Two Pieces Of a Broken Heart

היי!אז כן לא העלתי פרק כבר הרבה זמן אבל ממש לא היה לי זמן): מצטערת.
והחלטתי שבתחילת כל פרק אני אתן לכם שם של שיר שמתאים לפרק :) ממליצה לשמוע!

השיר של הפרק-drunk-ed sheeran
---------------------
 הנשיקה נגמרה באותה פתאומיות שבה התחילה.ג'ורג' התרחק בכמה צעדים והביט בי בעניים פעורות,לא אומר כלום.אחרי משהו שהיה דקה ונראה נצח,הוא אמר בקול מוזר"מצטער.זאת הייתה טעות,כנראה שתיתי יותר מדי"הוא צחק בסוף המשפט וצחקתי צחוק מאולץ.למה זה כלכך כאב כשהוא אמר שזאת הייתה טעות?
עמדנו ככה בשתיקה מביכה במשך דקה ואז הסתובבנו כל אחד לכיוון שונה,לא מסתכלים לאחור.
אני צריכה לשכוח מהנשיקה הזאת,ג'ורג' הוא אחד החברים הכי טובים שלי,אני אוהבת אותו כמו אח נכון?
מה שהפחיד אותי זה העובדה שכבר לא הייתי בטוחה.
~~~~~~
סגרתי את הספר שלי בטריקה,לא מסוגלת להתרכז.אפילו לא ספר המוגלגים האהוב עליי(המעניק)לא יכל להסיח את דעתי מהנשיקה ההיא.למרות שעברו כבר ארבעה ימים.
הבטתי בשעון הקיר וראיתי שהשעה 1:55 לפנות בוקר.מחר (היום ליתר דיוק)יום רביעי מה שאומר שיש לי עבודה ,ואני אראה כמו חיי"זל.
נהדר -,-.
עמדתי לקום מספה ולהתרסק על המיטה בחדר שלי,כששמעתי דפיקה חלושה בדלת.
אפשר להגיד שנבהלתי,מי יכול לדפוק בדלת שלי בשתיים בלילה?!?!?
ניגשתתי לדלת הכניסה ושאלתי בקול קטן "מי זה?"
"אני חושב שזה ג'ורג' ווזליב.או ווזל?אני לא זוכר חהחהחה"
גלגלתי את עיניי ופתחתי את הדלת לג'ורג' שהיה שיכור ונראה כאילו הוא הולך להתמוטט כל רגע.
"מה אתה עושה פה?"הייתי כועסת,וגם קצת מובכת שג'ורג' רואה אותי בפיג'מה.
"טוב אפשר להגיד שקצת קשה למצוא את הדרך הביתה מהקלחת הרותחת ואת היחידה פה בסביבה"
הובלתי אותו לספה והוא התיישב עליה בכבדות והוריד את נעליו,מרגיש עצמו בבית.צמצמתי אליו עיניים בכעס "אתה באמת חושב שאתה תשאר פה?"
"בבקשה אוונהההה אני לא רוצה לחזור הביתההה משעמם שםםם"
עמדתי להתווכח אבל אז הוא נתן בי מבט של כלבלב חמוד.
לא.הוא לא עשה את זה.
"אוח בסדר"
"יששש"אני חייבת להודות שג'ורג' נראה חמוד כשהור שיכור.הוא תמיד חמוד.
רגע,מה?
"אני אביא לך כרית"
"אני לא ישן על הספה הזאת.היא מרגישה כאילו היא בנויה מאבן"
נאנחתי,הייתה עייפה והוא התחיל די לעצבן אותי.
"אז איפה לעזעזל אתה רוצה לישון?!?"
"במיטה שלך,דא"
"ואיפה אני אשן???"
"איתי"
זה השתיק אותי.לישון?איתו?
"אל תתרגשי יותר מדי,לא יקרה שום דבר לא הולם חהחהחה אלא אם כן את רוצה-"
הוא לא הספיק לגמור את המשפט כי זרקתי עליו את אחת הכריות הקטנות של הספה.
"פשוט בוא כבר!"
הובלתי אותו לחדר שלי והדלקתי את האור.ג'ורג' עיוות את עיניו בכאב מהאור המסנוור ואז התמוטט על המיטה.
"אני חושבת שאני אלך לישון על הספה..." תפסתי בכרית ואחת משני הסמכיות שהיו על המיטה אבל לפני שהספקתי לזוז ג'ורג' תפס בידי.
"אל תלכי..אני לא רוצה להשאר לבד"
הוא הסתכל לי בעיניים ולהפתעתי ראעיתי דמעות בעיניו.
"אל תעזבי...כולם אומרים שהם יישארו איתי תמיד אבל הם נעלמים..ככה,בפוף ונמאס לי להשאר לבד."
הלב שלי נצבט מהמילים שלו ונכנסתי לסמיכות לצידו.
הוא חייך חיוך גדול ואז עטף אותי בזרוע ארוכה ומנומשת,ונרדם תוך שניות.
ידעתי שהוא לא יישמע אותי,אבל בכל זאת מלמלתי
"אני לא אעזוב אותך.מבטיחה"
------------
אז כן פרק קצר אבל זה מה שיש :( 

הפרק הקודם		הפרק הבא