הו לילי!

אני מש מתנצלת שלא עדכנתי מלא זמן... פשוט היה לי סוג של משבר כתיבה. התגברתי עליו. :)
תהנו ^^

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~


לילי. לילי אוואנס. סוורוס הביט בשניים בחוסר אונים.
לילי. לילי אוואנס.
ג׳יימס צוחק ומתקרב אל לילי. הוא מחבק אותה והם מתנשקים להם מול פניו של סוורוס.
הוא צורח. התסכול והיאוש מתבטאים בתוך הצרחה באופן מעורר רחמים, אך לילי וג׳יימס קשים כמו אבן - חסרי נוזלים.
הם מתחילים לצחוק וללגלג על סוורוס בעוד הדמעות מתחילות לזלוג על לחיו.

                       ~*~

סוורוס מתיישב במיטתו בבת אחת ומתנשף בהקלה.
חלום. זה היה רק חלום.
אבל הוא ידע שג׳יימס משחית את לילי. בקרוב היא אפילו לא תסתכל לכיוונו של סוורוס.
הוא חזר לשכב וכבש את פניו בכרית, נותן לדמעות לזלוג.
מה הוא עשה? טיפש.
הוא עזב את לילי בשביל נקמה. ונראה כי עכשיו הוא הולך לשלם על זה, כי האדם שרצה לנקום בו לוקח לו עכשיו את לילי, מתחת לאף.
הוא הסיט את הכילות שמסביב למיטתו ויצא מהחדר לאחר שמיהר והחליף את בגדיו בדממה.
הוא רצה לנקות את הראש.
הוא הלך ויצא מהוגוורטס, צועד במדשאות ונושם בנשימות עמוקות  את אוויר הלילה הקריר.
הוא התיישב מתחת לעץ עבה וגדול והביט במבט מצועף בירח והכוכבים המשתקפים על פני המים באגם שנפרש מולו.
אך לפתע רחש הקפיץ אותו וגרם לו להתכווץ.
אוי לא, אוי לא. חשב. לא ג׳יימס והחבורה שלו, רק לא הם.
אך הצהלה שסוורוס היה רגיל לשמוע לא הגיעה כמו שציפה. במקומה נשמע קול חלש ומופתע שהשתתק מיד כשהבין מי עומד מולו.
לילי אוואנס התיישבה ליד סוורוס, כשסוורוס לא מאמין על מזלו הטוב.
״ה... היי.״ אמר, מנסה לחייך אליה ולהסיר מפניו את ההבעה המרירה-תמידית.
ללא הצלחה.
לילי התיישבה לצידו והביטה גם היא אל האגם הגדול. ״למה אתה כאן?״ שאלה בשקט.
״בגללך.״ הוא לא רצה להישמע מאשים, אך נראה שלילי לא הבינה אותו כמו שרצה.
״מה עשיתי עכשיו?״ מלמלה בכעס אצור.
״לא, ליל. לא התכוונתי לדברים כמו שאת חושבת.״ הוא מיהר ואמר, מחליט שהפעם לא יפגע בה שוב.
״אז למה התכוונת?״ שאלה בסקרנות.
״אחרי ש... הפסקנו לדבר... הרגשתי רע. הייתי חייב לנקות את הראש.״ הוא סיפר, מביט בה במבט עגום.
היא חייכה אל סוורוס חיוך חם ואמרה: ״אם כל כך קשה לך אני מניחה שנוכל לחזור לדבר.״
סוורוס פתאום נהיה מאושר.
הוא החזיק את ידה ואמר: ״תודה. תודה, ליל.״
ואז הוא נזכר. ״ומה את עושה כאן?״
״אני...״ היא חייכה חיוך עייף. ״ג׳יימס משגע אותי. הוא מציע לי לצאת איתו שוב ושוב, פעם אחרי פעם. אני מסרבת כל פעם להצעות שלו, אבל... מתחיל להיות לי כאב ראש.״
סוורוס הביט בלילי בהערכה. ״נראה לי שמגיע לך על זה אות הוקרה או משהו.״
״אתה ציני?״ היא שאלה בחשש.
״לא. אני יודע מה זה כשג׳יימס פוטר יושב לך על הווריד.״ הוא ענה.
היא חייכה. ״כמעט ושכחתי.״
וכך הם ישבו להם בנחת, מתחת לאותו עץ עבה, כשלילי משעינה את ראשה על כתפו של סוורוס.
וזה היה אחד הרגעים הטובים שחווה בחייו.
הוא כרך את ידו מסביבה וניסה לחמם אותה, כשהיא מחייכת אליו בהכרת תודה.הם ישבו להם שם, לא שמים לב לזמן החולף.
עד שהם שמו לב לזריחה ומיהרו כל אחד למעונות של הבית שלו, כשסוורוס מרגיש טוב יותר מאי פעם.

שאר היום חלף בעצלתיים, כשסוורוס ולילי החליפו מבטים ממתיקים סוד בשיעורים המשותפים.
ג׳יימס נראה טרוד כשחבורתו חיכתה לסוורוס שוב מעבר לפנייה.״מה עשית ללילי שלי? היא מסרבת לי עדיין, אבל בחיוך. מה עשית לה?!״ הוא צרח.
״לא עשיתי לה כלום,״ היתמם סוורוס.
״אנחנו יודעים שעשית לה משהו, בטח שטיפת מוח סלית׳רינות טיפוסית. אתה יכול להתוודות.״ אמר סיריוס בניסיון להיראות נינוח, למרות שראו עליו שהעובדה שקרה משהו מבלי ששם לב לכך טורדת את מנוחתו ומעלה לו את העצבים.
״השאלה היא רק מתי הספקת לעשות את זה.״ אמר פיטר והשניים האחרים הביטו בו בהפתעה.
״איפה לופין?״ ניסה סוורוס לשנות נושא.
״לא מסכים לבוא. תקלות קטנות בצוות שלנו. יתוקנו בקרוב.״ סיריוס ניסה להישמע רשמי.
״אתם אפילו לא מגובשים!״ לגלג סוורוס וצחק צחוק חד.
״אתה אפילו לא מגובש עם עצמך, אז לא נראה לי שיש לך את זכות הדיבור.״ אמר ג׳יימס בעצבים.
״אני מבזבז את זמני כאן מולכם. להתראות.״ נמאס לסוורוס. הוא נקש באצבעותיו וחייך חיוך מסתורי.
״למדת להתעתק? מה אתה עושה?!״ צרח סיריוס בבעתה. מישהו טוב יותר ממך, הא? סורוס לגלג עליו במחשבתו.
"משהו שאתה לא יכול להתחיל להבין.״ אמר סוורוס.
״תנסה.״ אמר ג׳יימס.
״טוב. זה פועל בערך... ככה.״
סוורוס הלך ישר דרך החומה שניסו השלושה ליצור בגופם, והם לא ניסו לחסום אותו מההפתעה.
הוא נכנס לכיתה, משאיר את השלושה מגדפים מאחוריו.

הוא פגש את לילי בזמן שמיהר לשיעור הבא ושניהם חייכו.
״אז... איך הולך היום?״ שאל סוורוס.
״בסדר,״ ענתה לילי. ״איך הולך היום שלך?״
״מצוין.״ הוא חייך אליה.
״אז אני... אני שמחה.״ היא אמרה והמשיכה ללכת, בכיוון שממנו סורוס הגיע.
סוורוס ננס לשיעור שיקויים עם חיוך כה גדול עד שבאד שקל לשלוח אותו למרפאה, אך התרצה כשסוורוס אמר שהוא ככה בזכות אחת שליבו שייך לה.הוא אפילו הסכים לטעום דברים שבאד העמיס על צלחתו ודרש שיטעם, כך שבאד לא ממש רצה לשנות את האווירה.
סוורוס נרדם באותו הערב בחיוך לשינה נטולת סיוטים או חלומות, כשהחיוך לא נמחה מפניו כל הלילה.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~


תגובות?
אני אמשיך מהר יותר!

הפרק הקודם		הפרק הבא