הרמיוני גריינג'ר

הרמיוני אכלה את ארוחת הבוקר שלה במהירות שלא הייתה אופיינית לה. "הכול בסדר, חמודה?" שאלה גברת גריינג'ר לאחר שהרמיוני בלעה את החביתה שלה בכמה ביסים. "בטח! הכול מצוין אמא!" אמרה הרמיוני. היא סיימה את שאר הארוחה במהירות ומיהרה להתלבש ולצאת מהבית. "לאן את הולכת?" שאל אדון גריינג'ר כשהרמיוני פתחה את דלת הכניסה. "אהה...סתם לטיול פה, בכל זאת ממחר אני לא אהיה פה עד חג המולד" אמרה הרמיוני וחייכה חיוך מלא אשמה על השקר הלבן הקטן שלה. "נכון... בסדר חמודה, רק תחזרי לפני ארוחת הצהריים" אמר אדון גריינג'ר בעוד הרמיוני סוגרת את הדלת. היא שאפה אוויר מלוא ריאותיה והחלה ללכת לעבר הבריכה הציבורית. לכבוד היום האחרון לחופש הגדול הזמינה מגי, הגדולה במתעללותיה של הרמיוני, את כל חבריה לבריכה הציבורית. להרמיוני, שמובן שלא הוזמנה ולא נכללה ברשימת החברים של מגי, לא היה שום רצון ללכת לבריכה בשביל לבלות עם מגי וחברותיה.

היא בסך הכול רצתה לנקום את הנקמה המתוקה שלה במגי. היא הגיעה לבריכה הציבורית שהייתה עמוסה בילדים ובני נוער שהעדיפו לבלות את היום האחרון לחופשת הקיץ בקרירות המזמינה של הבריכה. לאחר ששילמה עבור כרטיס, היא נכנסה למתחם הבריכה, שם ישבה מגי ו"חבורתה". מגי הייתה הגבוהה מבין כל הבנות. היה לה שיער בלונדיני ארוך ועיניים כחולות מסנוורות, וכשרצתה חיוכה הכובש יכול היה להיות החיוך המרושע ביותר בעולם. היא הייתה ההפך הגמור של הרמיוני, שהייתה בעלת עיניים חומות וטובות ושיער חום ונפוח שהתעקש לא להסתדר.

הרמיוני הביטה במגי שציחקקה ופיטפטה בין חבורה של בנות שהביטו בה כולם בהערצה. היא כיווצה את מבטה בכעס. כל הטינה שחשה כלפי מגי הצטברה בה, וידה התהדקה על שרביטה. אתמול בערב החליטה מגי לנקום אחת ולתמיד במגי בעזרת כישוף קטן. למרות שהיה זה יום קיץ חם ולח, והטמפרטורות עלו על שלושים מעלות, לבשה הרמיוני ג'קט עבה בצבע סגול. בתוך השרוול של הז'קט הסתתר השרביט שלה. ברגע שראתה את מגי היא הכניסה את ידה לתוך הז'קט כך שזאת נעלמה מן העין. כעת היא הביטה במגי שהייתה מוקפת בחברות. מגי הייתה כה שקועה בעצמה, וחברותיה היו כה שקועות במגי, עד שלא שמו לב להרמיוני למרות שזאת עמדה רק מטרים ספורים מהן, על שפת הבריכה.

הרמיוני נשמה עמוק. היא התרכזה היטב באף הקטן והסולד של מגי. היא עצמה את עיניה ואז פקחה אותן ולחשה בקול הרם ביותר שהעזה "אנרוג'יו", בעוד ידה אוחזת בשרביטה, שניהם מוסתרים מהעין, שמכוון לעבר מגי. התוצאה הייתה מיידית. אפיה של מגי גדל כפליים מגודלו, וחברותיה, שרק לפני רגע הקשיבו בריכוז ובמבטים מרותקים למגי שסיפרה להם על הטלוויזיה החדישה שהוריה עומדים לקנות לה לקראת תחילת השנה, החלו לצווח בבהלה. מגי, מוקפת בחברותיה הצווחות, הביטה בהן לרגע בבלבול בעוד הרמיוני לחשה שוב "אנרוג'יו" וכיוונה את שרביטה לעבר אפה של מגי שעתה היה כה גדול עד כי מגי לא הייתה יכולה שלא לראות. מגי פלטה גם היא צווחה והביטה בהשתקופתה במי הבריכה, דבר שגרם לה לפרוץ בצווחות מחודשות.

מגי וששת הבנות פרצו מתוך המים בצווחות אימים בעוד הרמיוני מתפקעת מצחוק ואוחזת בבטנה הכואבת מרוב צחוק. אולי יצליחו לתקן למגי את האף בניתוח, ואולי לא. כרגע זה לא שינה במיוחד להרמיוני. וגם ככה, חשבה הרמיוני כדי להוריד ממנה כל ספק של אשמה, היא בכלל לא יודעת את לחש הנגד. הרמיוני צעדה בקלילות לעבר ביתה בעודה חושבת עוד על מגי ואפה המוגדל. רק מחר יחלו הלימודים, וכנראה שלמגי לא תהיה ברירה אלא לבוא לבית הספר עם אפה ה"משודרג".

הרמיוני פלטה צחקוק כשחשבה על מגי המבוישת צועדת לבית הספר עם אף בגודל של אבטיח. הרמיוני לא התאפקה והחלה לצחוק באמצע הרחוב בקול רם, מתעלמת משני נערים שהסתכלו עליה כאילו איבדה את שפיות דעתה. ו...,חשבה לעצמה הרמיוני, בעוד מגי תלך מבוישת עד אימה לבית הספר היא תיסע להוגוורטס ברכבת האקספרס כדי להחל שם את לימודיה.... הרמיוני שקעה בחלומות בהקיץ בעודה מדמיינת את הוגוורטס.

הרמיוני הגיעה בזמן לארוחת הצהריים, ואז החלה לארוז את חפציה להוגוורטס. היא ארזה את הספרים, ספר אחר ספר הכניסה בקפדנות לתוך אחת ממזוודותיה הגדולות. היא לא שכחה לארוז גם את הגלימות, הקדרה עטי הנוצה וכל דבר אחר שנדרשה להביא להוגוורטס. בנוסף היא ארזה לעצמה גם כמה ערימות של בגדיה המוגלגים, שתוכל ללבוש בימי ראשון. לבסוף, היא ארזה באהבה את "הוגוורטס:תולדות" שכבר הפך לספר האהוב עליה. זהו, חשבה לעצמה הרמיוני כשהביטה בשלושת מזוודותיה הגדולות והארוזות. עכשיו אני באמת מוכנה להתחיל ללמוד בהוגוורטס. בדיוק אז נשמע קולה של אמה מלמטה. "הרמיוני, האוכל מוכן!".

בעודה יורדת הרמיוני בגרם המדרגות, בטנה התכווצה כשחשבה על כך שזהו הערב האחרון בביתה. היא הגיעה למטבח בו ישבו הוריה, מחייכים לעברה, ואז הביטה אל הצלחות העמוסות באוכל על השולחן. "אוי אמא, לא היית צריכה!" קראה הרמיוני ברגש. על השולחן היו כל המאכלים האהובים ביותר על הרמיוני. רביולי פטריות, מרק בצל ופשטידת התירס של אמה של הרמיוני שהיא כל כך אהבה. "אוי אמא, תודה!" אמרה הרמיוני וחיבקה את אמה. הרמיוני אפילו הופתעה עוד יותר שבסוף הארוחה, לאחר שפינו את כולם את הצלחות והכוסות, הגיע אביה יחד עם עוגת שוקולד ענקית שעליה היה כתוב בקרם לבן "בהצלחה בהוגוורטס הרמיוני!". ומבחינת הרמיוני, זה היה הדבר המרגש ביותר לאורך כל הארוחה, עד שהיא לא התאפקה ופרצה בדמעות.

לאחר שהעוגה חוסלה כליל על ידי שלוש פיות רעבים, הגיע הזמן ללכת לישון. הרמיוני עלתה בחזרה לחדרה לאחר ארוחת הערב הנפלאה, ובקושי שמה לב לפעולותיה כשצחצחה שיניים או לבשה את כותונת הלילה התכולה שלה. כל מחשבותיה היו נתונות להוגוורטס. עברו שעות עד שהצליחה להירדם, וגם אז בקושי רב. היא לא הפסיקה לשלוח מבטים לעבר השרביט היקר שלה, עד שלבסוף נכנעה והכניסה אותו לתוך אחת המזוודות. בסופו של דבר הצליחה הרמיוני להירדם, ונראה שחלפה שנייה לבין הרגע שנרדמה לבין הרגע בו העירה אותה אמה בחיוך רחב.

"הגיע הזמן ללכת ללמוד בהוגוורטס" אמרה גברת גריינג'ר בעודה פותחת את התריסים של חלון חדרה של הרמיוני.

הפרק הקודם		הפרק הבא