ג'יני וויזלי בהוגוורטס

בוקר חג המולד. ג'יני שוכבת ערה במיטה ובוהה בערימת המתנות הקטנה שבקצה השני. היא חושבת על כל מה שקרה לה בזמן האחרון. הכל התרוצץ במוחה ולא נתן לה שקט. ג'יני התיישבה במיטתה ולקחה את המתנות.

היא לקחה את המתנה מאמה, שכרגיל, היתה גבשושית וקראה את הפתק שצורף אליה.

"ג'יני חמודה,

חג מולד שמח. ביל עדיין פה עם פלר, וצ'ארלי אולי יבוא מרומניה. אני מקווה שהכל אצלך בסדר. והשנה, בבקשה הישארי בהגוורטס ואל תעשי צרות. ואל תסתכני! ובבקשה תשגיחי גם על רון, יש לו כישרון להסתבך בצרות. לו ולהארי. תשגיחי גם עליו. אוהבים, אמא ואבא."

ג'יני חייכה. על רון היא לא צריכה לשמור, הוא לא יעשה צרות. לא עם נוויל לונגבוטום ולונה לאבגוד בכל מקרה. והארי? על הארי היא לא רוצה לשמור. שישמור על עצמו. או שיותר טוב, הרמיוני גריינג'ר תשמור עליו.

בכל מקרה, המתנה שלה הכילה סוודר ורוד וצעיף תואם. גם השנה היא שכחה שג'יני שונאת וורוד.

ג'יני לקחה מתנה שניה. היא היתה עטופה בנייר שחור ומבריק ונראה היה שהיא מפליים. אין פתק. אולי בפנים? ג'יני משכה בכתפיה ופתחה את החבילה. זו לא המתנה לה ציפתה. צעיף בצבעים של סלית'רין היה מונח שם. מולה. היא הרימה אותו ובחנה אותו.

מפל ממנו פתק קטן, מוכסף וג'יני הרימה אותו. על הפתק, בכתב קטן ומבולגן, כתובה בדיו כסופה, היתה כתובה מילה אחת. רמז.

רמז? רמז למה? זה לא היה הכתב של פליים. לפליים אמנם היה כתב קטן, אבל הכתב שלו היה מסודר. נראה שמי שזה לא יהיה, הוא קשור איכשהו לבית סלית'רין. ירוק וכסף. הצבעים של סלאזר סלית'רין.

ג'יני החליטה בכל זאת לשים את הצעיף ההוא, כי לא היה לה צעיף אחר, אלא אם מחשיבים את הצעיף הוורוד המזוויע. אבל היא תסתיר אותו, כדי שלא יתעוררו שאלות.

ועכשיו החבילה של פליים. היא פתחה את החבילה בלי לקרוא את הפתק בכלל, כי ראשה היה טרוד בעניינים אחרים, כמו תעלומת הצעיף הירוק-כסוף. היא קיבלה מפליים עט נוצה חדש ויפה מנוצת נשר והרבה שוקולדים מהדובשנריה.

ועוד חבילה. ממי זאת? אין לה כח לעוד חבילות מסתוריות עכשיו, והיא צריכה לפגוש את פליים בחדר המועדון. היא הרימה את החבילה ובהחלט יש עליה פתק. אבל הכתב לא מוכר לה. אחרי כל שורה שקראה היא נדהמה יותר.

"ג'יני,

רציתי לאחל לך חג מולד שמח ומלא אושר עם החבר שרק עכשיו שמעתי עליו. אם יש לך חבר, אני לא חושב שאת עדיין צריכה לא לדבר איתי. אני רוצה לדבר איתך על כמה דברים.

                                                                                                        הארי."

מתנה מהארי, אה? אז בסדר. היא תפתח אותה. זו היתה מתנה קטנה מאוד. היא פתחה את העטיפה השחורה והציצה פנימה. כמעט כלום. היא הוציאה את הדבר שהיה בתוך העטיפה. דק כמו נייר. אבל זה לא סתם נייר. זו תמונה. שלה ושל הארי, במהלך מלחמת שלג סוערת ליד האגם. מסיבה שלא יכלה לתת, ניצת בג'יני כעס רב. היא לקחה את התמונה ורצה אל חדר המועדון. היא שכחה להסתיר את הצעיף.

כשהגיעה לחדר המועדון היא רצה אל האח, לידה עמד פליים. "ג'יני, היי- מה את עושה? מה התמונה הזאת? למה את מנסה לשרוף אותה?" פליים חסם אותה וחטף את התמונה. ג'יני ניסתה לקחת אותה בחזרה אבל הוא היה גבוה וחזק ממנה. הוא הציץ בתמונה והחזיר לה אותה. "ג'יני, מה התמונה הזאת?" הוא שאל בשקט.

ג'יני נאנחה וזרקה את ראשה לאחור. "הארי פוטר. פעם היינו חברים מאוד טובים ואז קרה משהו, והחלטתי להפסיק לדבר איתו. הוא טוען שהוא לא יודע מה הוא עשה. הוא חשב שבעזרת התמונה הזאת אסכים לדבר איתו אבל הוא טעה. זה היה מזמן ואני עוד כועסת עליו, אז אני שורפת אותה!" בדברים אלו ג'יני זרקה את התמונה לתוך האח. ברגע שהאש נגעה בתמונה ג'יני התחרטה על מעשיה. זו היתה המזכרת היחידה שלה מאותה תקופה מאושרת. אבל גם עכשיו היא מאושרת!

"בסדר. אבל אני חושב שאת צריכה לדבר איתו." פליים ליטף את ראשה הכואב. ג'יני הופתעה. היא חשבה שכמו רבים לפניו, יחשוד ולא יאמין לה, אבל הוא עודד אותה ללכת ולדבר עם הארי. הוא המשיך. "אם זה היה מזמן כמו שאמרת, אולי הוא עדיין רוצה להיות ידיד שלך. אני רואה מולי את הנערה היפה והמתוקה ביותר, ואולי גם הוא רואה את זה, ולא רוצה שתתרחקי ממנו" הוא חיבק אותה.

"תודה, פליים, אולי באמת אני אדבר איתו." היא השתחררה מאחיזתו. "אני כל כך אוהבת אותך," היא נישקה אותו והתיישבה על הספה. "אז אני אלך, ואת תדברי איתו. הוא עדיין לא יצא. נתראה," הוא הוא התכופף, נישק את לחיה ופסע לעבר החור שמאחורי התמונה. "בהצלחה!" קרא לאחור ויצא.

עבר זמן, אבל בסוף ג'יני ראתה את הארי יורד במדרגות המובילות אל חדר המועדון ונעמדה. "בוקר טוב, הארי" הארי, שהיה עסוק בלסדר את הצווארון שלו, הרים את מבטו מהר. "ג'יני- היי- בוקר טוב. קיבלת את המתנה שלי, אני מניח..?" הוא התיישב בעייפות על הספה שממנה קמה ופיהק. "אני מצטער, פשוט לא ישנתי אתמול. הייתי עם-אה-טוב" ג'יני הבינה. "הרמיוני" היא לחשה בארסיות. "אמרת משהו?" הוא לא שמע אותה, למזלה. "לא, כלום. טוב, אז רצית לדבר איתי? אני צריכה ללכת להיפגש עם פליים, הוא מחכה לי באולם הגדול." על פניה הופיעה ההבעה הכי קרה שהצליחה לעטות.  "אז, טוב, ג'יני, אני רוצה לדעת מה עשיתי לך. למה את לא מדברת איתי?" הוא תפס את מבטה ולא נתן לה להוריד ממנו את עיניה. עיניו היו עייפות והן נעצמו כל הזמן, אבל עדיין השגיחו עליה, שלא תלך.

"אתה באמת לא יודע, מה? טוב, אז אני אגיד לך. לי היו רגשות כלפיך, אבל נראה שאתה לא שמת לב בכלל לזה שאני קיימת! ואז ראיתי אותך ברכבת עם הרמיוני, וכל כך כעסתי! אז החלטתי להפסיק לדבר איתך. אבל עם הזמן עבר מה שהרגשתי כלפיך, ועכשיו אני עם פליים." זהו. כל מה שרצתה לומר, יצא. והיא מרגישה נהדר.

 אבל עכשיו, אחרי שיש לך חבר, ואת טוענת שאין לך דבר כלפי, למה עדין לא מדברת איתי? אני לא מכין אותך! את מסבכת אותי לגמרי! או שאולי את מסתבכת עם עצמך. את לא יודעת מה לעשות? ספרי לי. קדימה!" הארי קם ונעמד מולה. קרוב. קרוב מדי. היא יכלה לראות בעיניו שהוא כועס עליה. אבל לא איכפת לה. גם היא כועסת, אולי אפילו יותר. "אתה אומר שאני מתוסבכת? אני לא זו שהלכה ובגדה בחבר הכי טוב שלי עם החברה שלו!" טוב, היא נגעה בנקודה החלשה שלו. "מה?" הוא התקרב אליה עוד. "הוא לא סיפר לך את כל הסיפור, מה? טוב, אז אני אספר לך, אבל ממש קצר כי אין לי כח למריבה הזאת עכשיו. היא ירדה עליו קצת, הוא התעצבן, זרק אותה, והיא באה אלי כי היתה זקוקה למישהו לדבר איתו. דיברנו, ואז חיבקתי אותה ואת נכנסת! לא היה בחיבוק הזה משהו יותר מנחמה, אבל רק אחרי שנכנסת ויצאת, היה- אמ- טוב, זה כבר לא משנה!" בעיניו של הארי בערה אש, וג'יני, למרות שרצתה להתרחק ממנו, התקרבה אליו עוד, וצרחה עליו. סתם צרחה. כמה שהוא מטומטם, שזה שרון נפרד מהרמיוני לא אומר שהארי צריך לקפוץ על ההזדמנות ברגע שהיא באה. אבל אחרי כמה דקות ארוכות, פשוט נגמר לה הקול. היא ניסתה להמשיך אבל היא היתה פשוט צרודה מדי. אז הם פשוט שתקו ושלחו מבטים נזעמים אחד לשניה, ולא משחררים זה את עיניה של זו.

ואז נכנס פליים. הם הבחינו בו, אבל המשיכו לעמוד קרובים. רק אאחרי דקה קלטה ג'יני את המבט על פניו של פליים. "טוב, אז אם אין לך עוד מה לומר לי, אני הולכת. להתראות הארי." היא מיהרה אל פליים והכריחה אותו לצאת החוצה מחדר המועדון, בעוד הארי עוד עומד שם. היא שמעה את הרמיוני יורדת במדרגות ומנשקת את הארי. יותר מזה היא לא רצתה לשמוע ודחפה את פליים אל החור שמאחורי התמונה ולמסדרון האחרוך.

"נו, ג'יני. השיחה הזו לא נשאה שום פרי, מה?" פליים החזיק בידה. "ראו לפי המבטים שלכם. ראיתי אתכם מסתובבים הרבה ביחד, את, אחיך, פוטר וגריינג'ר. אבל עכשיו נשארו רק פוטר וגריינג'ר. זה לא חבל?" הוא העביר את ידו מידה אל כתפיה.

היא הניחה יד על מתנו ואת ראשה השעינה על כתפו. "אתה לא מבין? הוא הרס את החיים של אחי, ואם לא היית מפיל עלי את הספר באותו יום, גם את שלי. על זה אני לא מוכנה לסלוח לו."

"נראה שזה באמת פגע בך קשה. אבל היי, אני כאן, ואני לא אפגע בך כמוהו. אני אוהב אותך יותר מדי."הוא חייך אליה. "וגם אני אוהבת אותך." היא נישקה אותו וכשהיתה קרובה אליו, הרגישה הכי טוב שאפשר.

ואז, כמו משום מקום, צץ רון. כשראה אותם יחד, הוא קפא, מביט סביבו כאילו לבדוק שאף אחד לא רואה אותם. "ג'יני..." הוא נעץ בהם מבט מפחיד

"רון!" ג'יני ניתקה מפליים והפנתה אליו את גבה. רון נראה כועס והיא לא אהבה את המבט שזרק אליה ואל פליים. "מה קורה?" היא ניסתה לעטות על פניה חיוך, אך נראה שלא הצליחה.

"את יודעת מה אני חושב על ה- התגפפויות האלה!" הוא העווה את פרצופו.

ועכשיו היה זה תורה לכעוס. "אתה יודע מה, רון? לא איכפת לי מה אתה חושב על מה שאני עושה! תפסיק להתערב לי בחיים! אתה לא מבין? אלה החיים שלי, לא שלך!" עיניה של ג'יני רשפו בזעם.

ושוב רון צועק עליה. גיני הרגישה תזוזה של פליים מאחוריה, אבל היא התרכזה במילים של אחיה הגדול. ואחרי זה, הכל קרה במהירות.

פליים צעק "תסתום כבר!" ודחף ממנו את ג'יני. הוא דקר את האוויר מול פניו של רון וזה נפל ארצה, מחוסר הכרה. ג'יני צרחה והתיישבה על הרצפה ליד רון.  "רון! קום, רון! קום!" ג'יני קמה מהרצפה ופסעה לכיוונו של פליים, שולפת את שרביטה.

"פליים, אתה כל כך הולך לשלם על מה שעשית. זה נגמר. או שאתה הולך מפה, או שאני לא יודעת מה אני עושה." דמעות עמדו בעיניה של ג'יני.

פליים גיחך. "מה כבר תעשי, אה? את לא מסוגלת לשתק אפילו זבוב!" הוא לעג לה, ואת זה היא לא היתה מוכנה לסבול. 

"שתק!" פליים התקשה בבת אחת ונפל על הרצפה ברעש. "פליים, נראה שאתה לא יודע למה אני מסוגלת, אבל האימונים בצ"ד הוכיחו את עצמם".

ג'יני שבה לשבת לצד אחיה מחוסר ההכרה והדמעות זלגו על לחייה. היא שמעה צעדים וצעקה לעזרה.

"יש כאן מישהו? אני צריכה עזרה!" היא צעקה בקול נואש.

ואז ניצת זעמה. הארי והרמיוני נכנסו בריצה למסדרון בו ישבה ושלפו את שרביטיהם. הארי הבחין בפליים המשותק ופצה את פיו, שעד עכשיו היה סגור ושפתיו היו לבנות. "ג'יני..." הוא פסע לעברה. "הארי עזוב, פשוט קח את רון למרפאה. אני עדיין נחושה בהחלטתי.מה שאמרתי לך, זה בהחלט מה שיקרה." היא שלחה אליו מבט נוקשה. הארי והרמיוני נאנחו ולקחו את רון למרפאה. בינתיים ג'יני חזרה לחדר המועדון ונשכבה על אחת הספות. היא נרדמה. הצעיף המסתורי, שעד לפני רבע שעה כל כך הטריד אותה, החליק מצווארה אל הריצפה.

הפרק הקודם		הפרק הבא