**אני יודעת שהפרק כתוב אחרת,אבל ככה כתבתי,מקווה שתאהבו את הפרק**
הנער שכב במיטתו. ליבו הלם בפראות,וגרונו צרב ושרף. צרב ושרף. עינו של הנער היו פקוחות למחצה,כאשר ניסה להסתכל על אימו הבוכייה. אמא, ניסה הנער להגות את המילה,המילה המלאת משמעות,לא יצא מפיו לא כלום. אימו ליטפה את מצחו המזיע. הוא היה בסדר הוא היה..."בסדר,אתה תהיה בסדר כריסטיאן" לחשה אימו לנער.
היא ידע שילדה,ילדה הקטן קרוב למותו,למותו האכזרי ונוראי,
אך היא לא אמרה לו כלום.
רגעיו האחרונים אמורים להיות קסומים. אימו הסתכלה על ספר הכישופים שלה,וחיפשה כישוף,כישוף מסוים. והיא מצא אותו. הנער צרח שאימו שרפה את גרונו. אימו,אימו אשר אהב כול כך מנסה להרוג אותו. הדמעות יצאו מעינו של הנער.
מהרגעים האחרונים שלו הוא אל זכר הרבה הוא רק זכר כאב,הרבה כאב.
כאשר פקח עיניים אימו לא הייתה שם,במקומה היה פתק: 'אני אוהבת אותך ילדי,
אך יצרתי מפלצת אשר אסור לי להישאר איתה. איני אימך יותר,ואתה לא ילדי, אני מצטערת,כריסטיאן,את ילדי החליף מפלצת' הנער הסתכל על המכתב ומאז,ומאז אותו לילה גורלי, למד,למד דבר אחד... שלאהוב פירושו לשנוא.
|