אוצר המוות הרביעי

רוז ישבה בחדרה, מנסה ליצור תמונה ברורה מכל מה שקרה. ברור היה לה שמאלפוי ריגל אחריה, כך שהוא ידע על המגילה, והיא תהתה למה. ואולי לא, אולי היתה לו דרך לרגל אחרי המגילה? אז למה לחכות עד אחרי שג'ק והיא יקחו אותה? היא ישבה מהורהרת כך גם כשאביה נכנס לחדר. "מה את חושבת, מתוקה?" הוא שאל. רוז חשבה ברגע הראשון לתרץ לו משהו, אבל נזכרה בכל מה שהוא עשה כשהיה קצת יותר גדול ממנה. "אבא מה היית עושה אם הית מגלה כוח אדיר, ודראקו מאלפוי גם היה יודע עליו?" "מה, את מדברת על משהו שקרה." נעץ בה רון מבט חד. "לא, סתם בתיאוריה." "הממ... אם היה קורה לי דבר כזה. אל תגידי לאימך."קרץ לה. "אבל הייתי יוצא לחפש אחרי החפץ." "גם במחיר של לימודים?" שאלה רוז "האמת שכן." ענה לה אביה בחיוך. "רוז, מה קורה איתך, את צריכה להתארגן לבית הספר." צץ ראשה של הרמיוני מהדלת. "אוקיי אמא." ענתה רוז ופנתה אל אביה. "הייתי רוצה להמשיך לדבר, אבל..." "כן, אני מבין" ענה לה אביה כשהוא צוחק וירד בעקבות אימה לקומת הכניסה.

רוז ניסתה כמה פעמים לאסוף את הדברים למזוודתה, אך מחשבותיה הוסטו פעם אחרי פעם אל המגילה. לבסוף גמלה בליבה החלטה, היא פנתה אל המזוודה ודחסה את כל דבריה בערבוביה אליה. לאחר מכן פנתה אל החלון ושרקה, כמעט מיד צל מולה הינשוף המשפחתי, ונחת על אדן החלון. "תעביר את זה לג'ק." אמרה רוז, מסיימת לכתוב מספר מילים על פיסת קלף, והגישה לו את הפיסה מגוגלת. הינשוף נפנף בכנפיו ועף אל הכפר השכן. רוז פנתה מהחלון, מתפללת שג'ק יסכים, ונתקלה מזוודה הפתוחה שלה, שנראתה זוועה כפשוטו. היא פחדה שלמשמע צחוקה יגיעו כל בני הבית אל חדרה, התכופפה והתחילה לסדר את המזוודה כמו שצריך.

"אל תשכחו לשלוח מכתבים." צעקה להם הרמיוני, מנפנפת להם לשלום. "אוקיי אמא." ענתה רוז מבעד לחלון הרכבת וצנחה על המושב שלה. "אז מה את אומרת?" שאלה את נים שישבה לידה מפנה לאחר רגע את מבטה לג'ק שישב מולה. "רוז, אני חושב, ונראה לי שנימפדורה---" "קוראים לי נים, וכדאי שתבין את זה." "אוקיי, נים" אמר ג'ק. "בכל אופן נראה לי שגם נים תסכים שזה מסוכן מדי, ובכלל איך נברח מבית הספר? ואחרי שנמצא את האוצר, מה שהוא לא יהיה, איך תחביאי אותו? חשבת על זה בכלל?" "את זה תשאיר לי, אוקיי." ענתה רוז בתוקפנות. "היי, אל תתעצבני כל כך." ענה לה ג'ק כשהוא נרתע לאחור. לפתע נפתחה הדלת, וראשה של המכשפה המוכרת את הממתקים ברכבת הציץ מהפתח. "רוצים עוגת קדרה? סוכריות ברטי בורטס בכל הטעמים? משהו?" שאלה אותם. "כן, תודה" ענה ג'ק, שולף את ארנקו כך שעד שהם הגיעו לבית הספר הם ישבו וזללו.

הפרק הקודם		הפרק הבא