אליזבת ריין לירווי

כשליז התעוררה,  השמיים עוד היו אפורים. היא קמה, וניקתה את האבק מגופה. היא הסתכלה על רגליה השרוטות. היא שפשפה את ענייה והחלה ללכת. השמש עלתה לאט. וסנוורה את ענייה העייפות של ליז. היא נעצרה, ואז קלטה. היא חייבת להגיע להוגסמיד. היא נשמה עמוק, והחלה לרוץ. נשאר לה לפחות קילומטר אחד. ליז לא החזיקה מעמד. היא עברה להליכה, דמעות של פחד זלגו מענייה. היא הביטה באדמה. היא דרכה... על משהו רך. דשא.
דשא.
ליז כמעט צרחה מרוב אושר. היא הגיעה להוגסמיד. היא רצה, חיפשה בין כל הבים והחנויות את הדובשנריה. והיא, היא מציצה ממש מעבר פינה. ליז נכנסה פנימה, בתחתונים וגופיה. למזלה, אלה שעות הבוקר. רק העובדים נמצאים, ובודקים שלא חסרים חפצים. "סופיה!" קראה. "אליזבת?" שמעה קול מבולבל ורחוק. "סופיה!" קראה שוב. סופיה יצאה מהמחסן, ארגז בידיה. "אליזבת!" אמרה בקול מרוצה. היא הניחה את הארגז, ופתחה ידיה. ליז רצה לכיוונה והחזירה לה חיבוק. "את נראית נורא. מה את עושה פה?" שאלה בדאגה. "זה סיפור ארוך. סופי, אני  צריכה להגיע להוגוורטס." אמרה. סופיה הוציאה עלה ירקרק משערה. "קודם, את מתקלחת. אחר כך, אקח אותך במטאטא שלי." אמרה. ליז הנהנה. סופיה אחזה בידה, ויצאה יחד איתה לכיוון הבתים. הם נכנסו לבית הכי קרוב, הבית של סופיה. היא הדליקה את האור, והובילה את ליז לחדר המקלחת. היא הורידה את בגדיה, או לפחות את מה שנשאר מהם. היא פתחה את זרם המים, וליז התרחצה. "ספרי לי." ביקשה. "טוב... אז פגשתי את הלורד וולדמורט ביער-"
"את מי?" היא כמעט צעקה.
"את הלורד וולדמורט. אם את רוצה שאספר למה, את צריכה לחכות עוד זמן."
"אני מעדיפה שלא. את באמת צריכה לחזור להוגוורטס."
"טוב, אז חמקתי ממנו, והוא והעוזר שלו רדפו אחרי. נפלתי לתהום, ונחתתי בתוך נחל. הוא הוביל אותי ליבשה, אבל כשהגעתי כבר היה ערב. רצתי בכל הכוח, והגעתי עד כקילומטר אחד לפחות מכאן. בבוקר, המשכתי ללכת, והגעתי. בינתיים, זה הכל."
"את רעבה. נכון?" שאלה סופיה. היא הסתכלה על גופה המנומש כולו, ועל שיערה האדום כאש.
כן." צחקה ליז. היא חפפה את שערה, והוציאה אותה מהמים. היא עטפה אותה במגבת. "סופי, למה לא השתמשת בקסם?" שאלה ליז. 
"השרביט שלי נאבד. בקרוב אקנה חדש. אל תדאגי." אמרה. "את רוצה שאלך להביא לך בגדים מבית השכנה? אין לי בגדים במידה שלך."
"טוב." מלמלה ליז. הן הלכו יחד למטבח, וסופיה הגישה לליז קערת דגנים. "אני כבר חוזרת." מלמלה. היא יצאה מהבית. ליז התיישבה ליד השולחן, ואכלה. בדיוק כשגמרה הגיעה סופיה, עם ערימת בגדים בידיה. היא הלבישה את ליז, ונשקה למצחה. "איך את רוצה שנגיע לשם? שאקח אותך במטאטא או שאני אתעתק?" היא הביטה לענייה הכחולות.
"אה.... אני מעדיפה שבמטאטא. אבא סיפר לי שלא כיף להיתעתק." צחקה. סופיה הנהנה, והן יצא החוצה. היא לקחה את המטאטא שהיה שאון על קיר הבית, ליז התיישבה מאחור. היא אחזה במותנייה של סופייה, והיא החלה לטוס.

סופייה הורידה אותה בדלתות הכניסה להוגוורטס. "לכי למנהל וספרי לו מה קרה לך." פקדה עליה. ליז הנהנה, ונכנסה לטירה למות בגדיה הרגילים. כל התלמידים כנראה עדיין ישנו, הרי מדובר על שעת בוקר מוקדמת. ליז רצה לכיוון חדרו של המנהל, ודפקה בדלת.

הפרק הקודם		הפרק הבא