על החיים ועל המוות

הרגשתי את הסחרחורת האיומה של מפתח המעבר.

אני נפלתי ראשונה.ולמזלי,נפלתי על ערימה קטנה של עלים יבשים.כנראה המנקים היו עצלנים באותו יום ולא רצו לטטא את העלים עד לערימה הגדולה שהייתה בצד.איזה מזל.

אך להארי ולסדריק לא היה את המזל הזה.

היה נדמה לי שסדריק עיקם את ידו, אך לא ידעתי בוודאות, בגלל שאור הירח היה קלוש מאוד באותו הערב.

הארי קם במהירות וסרק את האזור. הוא מלמל משהו לא מובן כשעזרתי לסדריק לקום.

לפתע, עיניו של הארי נעו לעבר החשכה, שם דמות קטנה עמדה וצפתה עלינו בשקט.

בטני התהפכה.

'פיטר' לחשתי לעצמי, כך שאף אחד לא שמע חוץ ממני.

הוצאתי את שרביטי וכיוונתי אותו הישר על פיטר.

לפתע נשמע קול. קול צרוד,קר ומפחיד בעת ובעונה אחת, שאמר:"הרוג את המיותר, השאר את הנערה."

 פיטר התקדם והרים את שרביטו ביד רועדת.

"אבדה קדברה!" צעק.

קפצתי קדימה כדי להגן על סדריק,הרי זאת חובתי.

הייתי מוכנה למוות,אשר התקרב עלי בצורה של אור ירוק.

לא הייתי מוכנה לראות את סדריק מת,למרות היותי צעירה ממנו ב-3 שנים.

העדפתי למות אני עצמי,הפרופסורית הצעירה ביותר בעולם.

לי לא היו הורים,אשר יבכו  עלי, לסדריק כן.

ובמחשבות עלו,הקרן הירוקה פגעה בי.

סוג של...

הפרק הקודם		הפרק הבא