גורל משותף

היי,

 זה הכול להיום!

קריאה מהנה...

פרק 6: סיריוס

בימים שלאחר התקיפה, החלו לבקר את הרמיוני כול יום. פעם רון והארי, פעם ג'יני עם טונקס, רמוס, סנייפ, ואפילו מקגונגל הופיעה לביקור יום אחד. אך את מי שהיא באמת רצתה לראות, היא לא יכלה. סיריוס בלק עדיין היה במרחק של קילומטרים ממנה.

סיריוס התעורר באותו הבוקר כשהופ עמדה על חזהו עם רגלה מושטת לפנים. הוא ליטף את ראשה בעדינות ופתח את גליל הקלף.

סיריוס היקר,

מה שלומך? אני מקווה שבסדר.

הארי בסדר, הוא מתארח אצל משפחת וויזלי, רון הוא חבר טוב שלנו.

אל תדאג, לא סיבכת אותי בצרות.

סנייפ באמת זיהה שזה הכתב שלך אבל הוא לא סיפר לאף אחד שאני מתכתבת איתך. ממש לא מתאים לו נכון?

תיזהר! אם תברח ויתפסו אותך אתה תהיה בצרות. תחשוב טוב לפני שאתה מתכנן את הבריחה שלך.

גם אני הייתי רוצה לראות אותך, במיוחד עכשיו.

כוחות הקסם שלי נעלמו ואני מרגישה נורא למרות שסנייפ אמר שזה זמני.

אני מחכה למכתב הבא שלך בקוצר רוח.

שלך,

הרמיוני.

מכשפה מסכנה שלי, הוא חשב לעצמו. הוא העביר את אצבעותיו על המילים הראשונות. 'סיריוס היקר' היא כתבה. זו הייתה הפעם הראשונה שכתבה לו כך. מבטו הרצין כשקרא שוב על כוחות הקסם שלה. הוא כל כך רצה להיות שם בשבילה. במקום זה, הוא ישב לכתוב עוד מכתב.

הרמיוני כבר כמעט ושקעה בייאושה. היא המתינה למכתב מסיריוס, אור קטן בתוך האפלה שאיימה להטביע אותה. כבר חלף שבוע מאז שלחה את המכתב. מה שאומר, שנותר שבוע עד חזרתה להוגוורטס, ושמכתבו של סיריוס צריך להגיע היום או מחר לכול המאוחר.

כך בהחלט היה. הארי ורון בדיוק עזבו דרך האח כשלפתע הופ התעופפה פנימה מבעד לחלון. היא נחתה על כתפה של הרמיוני והושיטה את רגלה לפנים. עיניה של הרמיוני נצצו כשהבחינה בגליל הקלף.

ברגע בו התירה את גליל הקלף מרגלה, התעופפה הופ במעלה המדרגות, ככול הנראה אל כלובה, מחשש פן תישלח שוב לעוד מסע ארוך ומייגע.

הרמיוני פתחה את גליל הקלף והחלה לקרוא את הכתוב בשקיקה.

הרמיוני היקרה,

אני מצטער כול כך לשמוע על כל תלאותייך.

איבוד הקסם, אפילו לזמן קצר, הוא דבר נורא למכשפה מוכשרת שכמותך.

אני כל כך מצטער שאיני שם, אפילו כדי להוות לך נחמה פעוטה.

אולי באמת אברח מכאן, אני חושב שהגיע הזמן לצאת מפה ולזעזע את עולם הקסמים.

את מתארת לעצמך את הכותרות ב- 'נביא היומי' יקירתי?

'סיריוס בלק רוצח ההמונים נמלט מאזקבן, כפי שלא קרה מעולם לפני כן'

יש לי תוכנית. לא אפרט כאן, כי מי יודע אם הופ תגיע אלייך בשלום.

בכל אופן, מאחר ואגיע אלייך בקרוב, אין צורך שתשיבי על מכתב זה.

אם כלב גדול ושחור ישרוט ויילל על דלת ביתך, פתחי לו את הדלת, זה יהיה אני.

נתראה בקרוב יקירתי הקטנה.

שלך,

סיריוס.

חיוך רחב עלה על שפתיה. הוא בא! חשבה לעצמה. היא קראה את המכתב שוב ושוב. הוא קרא לה יקירתי ויקרה. היא כול כך רצתה לראות אותו שוב. הו סיריוס, חשבה לעצמה ונאנחה.

באותו הזמן התכונן סיריוס למלאכת הבריחה, הוא חיכה זמן מה כדי שהרמיוני תקבל את מכתבו לפני שיופיע אצלה. הוא ארז בתוך השמיכה הגריפינדורית את שנותר מהממתקים ששלחה הרמיוני, ביחד עם התמונות, והמכתבים ששלחה לו. את הכול ארז בשמיכה השחורה שהביאה הרמיוני בביקור שלה, ומהשמיכה המרופטת שהייתה בתאו יצר חבל איתו קשר את השק השחור שהכיל את חפציו ואת קצות החבל קשר סביב צווארו כך שהשק נתלה על גבו.

כעת הוא המתין. כשאחד הסוהרסנים יביא לו את ארוחת הערב, הוא ישנה את צורתו וכך ככלב, יחלוף מבעד לשער תאו הפתוח, יצא אל החוף וישחה אל אנגליה, שם מחכה לו הרמיוני, יקירתו הקטנה.

כך בהחלט היה.

הכלב השחור שחה ושחה מקפיד להחזיק את השק שעל גבו מעל פני הים. הים נראה שחור בשעת לילה שכזו, והשמיים כהים ומלאים בכוכבים. הוא רק קיווה שלא תפרוץ סערה כול עוד הוא נמצא בתוך המים ועדיין לא הניח את רגליו על קרקע מוצקה.

הלילה חלף לו במהירות ובוקר בהיר הפציע. המים היו קרים, וכך גם השמש. גדולה וצהובה, אך קרניה קרניים שקרניות, לא חמות כלל, כי אם קרות כקרח. עוד קצת, חשב לעצמו סיריוס, רק עוד קצת.

הרמיוני ישבה ליד השולחן במטבח והמתינה. היא לא ישנה כל הלילה בעודה ממתינה לבואו של סיריוס. הנה חלפה לה גם מחצית היום והוא עדיין לא בא. היא הניחה שייקח לו לפחות יומיים שלמים של שחייה עד שיגיע אל החוף, ואחר כך גם זמן ארוך של הליכה עד שיגיע ללונדון ואל ביתה. אך למרות כול זאת היא ישבה והמתינה לו מהרגע בו קיבלה את המכתב.

היא קראה שוב ושוב את המכתב, אוחזת בו בידה ולא מרפה. הארי הגיע לבקרה באותו היום ולאחר ששאל מדוע היא נראית כה תשושה, היא אמרה לו שלא הצליחה להירדם בלילה הקודם. כוחות הקסם שלה עדיין לא שבו וגם זה הדיר שינה מעיניה.

שלושה ימים חלפו מאז הגיע המכתב. הרמיוני החליטה לבשל ארוחת ערב מיוחדת. היא הניחה שהוא ישמח לכול תחלופה שהיא לאוכל שקיבל באזקבן אך בכול זאת החליטה להפתיע אותו. רמוס בדיוק התעתק מפתח ביתה כשהערב החל לרדת. היא נותרה לבדה והחלה במלאכת הבישול.

הייתה לה הרגשה שהערב הוא יגיע. היא בדיוק הכניסה את תפוחי האדמה המתובלים אל התנור החם, והוציאה מתוכו פרוסות בקר ברוטב יין אדום. במקביל היא הוציאה מהמקרר פירות שאותם חתכה והכניסה לסיר עם סוכר עד שיצרה פירות עטופים בקרמל, שאותם תגיש על גלידת הווניל שקנתה כקינוח.

היא סיימה את מלאכת הבישול והלכה להתרחץ ולהתלבש. היא לבשה שמלת כתפיות קצרה, פשוטה וכחולה בעלת מחשוף עדין שהחמיאה לגזרתה הקטנה. רגליה נותרו יחפות כפי שאהבה תמיד כשהייתה בתוך הבית.

הרמיוני ירדה אל המטבח כדי לערוך את השולחן. היא סידרה את הצלחות והסכו"ם, ביחד עם כוסות וקנקן מיץ דלעת. היא חתכה סלט ירקות לקערה אותה הניחה במרכז השולחן לצד סלסלה של לחמניות טריות (שקנתה במאפיה). לאחר מכן הוציאה את תפוחי האדמה מהתנור והכניסה פנימה את פרוסות הבקר ברוטב יין אדום לחימום קל וזהו.

לפתע נשמעו שריטות ויללות מחוץ לדלת ביתה. הרמיוני חייכה ופתחה את הדלת. כלב גדול ושחור כדוב נכנס פנימה. היא הסירה מעל צווארו את השק המאולתר. ברגע שעשתה זאת נעלם הכלב השחור ובמקומו עמד לא אחר מאשר סיריוס בלק.

הרמיוני זינקה עליו. הוא חיבק אותה וחיוך עלה על שפתיו. הוא הביט סביבו על הבית שהכיר מתמונות, ורחרח את האוויר. "בישלת?" הוא שאל בקול צרוד. הרמיוני הנהנה ומיהרה להוציא את הבקר שהכניסה לחימום. "אני מניחה שאתה רעב," אמרה הרמיוני. הוא הנהן והביט בה בדאגה. היא נראתה רזה משזכר, עייפה ומוטרדת.

הרמיוני הובילה אותו אל המטבח. "אני יכול להדליק את הנברשת, אם לא אכפת לך להשאיל לי את השרביט שלך." אמר סיריוס. הרמיוני העבירה לו את שרביטה ביד רועדת. הוא לקח את השרביט, הדליק בו את הנרות שבנברשת והשיב אותו להרמיוני.

לרגע הם רק אכלו בשתיקה. קרקושי הסכו"ם נשמעו בחלל. "מה עוד קרה מאז המכתב האחרון שלך? את נראית תשושה." אמר סיריוס. "מי שמדבר," רטנה הרמיוני. "לי יש סיבה, אני חייתי שלושה ימים בתור כלב, בהם שחיתי אוקיינוס וחציתי מדינה. מה קרה לך?" שאל סיריוס. "אוכלי מוות היו פה, הם השתמשו נגדי בקללת קרושיאטוס ואחד מהם בעט לי בפרצוף," סיפרה הרמיוני.

סיריוס כמעט ונהם. הוא לא האמין שהיא נותרה כל כך חסרת הגנה במיוחד כשהיא לא יכולה להגן על עצמה. "הארי ורון הגיעו אחר כך ונלחמו באוכלי המוות. בסוף הם ברחו ואז רון קרא לסנייפ, דמבלדור ורמוס." אמרה הרמיוני. "עכשיו את מוגנת?" שאל סיריוס בזעף. היא חייכה. "אל תזעף ככה. כן אני מוגנת. לחש אזעקה למקרה ומישהו ינסה לפרוץ לבית, ולחש נגד התעתקות." אמרה הרמיוני. "מי הטיל את הלחשים?" הוא דרש לדעת. הרמיוני חייכה שוב. "דמבלדור." היא השיבה. "אה." הוא מלמל. לא היה לו מה להגיד על זה, אף אחד לא יעבור את הלחשים של דמבלדור.

הרמיוני פינתה את הכלים והגישה גביעי זכוכית עם גלידה והפירות בקרמל שהכינה מוקדם יותר באותו הערב. הם עלו אל הטרקלין עם גביעי הגלידה והתיישבו על הספה. "כדאי שתקנה שרביט לא?" הציעה הרמיוני היא הניחה ששרביטו נשבר על ידי נציג משרד הקסמים ביום שבו נלקח לאזקבן. "אני מניח שכן, אבל זה קצת בעייתי." אמר סיריוס והטה את ראשו בכיוון הנביא היומי מיום הבריחה שלו, שנח על הספה.

"אממ... אפשר להשתמש בפולימיצי. השרביט בוחר את הקוסם, זה לא משנה אם הוא בדמותו האמיתית או לא." הציעה הרמיוני. סיריוס ליטף את ראשה וחייך. "זה רעיון מצוין כמובן, אבל למי אני אתחזה?" שאל סיריוס. "כול אחד. אפילו מוגל יתאים. כוח הקסם קיים בך, לא בגוף שתלבש." אמרה הרמיוני. היא השתתקה לאחר מכן. כוח הקסם שלה כנראה שכבר לא קיים. "הוא יחזור. זה זמני." הבטיח סיריוס בקול רך. הרמיוני לא הגיבה לדבריו.

"בעצם... כשרקחנו את השיקוי בשנה השנייה שלנו לקח לנו חודש, זה שיקוי ארוך מדי ומסובך להכנה. אבל אתה יכול להשתמש בשרביט שלי כדי לעשות שינויי צורה בבני אדם. פשוט תשנה את השיער שלך לבלונדיני, תסלסל אותו, תשנה קצת את האף או משהו כזה," אמרה הרמיוני. "תלתלים בלונדיניים? לא נראה לי. אולי בלונד קצוץ, ועיניים כחולות." אמר סיריוס. היא צחקה. "מה שתרצה," היא מלמלה עדיין מצחקקת.

סיריוס חייך. "נלך מחר, אני אחכה לך בחוץ עם ברדס. כולם יודעים שאני לבד עכשיו, אז אני לא אמורה להסתובב עם זרים. אני מפורסמת כמעט כמוך." אמרה הרמיוני. "בסדר גמור. אני אקנה עוד כמה דברים. אני צריך ללכת לגרינגוטס, לכספת שלי." אמר סיריוס. הרמיוני הנידה ראשה לשלילה. "זה מסוכן מדי, מישהו עלול לזהות אותך." אמרה הרמיוני. "בבלונד ועיניים כחולות? אני לא אזהה את עצמי. אני אלך לבד ואחזור בצהריים. עדיף שלא תבואי איתי בכלל, גם לא לאוליבנדר. תישארי במקום שאת בטוחה בו." קבע סיריוס. "בסדר, אבל אם תאחר, אפילו בדקה אני אבוא לחפש אותך." הזהירה הרמיוני. "בסדר גמור." הוא השיב בחיוך.

"חבל שאני נוסעת להוגוורטס ביום ראשון." אמרה הרמיוני. "חבל? אין מקום יותר טוב מהוגוורטס." אמר סיריוס בעיניים נוצצות. "אבל אתה נשאר פה." אמרה הרמיוני. "אז תכתבי לי לפה, או שאני אבוא לבקר אותך. אף אחד לא יחשוד בשום דבר אם יראו אותך משחקת עם כלב ידידותי." אמר סיריוס בחיוך רחב. הרמיוני צחקה ונשקה על לחיו.

סיריוס שפשף את עיניו בעייפות. "מקלחת, פיפי ולישון?" הציעה הרמיוני. סיריוס פרץ בצחוק עז. הרמיוני צחקקה. "את מתוקה, ובהחלט צודקת." אמר סיריוס. הרמיוני חייכה. "יש חדר אמבטיה למטה בדלת שמשמאל למדרגות, יש שם מגבות." אמרה הרמיוני. "בסדר גמור." אמר סיריוס ונעמד.

הרמיוני יצאה איתו מהטרקלין כשהיא לוקחת איתה את הגביעים, היא הראתה לו היכן החדר שלו. בזמן שסיריוס נכנס למקלחת סיימה הרמיוני לשטוף את הכלים ועלתה לחדרה, היא לקחה איתה את השק שסיריוס הביא מאזקבן עם המכתבים והתמונות ששלחה.

בהחלטה רגעית נעמדה הרמיוני והלכה אל החדר השני כדי לוודא שהמיטה מסודרת ושלא חסר שם שום דבר. היא לא ציפתה לראות את סיריוס בחדר כשהוא עירום פרט למגבת הקשורה סביב מותניו. היא פלטה צווחה והסתובבה במהירות. "הייתי צריכה לדפוק בדלת. חשבתי שאתה עוד במקלחת." הסבירה הרמיוני. "אני בן. בנים לא צריכים שעות במקלחת." אמר סיריוס מאחוריה. "אני אזכור את זה בפעם הבאה. רק רציתי לוודא שלא חסר לך שום דבר," אמרה הרמיוני. "לא חסר כלום. הכול בסדר, תודה." אמר סיריוס. "אז לילה טוב," אמרה הרמיוני מבלי להסתובב לכיוונו. "לילה טוב." השיב סיריוס והיא ברחה משם במהירות מבלי להביט לאחור. סיריוס צחקק כשעשתה זאת.

הרמיוני מיהרה לחדרה נבוכה. היא הזדחלה אל מיטתה ונרדמה ברגע בו נגע ראשה בכרית. באותו הלילה היא ישנה טוב יותר מאי פעם.

כשעלה הבוקר, התגנב סיריוס בשקט אל חדרה. הוא הביט בה ישנה בשלווה וחיוך עלה על שפתיו. הוא הניח את הפתק שכתב לה ויצא בשקט מהחדר, ומהבית. שיערו בלונדיני קצר, עיניו כחולות ותווי פניו עגולים יותר מאי פעם.

כשהרמיוני פקחה את עיניה, היא הופתעה לראות פתק על הכרית השנייה שבמיטה.

בוקר טוב יקירתי הקטנה,                                           

הלכתי לבנק ולקניות.

אחזור בצהריים כפי שהבטחתי.

לא דקה מאוחר יותר.

סיריוס.

הרמיוני חייכה והחלה להתארגן לקראת היום החדש.

אחרי ארוחת בוקר שכללה קערת דגנים עם חלב, עלתה הרמיוני להתלבש. היא בחרה במכנסי ג'ינס כהים, וטוניקה בגווני ירוק שחשפה את זרועותיה. היא נכנסה אל הטרקלין והחלה לקרוא שוב, הפעם אחד מספרי האגדות המוגלגים שלקחה מבית הוריה.

היא כמעט סיימה את הספר כשהבחינה ששעת הצהריים מתקרבת. היא ירדה אל המטבח והחלה להכין נזיד של ירקות ובשר לארוחת הצהריים. כשסיימה שטפה את הכלים והחלה לסדר את הבית. היא שטפה את הרצפות בכול החדרים ואיבקה את הספות והתמונות. לבסוף ניקתה את החלונות ובדיוק כשסיימה הגיעה שעת צהריים והדלת נפתחה.

"הרמיוני?" קרא סיריוס מהכניסה. הרמיוני מיהרה לכיוונו והחלה לעזור לו לפרוק את השקיות מכול מה שקנה. היא גילתה שקנה מצרכים כמו ירקות, פירות, בשר, עוף, דגים, קמח, ביצים, דגנים בדיוק מהסוג שהיא אוהבת, וגם עוגיות ושוקולד שהיא אוהבת.

הוא גם הראה לה את החולצות בצבעים שונים (חלקן גם מצוירות), המכנסיים (ג'ינסים במספר גוונים), הבוקסרים (אריה גריפינדורי כיכב בהם) והגלימות (כחולות כהות ושחורות) שקנה. חוץ מזה הוא קנה גם נעליים שחורות, מסרק, אפטרשייב ובושם גבריים. "מה דעתך?" שאל סיריוס כשפרש את כול הבגדים שקנה על המיטה בחדרו. "אני חושבת שאתה מסודר." אמרה הרמיוני בחיוך. "אה, שכחתי את הדבר הכי חשוב, שרביט." הוא אמר והראה לה את שרביטו. הוא היה מעט ארוך יותר משלה, וכהה יותר, אך באותו העובי. "הוא דיי דומה לשרביט הישן שלי, אבל הקודם היה יותר גמיש. אני מניח שהשתנתי מאז שהייתי בן אחת עשרה." אמר סיריוס. "זה הגיוני, עברת הרבה. עכשיו אם לא אכפת לך, אני רוצה בחזרה את סיריוס שלי." היא אמרה מבלי להרגיש. אך סיריוס הבחין בהדגשה וחייך. הוא שכח שהוא עדיין בלונדיני. הוא מלמל מספר לחשים וחזר להיות עצמו.

"אה, שכחתי, קניתי לך ורדים." אמר סיריוס נבוך במקצת והוציא זר ורדים אדומים מתוך שקית. הוא ידע שהוא מבוגר ממנה בהרבה, שהוא ממש יכול להיות אבא שלה, ושהיא בטח לא חושבת עליו בצורה הזאת, אבל הוא קיווה שהיא לא תתרגז. "תודה רבה." היא אמרה בחיוך ונשקה על לחיו. הוא הסמיק והיא צחקקה.

"ארוחת הצהריים מוכנה, עשיתי נזיד של ירקות ובשר." אמרה הרמיוני בעודם יורדים אל המטבח. את הוורדים שמה הרמיוני בתוך האגרטל שעל השולחן במטבח ומילאה בו מים. "זה מריח טוב." אמר סיריוס בחיוך. הרמיוני חייכה אליו והם התחילו לאכול.

כשסיימו לאכול החלה הרמיוני לשטוף את הכלים בעוד סיריוס התיישב על השיש עם מגבת בידו והחל לייבש את הכלים שהביאה לו. הרמיוני חייכה אליו. "אתה טהור דם, נכון?" שאלה הרמיוני. "כן." הוא השיב בעיקום אף. "ההורים שלך, הם היו..." החלה הרמיוני אך ניערה את ראשה ונסוגה מהנושא. "אוכלי מוות? לא. אבל הם הסכימו עם הדעות של וולדמורט. לא צריך להתערבב עם מוגלגים, לא צריך לקבל לעולם שלנו ילידי מוגלגים." אמר סיריוס בזעף. הוא בדיוק סיים לנגב את הכלי האחרון.

הרמיוני ליטפה את לחיו. "אתה מאומץ נכון?" היא שאלה בחיוך והוא התגלגל מצחוק. הרמיוני הצטרפה לצחוקו. הוא ירד מהשיש והם הלכו להתיישב בסלון. "ספר לי עוד עליך ועל המשפחה שלך." אמרה הרמיוני.

"בואי נראה, משפחת בלק זה דורות של סלית'רינים." אמר סיריוס. הרמיוני צחקקה. "אתה באמת מאומץ." היא אמרה. הוא צחקק, "הלוואי והייתי." אמר סיריוס בקול נוגה. הרמיוני ליטפה את שיערו. סיריוס שינה תנוחה והניח את ראשו בחיקה. הרמיוני חייכה והמשיכה לשחק בשיערו השחור. "היי, הזכרת איזה וויזלי באחד המכתבים שלך נכון? רון?" שאל סיריוס. "כן, הוא חבר טוב שלי ושל הארי," אישרה הרמיוני. "ארתור וויזלי זה אבא שלו?" שאל סיריוס. "כן, איך אתה יודע?" שאלה הרמיוני. "ניחשתי. ארתור וויזלי ואשתו הם קרובי משפחה שלי מנישואין, גם אנדרומדה טונקס ומאלפוי." הוא ניסה להיזכר בעוד שמות. "מאלפוי?!" היא הזעקה. "כן, נרקיסה מאלפוי היא בת דודה שלי, השם שלה היה בלק. אנדרומדה טונקס היא אחותה, גם בלק במקור. את אנדרומדה אהבתי, יש לה בת, אם אני זוכר נכון, היא הייתה צעירה כשנעצרתי." אמר סיריוס. "קוראים לה נמפדורה טונקס, היא הילאית עכשיו וחלק ממסדר עוף החול." סיפרה הרמיוני. "באמת? יפה." אמר סיריוס.

"אני לא מאמינה שאתה מקושר למאלפוי." אמרה הרמיוני. "את מכירה מישהו בשם הזה?" שאל סיריוס. "דרקו מאלפוי, הוא הבן של נרקיסה. הוא בן דוד שני שלך, ולומד בשכבה שלי. הוא נורא." אמרה הרמיוני. "הו." אמר סיריוס. "אבא שלו אוכל מוות, לוציוס מאלפוי." אמרה הרמיוני. "איך את יודעת?" שאל סיריוס. "או.קיי, זה סיפור ארוך," אמרה הרמיוני. "יש לי זמן." אמר סיריוס בחיוך. שניהם נזכרו במפגש שלהם באזקבן. הם התחילו לצחוק. כשנרגעו התחילה הרמיוני לדבר.

"טוב. אז ככה, בשנה שעברה התקיים טורניר הקוסמים המשולש בבית הספר," היא התחילה. "וואו. זה קורה רק אחת למאה שנה, ג'יימס בטוח היה משתתף בזה, הוא בטח גם היה זוכה." אמר סיריוס. הרמיוני חייכה. "בכול אופן, דמבלדור דאג הפעם להגבלת גיל, בגלל מספר הרוגים גבוה בפעמים הקודמות. אז רק מי שמלאו לו שבע עשרה יכול היה להגיש מועמדות לגביע האש. נבחרו שלושה מתמודדים, פלר דלאקור מבית הספר בובאטון, ויקטור קרום מדורמשטרנג וסדריק דיאגורי מהוגוורטס. הכול התחיל להסתבך כשהארי נבחר כמתמודד רביעי בטורניר של שלושה מתמודדים למרות שהוא מתחת לגיל."

המשיכה הרמיוני בסיפורה. "הארי השתתף בטורניר הקוסמים המשולש?!" שאל סיריוס בפליאה. "תאורטית הוא גם ניצח, ביחד עם סדריק. בכול אופן, מסתבר שברטי קראוץ' ג'וניור, שהוא אוכל מוות, התחזה ל- 'עין הזעם' מודי, הילאי שבא ללמד אצלנו, בעזרת פולימיצי, והוא דאג שהארי ישתתף בטורניר וינצח כדי שהוא יגע בגביע הטורניר ויגיע ישירות לוולדמורט. הארי וסדריק החליטו לקחת את הניצחון ביחד, כי בכול מקרה זה ניצחון להוגוורטס, ואז שניהם נגעו בגביע ושניהם הגיעו לוולדמורט, כי הגביע הפך למפתח מעבר." המשיכה הרמיוני.

"את יודעת מה לא מסתדר לי?" שאל סיריוס. "לא, מה?" שאלה הרמיוני. "אני הייתי באזקבן כשברטי קראוץ' ג'וניור נעצר. וראיתי את הסוהרסנים קוברים אותו." אמר סיריוס. "זה היה תרגיל. קראוץ' ג'וניור שתה פולימיצי עם שערה של אמו, והיא שתתה עם שערה שלו, כשהיא מתה, היא נקברה בדמותו של בנה על ידי הסוהרסנים. קראוץ' האב עשה לוויה שקטה לאשתו כביכול זמן מה לאחר מכן, כאילו היא מתה מצער. הבן שלו הסתתר בבית ולבסוף הצליח לברוח ולשלוט באביו. אחר כך הוא הגיע ללמד בהוגוורטס כמודי והתוכנית של וולדמורט יצאה לפועל, הארי הגיע אליו, הוא ראה אותו חוזר. הוא ראה אותו מדבר אל אוכלי המוות מזכיר אותם בשמותיהם, הוא לא ציפה שהארי יצליח לברוח. בגלל זה וולדמורט שומר כרגע על פרופיל נמוך," אמרה הרמיוני.

"הוא ראה את זנב תולע שם?" שאל סיריוס. "כן, זנב תולע הרג את סדריק בהוראת וולדמורט. אבל הארי לא יודע על שומר הסוד, הוא לא יודע עליך. הוא יודע שהיו ארבעה חברים, והוא יודע שזנב תולע היה אחד מהם, אני מניחה שהארי מעולם לא חשב שמישהו הסגיר את הוריו לוולדמורט." אמרה הרמיוני.

"אני מבין. אז המלחמה עכשיו ממש בפתח," אמר סיריוס. "המלחמה כבר התחילה סיריוס. המלחמה התחילה כשוולדמורט חזר והרג את סדריק, כשאוכלי המוות הרגו את ההורים שלי ותקפו אותי. ככה זה היה בפעם הקודמת, רציחות, תקיפות והיעלמויות. זה רק עניין של זמן עד שהכול יתפוצץ למשרד הקסמים ישר בפרצוף." אמר הרמיוני.

סיריוס הזדקף וליטף את לחיה. "את תהיי בסדר," הוא הבטיח. הרמיוני חייכה אליו וכרכה את זרועותיה סביבו. "אני יודעת. יש לי אותך." לחשה הרמיוני. סיריוס חיבק אותה חזק יותר.

הפרק הקודם		הפרק הבא