מוגלגית בהוגורטס

היי אנשים לא עדכנתי שנים !! אלוהים.. אבל אתם מכירים את זה שפשוט קצת נמאס ואין כוח. זה מה שקרה לי. טוב עכשיו עידכנתי וזה יחסית פרק ארוך אז תהנו !

_____________________________________________________________________________________________________________________________________________________________-

כל האולם הסתכל על לוסי בפה פתוח, לזה סופי כבר הכינה את עצמה.
"ועכשיו לטקס המיון," קרא דמבלדור. "מיס טאקול, האם תואילי בטובך ?" דמבלדור הורה על כסא קטן ועליו מצנפת. סופי הנהנה והלכה לעבר הכסא, מקנוגל הרימה את המצנפת וסופי התיישבה. "אל תדאגי הכל יהיה בסדר." לחשה לה מינוורה סופי חייכה חיוך קלוש ושמה את המצנפת על ראשה.
"אוה בת הדודה המפורסמת." סופי נבהלה 'מי אמר את זה ?!?!' "אני כמובן המצנפת אני יכולה לקרוא כל מחשבה שעוברת בראשך, כל הרגשה, האישיות שלך, הכל ! אני יודעת. וכן גם את זה שאת זאת ששלחת לדיוויד מכיתה ד' מכתב אהבה עם שירים אהבה שתירגמת מספרדית." סופי הסמיקה.
'אממ.. תגידי בא לך לשים אותי בגריפינדור ?' חשבה סופי. "ולמה זה ?" 'טוב אממ אני חדשה יש לי שם שלוש חברות וכן זאת סיבה טובה לפי דעתי.' סופי שמה לב שכולם נועצים בה עיינים ובעיקר סיריוס, בטח חושב איך יכולת להחסיר פרט זה ?? אוףף דמבי אמר לה שהיא תיהיה כאן כמו סלבראטי קטן. אבל היא צריכה להתמודד עם זה.
"טוב אבל בשביל להיות בגריפינדור צריך להיות לך אומץ לב ותושיה." אמרה המצנפת בחוכמה. 'אוקי' חשבה סופי ' ואו ! איזה קטע, יש לי אומץ לב ותושיה !' חשבה סופי "אני הייתי קוראת לזה חוצפה." התגרתה המצנפת. ' נוו ! זה גם משהו. בבקשה ?'
"גריפינדור !" צעקה המצנפת את זה ידעה שכולם שמעו, כי כל גריפינדור התחיעל למחוא כפיים בעוצמה. סופי הודתה למצנפת במחשבתה והושיטה את המצנפת למינוורה שחייכה לה חיוך סודי. היא הלכה לעבר ג'ורג'י והתיישבה בינה ולבין הירחוני ההוא.
"גדול ! את בגריפינדור ! ולמה לא סיפרת לי שהבן דוד שלך זה אלבוס דמבלדור ??" סופי חייכה. "טוב אממ.. מה זה משנה ?" שאלה סופי בחיוך. "מה זה משנה ?" זה היה הירחוני ההוא. "אולי זה משנה כי אלבוס דמבלדור הוא אחד הקוסמים הכי חזקים ביקום כולו ? אולי כי הוא היחיד שאת יודעת מי מפחד ממנו ? אולי כי המנהל של בית הספר לכישוף ולקוסמות הכי טוב שייש ?" סופםי הסתכלה על הנער הרזה בתמיהה. "כן.. ואת כל הדברים האלו הוא עשה.. אז מה זה קשור אלי ? וחוץ מזה, מי זה את יודעת מי ?" ג'ורג'י השפילה את מבטה. וירחוני החוויר אף יותר משהיה קודם. ורק האהוב של לילי לפי מילותיה של אליס דיבר.
"קוראים לו וולדרמוט, הוא רוצח מתועב ונוראי. הוא רוצח אנשים בלי סיבה ומפעיל את האות האפל. יש לו חבורה של אוכלי מוות נוראית עם איזה קעקוע דוחה ביד הגועלית שלהם והוא הקוסם האפל החזק ביותר בכל העולם הקסום, אבל דמבלדור יותר חזק ממנו." אמר ג'יימס בתיעוב. "תן לי לנחש, הוא לא החבר הכי טוב שלך?" אמרה סופי בציניות. אבל כולם הביטו בה באיימה. "הלו בדיחה ? שמעתם על הדבר הזה..?" צחחקה סופי אבל צוחקה דעך כששמה לב שאף אחד לא משנה את הבעתו. "בואו נחליף נושא." הציעה לילי במהירות כשהשתיקה התחילה להעיק. "אז אליס את הקפטנית השנה ?" אליס הנידה את ראשה בעצב. "האמת הוא שאני הקפטן." אמר ג'יימס מנפח את חזהו. "או יופי אולי תדאג שאיזה מרביצן יפגע בך ואז תיהיה שייך למחלקת המטורפים במנגו רשמית." עקצה לילי ממשיכה לדקור את האוכל שלה. השיחה המשיכה לזרום, אבל סופי לא יכלה לשכוח מהסיפור ההוא של וולדרמוט היא ברחה מהאולם בלי שאף אחד ישים לב. היא הלכה לספריה לחפש מידע על אותו איש. היא ישבה בספרייה עד 12 בלילה ! והיא לא מצאה כלום ! בשום ספר לא היה אזכור אליו חוץ מבאחד. אתם יודעים מי הקוסם האפל הוא זה שהמציא את כישוף זה אשר בלה בלה בלה דיברו על הכישוף אז. מוטשת ועייפה היא חזרה לאולם ואז נזכרה שאין לה מושג איפה זה מעוני גריפינדור והיא גם לא יודעת מה הסיסמא. 'יופי נהדר ! זה כל מה שאני צריכה, להיאבד בטירה הענקית של הוגוורטס, נו באמת חייב להיות איזה תלמיד גריפינדור מטומטם שרוצה לעשות מתיחה !' חשבה סופי, היא יצאה אל מחוץ לאולם הגדול והתחילה להסתובב בטירה, היא עלתה למעלה וירדה עלתה חזרה והסתובבה פנתה שמאלה המשיכה ישר פנתה ימינה וחזרה חזרה, לבסוף מצאה את עצמה עומדת מול תמונה של אביר רוכב על סוס, האביר נראה ער למדי לעומת שאר התמונות (היא לא עד כדי כך לא הכירה את הדברים הקסומים בכל זאת היא ביקרה פה לא ?) "אממ תסלח לי ?" שאלה סופי את התמונה. האביר הפסיק לדהור והתבונן בה בעניין.
"ומה עלמה צעירה כמותך עושה כאן בשעה כה מאוחרת ?" שאל. "אממ.. אין לי מושג איפה הם מגורי גריפינדור אני חדשה." אמרה סופי. "אוה את בת הדודה של אלבוס ?" סופי הנהנה. "טוב לכי למטבח את יודעת איפה זה? " סופי הנהנה. "דגדגי את האגס ומשם את כבר תדעי." אמר והמשיך לדהור. לוסי משכה בכתפיה והלכה לעבר המטבח.
היא התבלבלה פה ושם בדרך אבל בסוף הגיעה לתמונת סלסלת הפירות המפורסמת. היא דיגדגה את האגס והוא בתגובה ציחקק בקלילות. החור נפתח וסופי השתחלה דרכו פנימה. לפני שהספיקה להסתכל בחדר אלפי יצורים קטנים עם אוזנים קטנות רצו לעברה והגישו לה מטעמים.
היא סירבה בנימוס לכל אחד מהמאכלים ופנתה לראות מי נמצא בחדר. זה היה הוא, הילד החיוור המכונה ירחוני.
"מה את עושה כאן ? זה אסור בהחלט לכי עכשיו למוענות!" בהתחלה סופי רצתה להגיד לו שגם הוא תלמיד אז שירגע אבל אז שמה לב לשיכה כסופה שהייתה תלויה על גלימתו. היא חרוט עליה בגדול את האות 'מ' ומתחת היה כתוב 'מדריך'.
"אני אשמח ללכת למעונות אם אני אדע איך מגיעים לשם ומה הסיסמא."החליפה סופי את תשובתה. ירחוני ניער את שערו ונעמד על ידה "אני יעזור לך." הם יצאו מהמטבח והלכו בשתיקה לאורך המסדרונות. סופי הציצה בו, הוא נראה שקוע במחשבות. סופי כ"כ רצתה לדעת על מה הוא חושב עד שכמעט שאלה אותו אלב עצרה בעצמה.
לבסוף הם הגיעו לתמונה של אישה שמנה בשמלה ורודה ולידה מניפה. "סיסמא?" שאלה. "ביצי דרקון." אמר ירחוני "ליידיס פראסט." חייכתי ונכנסתי למועדון.
דגלים באדום וזהוב עם סמלי אריות כיסו את הקירות. תמונות של אבירים נטלו בצדדים. כורסאות אדומות ליד האח הבועורת שטיח זהוב ממתחת. היה נעים בפנים.
"ובכן, תודה לילה טוב." אמרתי ומהרתי למעונות.
"אה סופי?" הסתובבתי. "אלו מעוני הבנים." חייך ירחוני. הסמקתי במבוכה ופניתי לגרם המדרגות השני. "לילה טוב." אמרתי ועליתי אבל אחרי חמשת המדרגות הראשונות שמעתי את שמי שוב נקרא בקולו של הנער.
"רק רציתי להגיד לך, שאת נראה  לי הבנאדם הראשון שלא הרגשתי שהשתיקה בנינו מביכה. כיאלו זה אמור להיות ככה. בכל אופן חלומות פז." אמר הנער ונעלם בגרם המדרגות ממול. חייכתי לעצמי ועליתי שוב, במדרגות 
חיפשתי בין חדרי השנה השישית סופיה טאקול, חדר רביעי מימין : סופיה טאקול. ג'ורג'יה בייסל. לילי אוואנס. אליס גרין. קיי רוי. 'יש!' חשבה. 'אני עם כולן.' היא נכנסה לחדר ולילי קפצה עליה.
"איפה היית ?? חיפשנו אותך בכל מקום ! מה קרה לך ?!" סופי נפלה על הרצפה מרוב בהלה. "הייתי בספריה רציתי לראות מי זה הוו-" סופי שתקה לרגע "כלומר לבדוק משו בקשר ל. ה..אהה..הו..הוגורטס ! כן בדיוק ואז פגשתי את, נו איך קוראים לו ! הירחוני הזה-" "רמוס לופין." ענתה אליס במהירות כמו תלמידה מצטיינת. "כן בדיוק," המשיכה סופי. "הוא עזר לי למצוא את המעונות וזהו. רגועה לילי ?" לילי הנהנה והתיישבה על המיטה של קוראת ספר עבה במיוחד.
"איפה ג'ורג'י ?" שאלה סופי בתמיהה.
"היא עם האדם הזה." ענתה אליס בשעמום.
"אוה.." אמרה סופי. "טוב אני הולכת להתקלח ולישון. אני עייפה מאוד."
ביא נכנסה למקלחת. "שלום לך." סופי קפצה "מי אמר את זה ?!" צעקה. "אני כמובן." סופי חיפשה דבר שיוכל לדבר אליה בחדרון האמבט הקטן אך לא מצאה כלום. "המראה המראה." אמר הקול. סופי הסתובבה למראה.
"אוקי, הכנתי את עצמי לדברים מוזרים." אמרה סופי ונשמה עמוק. היא באה להוריד את חולצתה אבל אז נזכרה שהיא לא לבד בחדר. היא חשבה מה תוכל לעשות כדי שהמראה לא תבחן את גופה.
"אהאה !" קראה באושר. ובתוך שניה מגבת כיסתה את המראה. סופי חייכה ברצון והתפשטה.
המים החמימים שטפו את גופה. היא שטפה שיער ושטפה רגלים, ידים, ועוד. ויצאה מהאמבט אל תוך חדרון האמבט. היא עשתה קוקו רטוב לקחה עוד מגבת יבשה את עצמה ולבשה פיג'מה. לבסוף הורידה את המגבת מן המראה.
"אוה אלוהים ! כמה זמן את מתקלחת !" נהמה המראה, סופי צחקה. היא איחלה למראה לילה טוב ויצאה. היא גילתה שכל בנות החדר כולל ג'ורג'י והילדה שלא הכירה כבר נרדמו. היא נכנסה למיטה הריקה שכנראה הייתה שלה ונרדמה ישר.

"ברוכה הבאה." פיה קטנה וזעירה התעופפה ליד סופי. "איפה אני?" שאלה סופי, אך הפיה רק צחקה והמשיכה האלה. "חכי ! חכי ! לאן את הולכת ?" קראה סופי היא התחילה לרוץ אחרי הפיה אך איבדה אותה ונפלה. היא שמעה פתאום קול צחוק, ועוד אחד מצטרף, "מי שם ? ענו לי !" סופי נלחצה. היא חיפשה את מקור הצחוק אבל לא ראתה דבר,רק חושך מוחלט. רוח נישבה על פניה רוח קרירה כזאת, כמו שיש לפני סערה, עלים פגעו בגופה וחול עף לעיניה והקשה על ראיתה, היא התחילה לרוץ, היא לא ידעה לאן אבל הייתה לה הרגשה שהיא צריכה ללכת מהמקום שהיא נמצאת בו. הצחוק התחזק, היא רצה לכיוון השני אך פגעה בקיר לבנים ונפלה לרצפה, יד אפורה ומתה הרימה את פרצופה, היא קירבה את שפתיה. סופי עצמה את עיניה בפחד, פתאום ראתה בין הריסים אור כסוף, חיה זהובה כלשהי קפצה והרחיקה את הדבר המתועב והמת. אבל אז בשקט המוחלט פתאום ברחה בפחד. סופי הסתכלה לצדדים, רעשי  עלים נדרכים נשמעו מכל מקום, הם סוגרים עליה. היא מחפשת דרך מילוט בחושך, או משו ואז. היא רואה אור, אבל אחר. ונופלת לרצפה...

סופי קמה במהירות מזיעה מפחד. כל השאר עדין ישנו. זה אותו החלום אותו החלום שחלמה אתמול, אבל הפעם הוא המשיך. מה קרה לה ? מה היה היצור הכסוף ? מי תקף אותה ? או מה תקף אותה ?
היא הרגישה מסוחררת היא הסתכלה לעבר החלון וראתה שכבר בוקר. היא החליטה לקום ולעשות מקלחת חמה כדי לנקות מעצמה את החוויה הנוראית.
היא נכנסה למקלחת, המראה דיברה אליה אבל היא לא התייחסה וזרקה עליה מגבת. היא הייתה שקועה בפיענוח החלום המוזר שלה. היא הורידה את הפיג'מה ונכנסה למים. החוויה עצבה נשטפה לביוב עם המים אבל החלום נתקע בראש ולא זז. סופי הגבירה את חוזק המים אבל כלום לא עזר. היא לקחה סבון והתחילה לשפשף את הראש במרץ ובחוזק. גם זה לא הצליח לאחר מאמצים רבים נוספים ויתרה. היא סגרה את המים ויצאה היא לקחה חלוק ויצאה לקחת בגדים. תלבושת הזוועה הייתה מונחת בארון היא צירפה אליה חזייה ותחתונים ונכנסה חזרה למקלחת. אחרי שהתייבשה יבשה את שערה ועשה ממנו קוקו גבוה היא התלבשה ויצאה בחדר הבנות כבר התעוררו והתחילו להתווכח על המקלחת ואז הן שמו לב שסופי נרדמה שוב.

הפרק הקודם		הפרק הבא