נשיקה ראשונה

פוטויהחיכמנהעיכנ

יש לי רעיון! הוא מטורף ברמות. אז תתכוננו לפרק ארוך ומפתיע!!! תהנו :)

[אתם לא יודעים למה אתם נכנסים, לבעלי לב חלש - עדיף שלא תתחילו, וואו אני מגזימנית.. הפרק יפה, תתעלמו ממני.]

נ.ב. יש בחלק קטן בפרק מאורע שהיה בסרט, לא כמו בספר. אבל זה מקדם את העלילה, אז אל תהרגו אותי. אני כמובן מעדיפה את הספרים על הסרטים!

למי שלא שם לב העלתי את דירוגו של הפאנפיק כי הפרק הזה באמת עולה רמה..

פרק שישי - 

שינוי בתכנית

נקודת מבט ג'יני:

"הארי.." גנחתי מבין שפתיי, המוצמדות לשלו בתשוקה עזה. חפנתי את אצבעותי עמוק בתוך שערו השחור והמבולגן.

"ג'יני.." אמר גם הוא בקול מתפתה להשחיל את ידיו בתוך חולצתי.

"החזקתי בידיו וקירבתי אותן לפרצופי, בעודי ממשיכה למצוץ את שפתיו בפראות.

הייתה זו שעת לילה מאוחרת, כל בית גריפינדור ישן, אני חושבת. מעולם לא ציפיתי שאני אגיע לכזה מצב, ועוד עם הארי. גיבור הילדות שלי/ הכמעט כמו אח שלי/ מציל חיי או כמו שהוא כרגע, הנער למזמוז שלי.

הרגשתי הבחורה בעלת הכי הרבה מזל בעולם. אני מקווה שגם הארי הרגיש כך, אבל כהבחור בעל הכי הרבה מזל בעולם! לא הבחורה..

באנחה קלה נפרדתי משפתיו של הארי כדי לנשום, הוא הביט בי בחיוך שובב והחזרתי לו קריצה לפני שהצמדתי את שפתי לשלו בשנית מלקקת את שפתיו עם לשוני בתחנונים שייתן לה להיכנס לפיו.

תחושת הקלה חלפה בגופי שהוא פיסק את שפתיו ובמהירות לשוני כבר חקרה את כל מבנה הפה שלו, שכמעט ידעה בעל פה.

הוא הניח את ידו על גבי ובליטופים קלים הוא החליק אותן על גופי וידו פגשה בישבני, נשכבתי לצידו נותנת לו לעשות מה שהוא רוצה לעשות. אבל כבר הייתי עייפה, יותר מידי עייפה.

ובלי לשים לב, ובלי שום כוונה, נרדמתי מכורבלת בתוך גופו החם והמגונן.

מספר שעות קודם: עדיין נקודת מבט של ג'יני.

יצאתי מכיתת שיקויים בפרצוף מריר. פרופפסור סלגהורן הטיל על כל הכיתה לסכם את חומר השיעור בשני גליונות קלף. בצער רב גררתי את רגליי לעבר הסיפרייה, והתחלתי לכתוב על תופעת המגוליוניזם. לאחר שלוש שעות של קריאה מארבעה ספרים שונים, הגעתי לדבר לא רחוק מגליון קלף אחד ובודד. תופעת המגוליוניזם היא תופעת לוואי ממשקה הליבורי, שיקוי הנגד של שיקוי הוריטסרום. הוריטסרום הוא שיקוי חזק וקשה להכנה, והוא גורם למי ששותה אותו לומר את האמת, כל האמת ורק את האמת. לעומתו, הליבורי גורם לבן אדם לדבר עם מחשבה מוקדמת, מה שהוריטסרום מוחק. בגלל שהליבורי כמו משחזר את מחשבותיו של האדם, הוא גורם למעט תופעות לוואי משונות, כגון: אמירת שקרים, אי דיבור, אמירת שטויות או אמירה של כל המחשבות שמתרוצצות לך בראש. את תופעת המגוליניזם, המציא המכשף ריימון דינו, והוא כמו כן המציא את שיקוי הליבורי, ועוד שיקויים רבים מבינהים: שיקוי הברונרה שגורם לשותה לחשוב שהוא תרנגול, שיקוי המוות המיידי, ושיקוי האל זאב.

הסתכלתי על הקלף בייאוש. יש לי עוד כל כך הרבה לכתוב! לא מתאים לסלגהורן לתת כל כך הרבה שיעורים, אבל הוא אוהב אותי יכול להיות שאם אני לא אספיק הכל הוא יוותר לי.

הסתכלתי בשעוני וראיתי שהשעה היא שבע בערב, אני אלך לאכול ולאחר אמשיך את הסיכום, זה רעיון נפלא.

ראיתי את הארי הרמיוני ורון יושבים בקצה של שולחן גריפינדור, רצתי לעברם ולמרבה הצער התנגשתי במישהו.

"זוז לי מהדרך" אמרתי בקול תוקפני, אני רגילה לאיים על אנשים שמפריעים לי.. זה נותן תחושת ביטחון.

ואז ראיתי שזה מאלפוי, הוא נראה פגוע ומותש. נשכתי את שפתיי וברחתי ממנו מתיישבת ליד הארי.

מאלפוי לעומתי יצא מן האולם בסערה. הארי קם מיד ופנה ללכת בעיקבותיו, מחבק את ספר השיקויים שלו.

"מה קורה בדיוק?" שאלתי את הרמיוני, שנראתה רותחת מכעס.

"הארי תחת הרושם שמאלפוי מתכנן משהו". אמרה לי בקצרה.

"וגם הרמ'ני לא'הבת שהארי צמוד לספר שיקויים" אמר רון בפה מלא באוכל.

"רונלד וויזלי! תפסיק לדבר בזמן שאתה אוכל! טיפש מגודל שכמוך." אמרה הרמיוני בקול נוזף. ג'יני נרתעה מעט, היא הזכירה את אמה.

"איזה ספר שיקויים? על מה הוא מדבר?" שאלתי את הרמיוני שוב. מצפה לקבל תשובה אמיתית.

"אני.. זה.. הארי הוא, הוא כל הזמן רק עם הספר הזה, אמרתי לו לעזוב אותו ושהוא נהיה מרוחק, אבל הספר הזה.. הוא לא עוזב אותו. ויש בו דברים איומים." אמרה הרמיוני משפילה את מבטה.

"הרמיוני לא אוהבת את הספר הזה כי יש בו כל מיני שיטות להכנת השיקויים, והארי יותר טוב מהרמיוני עכשיו. היא מקנאה בו." אמר רון, מוסיף אש למדורה שנבנתה סביבו על ידי הרמיוני.

"רון!" צרחה הרמיוני המופתעת.

"אוף איתך! למה אתה לא שותק לפעמים?" אמרה בכעס ויצאה גם היא מהאולם הולכת לחדר המועדון.

"רון, אחי היקר, אמרו לך פעם שאתה דביל?" אמרתי לו בשיא הכנות שלי ויצאתי לחפש את הרמיוני הפגועה.

"הרמיוני תתעלמי ממנו" אמרתי לה, היא חברתי הטובה ביותר ולא מגיע לה שפוץ כמו רון יעליב אותה. למרות שידעתי שהיא אוהבת אותו, והוא אותה.

"איך אני יכולה ג'ין? הוא.. הוא.. תמיד הורס לי הכל! לא משנה מה אני עושה" התייפחה הרמיוני, דמעות זלגו על עיניה.

"תסמכי עליי." עניתי לה ומשכתי אותה בקושי מסויין מעלה, היא נגבה את דמעותיה ושתינו ירדנו לחדר המועדון ממגורי הבנות.

"הרמיוני, ג'יני, רון" לחש הארי לעברנו. והתקבצנו סביבו, הוא נראה מוכה הלם ומבט אשם בעיניו.

"מה קרה הארי?" שאלה הרמיוני בדאגה.

"אני..אני.. הטלתי לחש על מאלפוי וזה לא נגמר טוב. הוא מדמם מאוד, סנייפ מרפא אותו" אמר הארי במהירות והתנשם.

"איזה לחש?" שאלתי מסוקרנת.

"זה" אמר והצביע על ספרו של הנסיך חצוי הדם שהוא כל כך אוהב.

"סקטוסמפרה - נגד אויבים" הקריא רון במבט עויין.

"אתה צריך להיפטר מהספר הזה, הארי." אמרתי וגררתי אותו מחדר המועדון.

הגענו. הכניסה לחדר הנחיצות.

"תחזיק לי את היד" אמרתי ברכות.

הוא שתל את אצבעותיו בתוך אצבעותיי ונכנסנו לחדר. חשבתי על מקום שבו מחביאים דברים, כך שהגענו לים של חפצים, התקרבתי להארי ולקחתי את הספר מידו.

"תעצום את עיניך" לחשתי והחבאתי את הספר.

לא יכולתי לשלוט בעצמי, הרגשתי כלפיו יותר מידי, ונשקתי קלות על שפתיו.

הוא לא פתח את עיניו, והוא לא התנגד. שמחתי, אבל לא להרבה זמן. 'הסיכום'! נזכרתי ורצתי לסיפרייה.

ובעודי קוראת על עוד שיקויים ועוד נוסחות, נרדמתי כשראשי טמון באחד הספרים שהיו שרועים סביבי.

ללא הזמנה מיוחדת, הרגשתי שתי ידיים מרימות את גופי ולוקחות אותי ככל הניראה למגורים. לאחר שתי מעידות מצד מי שהואיל בטובו לקחת אותי לישון במיטה, הבנתי שהאיש מנסה ללא הצלחה לעלות למגורי הבנות.

מספר צעדים רועמים, רמזו לי שהוא עולה במדרגות למגורי הבנים. בן רגע הרגשתי את חום מיטת האפיריון, ולהפתעתי הרגשתי נשיקה עדינה על מצחי. פקחתי את עיני וראיתי את הארי. סומק עז התפשט על פניו, וחיוך קונדסאי הופיע על פניי.

הארי סגר את הכילות סביב ובא להיכנס למיטה בחשש ולאחר שהבין שאין בי שום כוונה מזה שיילך, הוא נשכב בנוח ובא להירדם כשאת שלוותו עצר הגוף שלי שהתיישב על מותניו והמשיכה בחולצתו לעברי, ובעוד הוא אט אט מתקרב לפרצופי החלטתי לסגור את הרווח ונישקתי את שפתיו בחוזקה וברצון עז. מה שגרם לו להידלק הייתה היד שלי שלחצה מעט על ה"חבילה" שלו.

והוא השיב לי נשיקה, היא התחילה עדינה, אך כניראה שהדלקתי אותו יותר מדי, כי היא בכלל לא הייתה עדינה..

לשונותינו התחברו בתוך הפה, שפתיי געשו כנג שפתיו וראשי התנועע מהר משחשבתי שהוא יכול. ידיי היו דבוקות לחזו, וידיו כמו סירקו את שערי עם אצבעותיו. שיניתי את תנוחתי,

"הארי.." גנחתי מבין שפתיי, המוצמדות לשלו בתשוקה עזה. חפנתי את אצבעותי עמוק בתוך שערו השחור והמבולגן.

בסוף עשיתי את המשפט הראשון וכך סיימתי את הפרק, כי את השאר ידעתם.

אני מקווה אם אהבתם כי זו פעם ראשונה שאני מתארת כזה דבר. אשמח לתגובות :) בעיקר בונות.

הפרק הקודם		הפרק הבא