הכבשה השחורה

"הצילו שירה,

אור אדום,מתג הפעלה,

ס-א-ס."

כשלורין קיבלה את המכתב הזה,היא כמעט התעלפה.

"איך היא לא סיפרה לי?"שאלה את עצמה,"למה רק עכשיו היא אומרת לי?"

היא וריילון סכמו שכל בעייה שקשורה לעולם הקוסמים הן יסמנו ב-'ס-א-ס'.

מתג הפעלה=דחוף.

אור אדום=פצצה.

היא הבינה מה ריילון רוצה.

היא הקלידה במהירות 'מה?'(=קיבלתי.הן עשו את הקוד הזה ליתר בטחון.)ורצה לסלון.

"שאיין,אני הולכת."הודיעה.

שאיין יצאה מהמטבח(היא בטח שוב ניסתה להוכיח לעצמה עד כמה היא גרוע בבישול...)."ולאן זה?"היא שאלה תוך שנגבה את ידיה במגבת.

"לריילון."אמרה בקול לחוץ.

"למה,מה קרה?"שאיין החלה לדאוג.

לורין משכה בכתפיה."סתם,אוכלי מוות או משהו כזה תוקפים לה את הבית."היא אמרה כאילו זה מובן מאליו ויצאה מהבית.

שאיין הוציאה את הטלפון ולחצה במהירות על מקש החיוג המהיר.

"ווספר אחת?הכל לפי התוכנית."

היא דברה מ'ס דקות בטלפון וניתקה.

היא נאנחה.

היה כל כך מוזר לא לומר משהו לאחותה הקטנה!

היא הרי תמיד הייתה מחוברת עליה.

היא נאנחה שנית.

כמה שהיא מוכנה לעשות בשביל למצוא חן בעיניי ווספר אחת!

'אבל בשביל מה?'היא החלה לתהות.'מה זה ייתן לי?'

היא לא המשיכה לתהות,כי בדיוק אז הדלת נפתחה בחבטה, ובפתחה עמד קספר, בארשת פנים זעופה משהו.

"אני רעב!"התלונן.

שאיין גילגלה את עינייה והתקשרה שנית.

"הלו,אפשר להזמין פיצה?"

הפרק הקודם		הפרק הבא