה כל מה שאני רואה.
אצלינו אין כמעט כלום, ובקפיטול יש להם כל כך הרבה?
היא מובילה אותנו עוד ועוד, עד שאנחנו עולים לקומה התשיעית, ואנחנו לא מאמינים למראה עינינו.
שולחנות מעץ מהגוני, נברשות בדולח מהתקרה, שטיחים ממשי, וכל כך הרבה דברים שלא יכולנו לחלום עליהם.
"בדרך כלל יש רק שני מיועדים מכל מחוז, אבל הפעם הרחיבו במיוחד בשבילכם את המקום, ויש חדר לכל אחד מכם" אפי אומרת. 
"מהמחוז שלכם היו רק שני מנצחים, אוליבר דיקסון, שניצח במשחקי הרעב ה- 32, וסוזנה ניק, שניצחה במשחקי הרעב של לפני שנתיים, משחקי הרעב ה-48. ובנושא אחר, אם אחד מכם יזכה, אתם לא תראו אותי שנה הבאה איתכם ברכבת בתור מנטורים. אני עוברת להיות הנציגה של מחוז 12 מהקפיטול. אז, זה היום האחרון שאני הנציגה של מחוז 9" אמרה. 
"למה?" שואלת אשלי. 
"הפיצו עליי שמועות, אז... עשו לי הורדה בתפקיד" אמרה בראש מורכן אפי.
יש! קצת בלעדי האישה הגועלית הזאת. והיא לא גועלית רק בגלל איך שהיא לבושה.
היא עוברת ומחבקת אותנו אחד אחד. ליאו ראשון, אחר כך אשלי, זיק, ואני האחרונה שהיא באה אליה.
"ועכשיו, תחכו כמה דקות עד שהמנטורים שלכם יגיעו. אני חייבת ללכת לעשות משהו" היא אומרת ויוצאת.  
 שני אנשים נכנסים לחדר. לבן יש שיער חום יחסית ארוך, ועיניים חומות. הוא נראה בערך בן 30. הבת נראת ממש צעירה, כאילו היא בגיל שלי. יש לה שיער בלונדיני ארוך וחלק, ועיניים חומות בהירות. 
"אני סוזנה, ניצחתי לפני שנתיים את המשחק, אני בת 19. וזה אוליבר, הוא בן 33, ניצח לפני 18 שנים" אומרת סוזנה בשיעמום.
 "למה יש כאן 4?" שואל אוליבר, נראה מבולבל. 
"אידיוט! זה גמול רבעוני! השנה יש 48 מתחרים!" צועקת עליו סוזנה.
"תתעלמו ממנו, הוא לא במציאות בזמן האחרון. ואני חושבת שהוא שתה קצת בדרך לכאן" אמרה לנו סוזנה.
"אתם לא אמורים לתת לנו טיפים?" אני שואלת.
"ובכן... השנה המשחקים הם קשים יותר, ויהיה קצת יותר נשקים, אז הנה טיפ: תרוצו לקחת את הנשק שאתם הכי טובים בו" אומרה סוזנה, מסתכלת על ציפורניה.
"זה טיפ ממש גרוע. אל תרוצו לקחת שום דבר, תרוצו אחורה. יהיה שם מרחץ דמים רציני" אומר אוליבר. 
"אז איך נילחם?" שואל ליאו.
"תמצאו אוכל ומים" אומר אוליבר.
"אבל איך נילחם באנשים?" שואל ליאו, מרים גבה.
"אל תקשיבו לו, הוא ניצח בפוקס. אני ניצחתי כי הצלחתי לרוץ ולתפוס חרב עם להב מאוד חדה. הצלחתי להרוג שם המון אנשים" אומרת סוזנה. 
"אתם באמת רוצים עצה? תעשו סיפור. משחקי הרעב זו תכנית טלוויזיה. כל מה שהם רוצים זה שזה יעניין את הצופים. אתם רוצים להישאר בחיים? תברחו אחורה" אומר אוליבר והולך לכיוון היציאה מהחדר. כן, הוא באמת שתה, רואים בהליכותו. 
"איך אני יכולה לעשות סיפור?" אני שואלת אותו. סוזנה נראת מופתעת שהקשבתי לעצתו. 
הוא מסתובב ואומר: "ובכן, את צריכה-"
"העצה שלו גרועה! אין שום קטע בלעשות סיפור! את רוצה למות?? לא יהיה לך כלי נשק, והסיפור לא יציל את החיים שלך!!" מתפרצת סוזנה לדבריו, מרימה קצת את קולה.
היא מנצלת את השתיקה וממשיכה בקול קצת יותר רגוע: "הוא ניצח בפוקס. הוא לא עשה שום דבר מיוחד שמפגין כישרון כדי לנצח".
"אם יורשה לי לשאול... איך ניצחת, אוליבר?" אשלי שואלת אותו.
"אין לי כוח לספר" הוא אומר בקול מסכן ומתיישב על הכיסא.  
"איך  ניצחת  אוליבר ?!" אני אומרת לאט, מדגישה כל מילה.
"טוב, אם אתם כל כך מתעקשים..." אומר, מביט בנו במבט דרמתי ואומר: "בתחילת המשחקים רצתי אחורה. הזירה הייתה מושלגת. טיפסתי על עץ, וראיתי שם ציפור, אז הצלחתי להרוג אותה בשתי ידיי" אומר ומסתכל עלינו כאילו הוא מחכה שנמחא לו כפיים או משהו. "אחרי שהוצאת לה את הנוצות וכל זה, שמרתי עליה כעל תכשיט יקר. בלילה, אחרי שהחשיך, ספרתי תשעה קולות של התותח, ועל השמיים ראיתי את התמונות של המיועדים שמתו-" אני קוטעת אותו ואומרת: "אני לא רוצה שתספר לנו את כל הסיפור, רק איך ניצחת!!" אני אומרת לו. "לאט לאט, נראה לך שאני זוכר הכל? חכי, הכל מלא טיפים להישרדות". הוא אומר, רואה שאני שותקת וממשיך: "ירדתי מהעץ כדי להדליק אש, אבל שלג, ולא יכולתי לבשל את הציפור. אז הלכתי לכיוון קרן השפע, להתחלה. ושם ראיתי המון נשקים וחפצים שאף אחד לא נגע בהם, רובם היו מלאים בדם, והמון גופות היו על הרצפה. אספתי את כל מה שיכולתי, ומצאתי גם תיק שחור, אז הנחתי שם חלק מהדברים, ורצתי לכיוון שהייתי בו לפני. במהלך היום שאחרי מתו 7 אנשים, ככה שנשארו אני ועוד 8. באותו הלילה ראיתי את השותפה מהמחוז שלי-" "אווווווווווווווו, איזה סיפור מייגע!!"  קטעה אותו סוזנה ואמרה זאת בזמן שהשעינה את ראשה אחורנית. אך הוא התעלם ממנה והמשיך: "ראיתי את התמונה של השותפה מהמחוז שלי בשמיים, והבנתי שהיא מתה. ואז שמעתי קולות מתקרבים אליי. עליתי על עץ מהר, וכשראיתי שני אנשים מתחתיי מהר קפצתי הכנסתי באחד את החרב, הוצאתי אותה ממנו והכנסתי לשני. וכך הרגתי שני מיועדים. נשארו חוץ ממני 6. ביום שאחרי הצלחתי להסתוות ומתו עוד, עד שנשארנו שלושה. רצתי לקצה של הזירה, ומצאתי שם עץ אחד גבוה מאוד. העלים שלו היו רחבים, ואז עלה לי רעיון. קשרתי לכל עלה סכין, וקשרתי הכל בחבלים, שבסוף מתחברים לחוט אחד. ידעתי שהשניים שנשארו הם מאותו מחוז, אז ניחשתי שהם צוות. הדלקתי אש צמוד לעץ, ועלה עשן. לקח לי המון זמן להדליק את האש, בגלל השלג, אבל ניצלתי את הסיבה כדי להסתיר את הסיכינים מתחת לעלים. התכנית עבדה כמו קסם. הם הגיעו למקום תוך 5 דקות, ואז שיחררתי את החבל וכל הסכינים שקשרתי עפו עליהם" סיים את הסיפור אוליבר. 
"זה גאוני" אמרתי.
"זה פוקס. פוקס שמצאתי את העץ המושלם הזה והצלחתי להדליק את האש. אמרתי לכם". אומרת סוזנה.
"איך את ניצחת?" שואל זיק.  
אך היא רק יצאה בעצבנות מהחדר. 



תגובות בבקשה.
אני לא יודעת אם יש מספיק קוראים ואם יש טעם להמשיך את הפאנפיק.
3 תגובות וממשיכה... 

הפרק הקודם		הפרק הבא