מאלף הדרקון

האזהרות הרגילות: אני מצטטת כאן את המחבר/ת, אז נא לשים לב!

זו קומדיה רומנטית בשיפ דרארי (או הארקו, מה שבא לכם) והדירוג הוא לא סתם NC17 - זה NC17 (גם אם עוד לא בפרק הזה. מזהירה! בפרק זה יש בנים מתנשקים! מי שלא אוהב/ת - צאו כל עוד אתם יכולים. מי שזה הקטע שלו/ה - ברוכים הבאים!

דבר שלא עשיתי בפרקים הקודמים ומקובל לעשות בפאנפיקשן: ויתור על זכויות. כמובן ששום דבר כאן לא שייך לי - לא העול, לא הדמויות, לא המסגרת (ששייכים לג'יי קיי רולינג המדהימה) ואפילו לא הסיפור הספציפי הזה (שייך למחבר/ת JENNAVERE). אני רק השליחה, אובעצם - המתרגמת.

מקווה מאד שתיהנו, ועוד יותר מקווה שתדרגו ותגיבו, ותמליצו לאנשים אחרים!

פרק 6

קוסם מהמם

למחרת בבוקר הארי התעורר וגילה שהחדר שלו במגדל גריפינדור ריק שלו ריק.

"חרא," הוא חשב לעצמו והעיף מבט בשעון ליד המיטה שלו. מסתבר שהוא ישן חזק ופספס את ארוחת הבוקר. כמובן, לקח לו הרבה מאד זמן להירדם בליל אמש, בעיקר כי הוא לא הצליח להפסיק לחשוב על הנשיקה עם דראקו. אפילו כשהוא הצליח להירדם החלומות שלו התמקדו בנער בלונדיני מסויים מסלית'רין, ואלו לא ממש היו החלומות שבנאדם אמור לחלום על אויבו המושבע.

הארי גנח בהיזכרו בסצנה מסוימת ועסיסית במיוחד בכיכובם של מאלפוי והשולחן בשלושת המטאטאים. הוא טלטל את ראשו בניסיון שווא לגרש משם את המחשבה. אוקיי הארי, תיאלץ להשתלט על עצמך בעניין הזה. הוא בהחלט התכוון למזמז את הנער מסלית'רין בכל הזדמנות שתהיה לו, אבל הוא ידע שאם הוא לא ישלוט בהורמונים הסוערים שלו הוא עשוי להתקדם קצת רחוק מדי במזמוזי הראווה האלה, ובמקרה כזה דראקו כנראה ירצח אותו.

הארי נאנח והחליט לבלות את הבוקר בתעופה. לפחות ככה אוכל להיפטר מחלק מהאנרגיות העודפות. וחוץ מזה, אני צריך לנסות את עדשות המגע החדשות שלי. הוא תפס כמה פריטי לבוש אקראיים שדראקו קנה לו ביום הקודם, חטף את אש המחץ שלו והתחיל ללכת לכיוון מגרש הקווידיץ', נחוש בדעתו להתאמן עד שדראקו יהיה הדבר האחרון שהוא חושב עליו.

----------------------------------------------------------------------------------------------

ארוחת הצהריים הגיעה ודראקו תפס את עצמו בוהה בדלתות האולם הגדול. הוא התעצבן למדי ושכנע את עצמו שהוא לא מחכה להארי, הוא רק משחק את המשחק בצורה משכנעת. זה הרי לגמרי נורמלי שבנאדם יתהה איפה היה החבר שלו כל הבוקר, נכון?

הנשיקות של אתמול המשיכו להתרוצץ גם במחשבותיו של דראקו, וכשהוא עצם את עיניו לרגע הוא כמעט הצליח לחוש בטעם שפתיו של הארי על שלו. הזיכרון הזה גרם לו חשק עז למצוא את הארי ולדחוף אותו אל הקיר הקרוב, אבל הוא הצליח להימנע מכך, מפני שהוא (בהיותו בן למשפחת מאלפוי וכל זה) שלט בעצמו היטב. הוא לא חשב שהכוח הזה יהיה שימושי אי פעם, בטח לא בלהימנע מלאנוס את אויבו המושבע. לא נראה לי שזה בדיוק מה שאבא חשב עליו כשהוא לימד אותי להישאר בשליטה כל הזמן, הוא הרהר בתשישות. מלבד זאת, העובדה שהארי כמעט הצליח לגרום לו לאבד את שליטתו העצמית היקרה הפחיד אותו קצת. זה היה גורם לידיים שלו לשוטט על גופו של הארי למקומות מאד לא הולמים, מה שהיה גורם לשערורייה כשהארי היה מרביץ לו מכות רצח.

ככה לפחות אני יכול למזמז אותו והוא חושב שזו רק הצגה. הכל יהיה בסדר כל עוד הוא לא חושב שאני אוהב את זה. דראקו נשנש בהיסח הדעת לחמנייה בעודו חושב על הארי, והאזין בחצי אוזן לשיחה של קראב וגויל, שעסקה בתולעים. הוא שמע התנשפות קולקטיבית משאר האולם, ואינסטינקטיבית נשא את עיניו לדלתות האולם הגדול.

הארי פוטר בדיוק נכנס לאולם, ופיו של דראקו נפער לרווחה. הוא חשב שהארי ככל הנראה בילה את הבוקר בתעופה, כי היה לו את המראה הזה של 'הרגע סיימתי אימון', ושיערו עוד היה רטוב מהמקלחת. הוא לבש מכנסי חאקי ארוכים וחולצה ירוקה הדוקה שהבליטה את עיניו ואת השרירים בחזה שלו, וללא משקפיו דראקו יכול היה לראות את צבע העיניים של הארי משולחן סלית'רין.

כל אדם באולם הגדול בהה בו באותו רגע, ורובם השתדלו לא לרייר. להארי, שפשוט תפס כמה בגדים אקראיים בבוקר ולא טרח אפילו להסתכל בראי לפני שיצא מחדרי ההלבשה ליד המגרש, לא היה מושג שהוא נראה שונה מבדרך כלל. מלבד זאת, הוא כבר התרגל כל כך לעובדה שמסתכלים עליו כל הזמן שהוא פשוט התעלם מזה ולגמרי לא שם לב לתגובות המריירות של רוב האולם. הוא התיישב בשולחן גריפינדור בין רון והרמיוני והתחיל לערום אוכל על הצלחת שלו.

דראקו חש שפיו מתייבש. בגלל הנשיקות אתמול הוא בכלל שכח שאת רוב הוא בילה בקניות עם הארי. הוא ידע שהארי יראה הרבה יותר טוב אחרי שהוא יצחצח אותו, אבל לזה הוא לא ציפה. הוא שמע לחישות התפעלות מכל רחבי האולם ולהפתעתו הוא ראה שאפילו הסלית'רינים בוהים בהארי בלי בושה.

"לעזאזל, מאלפוי, אתה חתיכת בחור ממוזל," אמרה מיליסנט בלסטרוד מימינו. היא לא התיקה את עיניה מהארי מהרגע שהוא נכנס לאולם הגדול.

"כן, החבר שלך כל כך חתיך שאפילו אני יכולה להבחין בזה," גיחכה פנסי.

חבר? מה לעזא... דראקו, שמוחו הפסיק לתפקד ברגע שהארי דרך באולם, נזכר לפתע שאליל הסקס שהרגע דרך באולם הוא לכאורה החבר שלו. לרגע הוא חש מן שביעות רצון זחוחה שכזו בראותו שכל האולם הגדול מרייר על הארי, ואז שביעות הרצון הזו התחלפה ברגש אחר, מעין רוגז עצום על כך שכל האולם הגדול יושב שם ומרייר על הארי. הוא החליט שאין לו שום רצון שכל האולם הגדול יסתכל על החבר שלו, ולא באמת היה לו איכפת שהארי הוא לא באמת החבר שלו- הוא הרי בן למשפחת מאלפוי, וככזה יש לו כל זכות שבעולם להיות רכושני.

דראקו שלח מבט זעוף לשאר הסלית'רינים, שלמעשה הצליח להשתיק יפה מאד את התלמידים הצעירים ממנו, ולגרום להם להפנות את מבטיהם האשמים הרחק משולחן גריפינדור. לעומתם, חבריו התעלמו ממנו. פנסי, בלייז ומיליסנט המשיכו לבהות בהארי תוך החלפת הערות מלאות חרמנות, ונראה שאפילו קראב וגוייל קפצו על המציאה והתבוננו בהארי במבטים משתוקקים שעצבנו את דראקו מאד וגרמו למוחו להתמלא בתמונות אלימות למדי, שלצערו יישארו איתו ללא מעט זמן.

"אלוהים, הארי כל כך חתיך. רואים את העיניים שלו עד כאן. דראקו, אכפת לך אם אני אשאל ממך אותו?" בלייז בהה בהארי וליקק את שפתיו, וזה לא מצא חן בעיני דראקו בכלל.

"כן, למעשה אכפת לי. עזוב אותו, הוא שלי." דראקו שלח לו מבט ארסי, אבל בלייז בילה זמן רב מדי בתור החבר של דראקו, כך שהוא לא הרגיש מאוים בכלל.

"טוב, תמיד היית הטיפוס הקנאי. אם אתה לא מוכן לחלוק אותו, לפחות תחלוק איתנו פרטים. איך הוא במיטה? אני מתערב שהוא מדהים."

"אני מסרב לחלוק איתך פרטים כלשהם, מפני שברור לי שהם יתדלקו מיידית איזושהי פנטזייה קינקית וסוטה שלך. עכשיו, עופו להזדיין כולכם ותפסיקו לרייר על החבר שלי!"

דראקו היה מאד מעוצבן, וכמעט התכוון להוציא את השרביט שלו ולהתחיל לקלל את חבריו לבית סלית'רין, כשהארי הרים את ראשו משולחן גריפינדור ושלח לו קריצה ונשיקה באוויר. למרבה זעמו המופתע, דראקו פשוט נמס. שאר האולם השמיע קולות בלתי מרוצים כשהם נזכרו שלאליל משולחן גריפינדור יש חבר. דראקו לא עשה יותר מלהנהן חזרה להארי, אבל הבטן שלו הפיקה פרפרים בצורה מאד לא-מאלפויית, והוא נאלץ להזכיר לעצמו: דראקו, באמת, תפסיק להיות כזה בחורה. זה בסך הכל פוטר. ועדיין, הוא לא לחלוטין הצליח לעצור את החיוך ששיחק בזוויות פיו.

בינתיים, בשולחן גריפינדור, הארי זלל בשמחה את ארוחת הצהריים שלו, ולא שם לב בכלל להשפעה שלו על אחרים. חבריו התבוננו בו בצורה משונה, והרמיוני בהתה בו בזהירות.

"אממ, הארי?"

"כן?"

"מה קרה לך?"

"למה את מתכוונת?"

"אני מתכוונת..טוב, אתה נראה מאד.. נחמד. במיוחד העיניים שלך." הרמיוני מצאה שהיא מסמיקה מעט. לידה, ג'יני הנהנה בהסכמה. רון הזעיף פנים לעברן.

הארי משך בכתפיו. "תאשימו את מאלפוי."

"הוא עשה את זה? הוא.. עיצב אותך מחדש?"

"כן, פחות או יותר. בגדים חדשים, תספורת חדשה, עדשות מגע חדשות, כאלה דברים. זה כאילו יש לי חמישה מופלאים משלי, כולם מכונסים לתוך בלונדי אחד קטן ומעצבן."

הרמיוני צחקה. רון נראה מבולבל. "חמישה מופלאים? לא קלטתי אותך שם, חבר."

"זו התייחסות לתוכנית טלוויזיה מוגלגית, רון- טאץ' עליז לסטרייט שיעיז? אומר לך משהו? לא?" הרמיוני נאנחה. "רון, אתה באמת צריך לקחת לימודי מוגלגים, לפחות כדי שתוכל להבין קצת יותר מהבדיחות שלנו."

רון נאנח. ג'יני, לעומת זאת, התקרבה קצת יותר להארי. "הוא עשה עלייך יופי של עבודה, אתה יודע. אתה נראה מדהים. לא היה לי מושג איזה גוף אתה מחביא מתחת לגלימות שלך."

"ג'יני!" אמר רון בזעזוע.

"היא צודקת, רון. כל האולם הגדול מסתכל עליו מהרגע שהוא נכנס."

"מה? לא נכון." מחה הארי כנגד מילותיה של הרמיוני.

"אוי הארי, אל תהיה כזה תמים, זה נכון. תסתכל סביבך." הארי התבונן סביבו וראה שכולם מסתכלים בו כאילו הוא סוג חדש של שוקולד מהדובשנריה. הוא הסמיק בזעזוע לגוון ארגמני לוהט ושקע בכיסאו בניסיון נואש להתחבא מתחת לשולחן.

ג'יני התבוננה ברון בזחיחות. "הנה, ראית, רון? באמת, הוא כמו אח שלי. מותר לי להגיד לו שהוא נראה טוב. חוץ מזה, הוא אפילו לא אוהב בנות, אז מה הקטע? לא הייתי יכולה להשיג אותו בכל מקרה." רון פתח את פיו כדי למחות, אבל קול מעליהם קטע אותו.

"אז למזלי אני לא בת, נכון, הארי?" שיימוס פיניגן הצטרף אליהם והתיישב ליד הארי. "אולי אני עוד אוכל להשיג אותך." הוא משך את הארי לישיבה זקופה ובחן את גופו מלמעלה למטה במבט חומד בלי לנסות להסתיר זאת. "אתה לא יכול להסתתר מתחת לשולחן, הארי, קהל המעריצים שלך רוצה לראות אותך, וזה כולל, אגב, אותי. למעשה, אני תוהה איך זה אפשרי שחלקתי איתך חדר כל השנים האלו והצלחת להסתיר את הגוף הזה שלך."

הארי, שככל הנראה איבד את קולו כתוצאה ישירה מכל המבטים שהוא ספג, התבונן בשיימוס בעיניים פעורות. "שיימוס, סתום, אתה מביך את הארי." דין תומס הצטרף גם הוא לקבוצה.

שיימוס לא חש אשם בכלל. "אני יודע. אני אוהב לגרום להארי להסמיק, זה ממש מתוק." בעקבות המילים האלה הארי הסמיק עוד יותר וחזר להשתרע על הכיסא, מחפש מקלט נואש מתחת לשולחן.

דין גלגל את עיניו. "בחייך. באתי לכאן כי לבנדר ופרוואטי לא הפסיקו לקשקש על איך שהארי נראה, אבל נראה לי ששיימוס אפילו יותר גרוע."

"אוי באמת, דין, אל תגיד לי שאתה לא מזיע לגמרי מהגוף המהמם הזה של הארי."

"ייתכן שתומס כאן פשוט זוכר שהגוף המהמם הזה של הארי שייך בימים אלה למישהו אחר." כשהגריפינדורים הסתכלו למעלה, הם ראו שם את דראקו מאלפוי, שעמד בידיים משולבות על חזהו ונראה עצבני ביותר.

דראקו צפה בסצנה עם הגריפינדורים מקצהו השני של האולם הגדול, והחליט שבין אם זה באמת החבר שלו או לא, הוא היה ממש לא מרוצה מאיך שכל הסלית'רינים ריירו והעירו הערות חרמניות על הארי, הוא היה מרוצה אפילו פחות מזה פיניגן ניסה בגלוי להתחיל עם הארי. בהיותו אדם שלא נוטה להסתיר את כעסו, הוא הלך לשם להגיד לשיימוס שלא ינסה אפילו.

תחת מבטו הקר והארסי של דראקו, שיימוס שתק ולפחות נראה מבויש קצת. לראשונה בחייו, הארי חש הקלה כשהוא ראה את דראקו מאלפוי. הוא ממש לא היה רגיל להיות מושא תשוקה, וכבר לגמרי נמאס לא מלהסמיק, שלא לדבר על העובדה שהארי מצא את דראקו העצבני והרכושני מושך בצורה מפתיעה. הוא השתמש בהזדמנות שהופיעה לפניו להתבונן בעינו הבורקות ובלחייו הסמוקות של דראקו ותמונות מהחלומות הסוערים של ליל אמש הסתערו על מחשבותיו, והוא הרגיש איך לחייו מסמיקות מסיבות שונות לחלוטין מהקודמות.

דראקו התיישב בכיסא הפנוי שליד הארי וחיבק ברכושנות את מותניו תוך שהוא ממשיך לבהות בכעס בשיימוס. הוא זעם על כך שלילד אחר היה בכלל האומץ לפלרטט עם החבר שלו בצורה כל כך חסרת בושה. כמובן, הוא לא הכיר את שיימוס פיניגן, שמשך בכתפיו והחליט לחכות עם הפלרטוטים לפעם הבאה שהארי יהיה לבדו.

דראקו שתק לרגע והתבונן בחשאי בהארי, ונתן לעצמו צל"ש על עבודה מצוינת. הארי היה פשוט מהמם. אבל כמובן, תמיד ידעת שהוא מהמם.

הוא פנה להארי. "התגעגעתי אלייך. התאמנת בתעופה במגרש?"

הארי הופתע מעט. "כן, עפתי.ניסיתי את עדשות המגע החדשות האלה שקנית לי. אגב, הן מעולות, אני חייב לך תודה ענקית." דראקו שמר את המידע הזה במוחו לשימוש עתידי. "אבל איך ידעת איפה הייתי?"

"אני החבר שלך." הוא ביטא זאת בהדגשה, תוך שליחת מבט רצחני אחרון לשיימוס. "אני יודע דברים כאלה. כמו, למשל, שאני יודע שאתה נראה מקסים היום." אמר דראקו להארי, משחק בצורה המושלמת את תפקיד החבר המסור והאוהב. הארי, למרבה עצבנותו, חש שהוא מסמיק עוד פעם- ברצינות, הוא כבר חשב למצוא איזה מברשת ופח צבע מחורבן ולצבוע אותן באדום לתמיד, שלפחות יסמיקו כמו שצריך- ודראקו, למרבה עצבנותו שלו- שהייתה, אגב, מסוג שונה לחלוטין- גילה שנטייתו של הארי להסמיק רק גורמת לו להיראות חמוד יותר. נראה ששיימוס הסכים איתו, משום שדראקו ראה שהוא צופה בהארי מזווית עינו. מיותר לציין שדראקו לא היה מרוצה מזה כלל, אבל הוא החליט לא לתת לקנאה הזו להתבזבז- זה יהיה ממש מטומטם אם הוא לא ירוויח מזה נשיקה מהארי.

"אני לא מקבל נשיקת בוקר טוב?" הוא שאל בשובבות את הארי, בלי לדעת בכלל שהארי היה עסוק באותו רגע בסריקה קפדנית של מוחו כדי למצוא סיבה לקצת פעילות מצד דראקו. השאלה הזו מצד דראקו שימחה אותו מאד, והוא אפילו לא טרח לענות לה, אלא פשוט שלח יד והצמיד את השפתיים של דראקו לשפתיו. אם דראקו הופתע, הוא לא הראה זאת. בתגובה הוא פתח את פיו והעביר את ידיו לאורך זרועותיו של הארי ובמורד גבו והתענג על המגע הנוקשה של שרירי הקווידיץ' של הארי. הארי פלט יללה חרישית, נרעד ומיהר לקבור את ידיו בשיערו הבלונדיני והרך בצורה בלתי נסבלת של דראקו. האנשים באולם הגדול פלטו קולות מקולות שונים, החל מיללות קנאה להשתנקויות של הלם, אבל ממש כמו בשלושת המטאטאים אמש, הבנים לא שמו לב לשום דבר מלבדם. דראקו ממש נכנס לעניין, ובעודו נהנה מהמגע של לשונו המוכשרת של הארי בשלו ותוהה איך הארי יגיב אם הוא יעבור למצוץ את צווארו, קול מסויים התנפל לתוך חלומם והחזיר אותם למציאות.

"חמש נקודות מגריפינדור על ההצגה השערורייתית הזו, פוטר." הבנים הרפו אחד משפתותיו של השני וראו שסנייפ עומד מעליהם ונעץ בהם מבט לא סימפטי. "וחמש נקודות מסלית'רין על שאתה מופקר מספיק בשביל למזמז גרפינדורי." סנייפ, שזועזע לפני כן מהתפנית הלא צפויה הזו ביחסיהם של הבנים שועשע עתה מהמבטים התאומים והזועמים שבהו בו כעת פוטר ומאלפוי. הוא גיחך אליהם מעט ואז הסתובב ועזב בסערת גלימות.

דראקו והארי התבוננו סביבם וגילו שרוב האולם הגדול מתבונן בהם בתערובת משונה של קנאה ותשוקה, בייחוד ג'יני ושיימוס, שראו את העניין די מקרוב. היוצאים מן הכלל היו הרמיוני, שנראתה מוטרדת מעט, ורון, שנראה מפוחד ומוטרד לחלוטין, בעיקר לאור העובדה שהארי יזם את הנשיקה הזו.

דראקו הבחין בכך וגיחך לעברו. "אהבת את זה, מה, וויזלי? זה ייתן לך משהו נעים ועסיסי לחשוב עליו כשאתה לבד מלבד גריינג'-" הארי סתם לדראקו את הפה ביד זריזה אחת.

"שקט, אתה. תפסיק להציק לרון." בעוד הוא סותם לדראקו בתקיפות את הפה, הארי הסתכל בחבריו לבית גריפינדור ושאל "אז מה נעשה אחרי ארוחת צהריים?"

"הממממררררףף.... מרררטט מריריייי גרררףףף" סדרה של מלמולים חסרי פשר בקעו מפיו של דראקו מבעד לידו של הארי, אך הוא השאיר את ידו על באותו מקום. "דין? שיימוס? ג'יני? נהדר בחוץ. מה נעשה?"

"כדורגל?" שאל דין תומס, שבהיותו בן מוגלגים היה אוהד מושבע של כדורגל ולימד את רוב תושבי מגדל גריפינדור לשחק. הארי זרח.

"מעולה. כולכם משחקים?" עיניו של דראקו התרחבו מאד והוא ניסה לדבר מבעד לידו של הארי. הגריפינדורים, אפילו הרמיוני, הנהנו בראשם, ודין הלך להביא כדור מחדרו. הארי פנה לדראקו: "בוא, אני אסביר לך את החוקים בדרך החוצה." ובניגוד להיגיון שלו, הוא הסיר את ידו מפיו של דראקו.

ודראקו התחיל לצעוק עליו מידית. "אבל הארי, כדורגל זה משחק של מוגלגים!"

הארי בהה בו בנונשלנטיות. "אז?"

"אתה בשום פנים ואופן לא יכול לצפות ממני לשחק בזה! אני קוסם טהור דם! ובן למשפחת מאלפוי! ו-"

"מאלפוי, סתום. קדימה, בוא נלך כבר." והוא גרר את מאלפוי הבועט, המצווח והמוחה במלוא גרונו אל מחוץ לאולם הגדול, לשחק כדורגל עם חבורה משועשעת למדי של גריפינדורים.

דראקו לעולם לא יודה בזה בפני אף אחד לשארית חייו, אבל הוא נהנה מאד לשחק כדורגל עם הגריפינדורים. כמובן, הוא העמיד פנים שהוא מאוכזב ומעוצבן משום שאין במשחק הזה מטאטאים וקסמים, אבל הוא גילה שכדורגל הוא משחק מהנה למדי והוא גם די טוב בזה. חוץ מזה, זו היתה הפעם הראשונה שהוא והארי שיחקו באותה קבוצה בספורט כלשהו, ובכוחות משולבים הם ניצחו בצורה מוחצת את הקבוצה השניה.

הוא היה בדרכו למגדל גריפינדור כעת, מכל המקומות המזדיינים להיות בדרך אליהם, כדי להכין שיעורים עם הארי ועוד כמה גריפינדורים. אני בטח מטורף. אני מסתובב עם גריפינדורים מרצוני החופשי. הו, הזוועה. אבל דראקו ידע מה הוא עושה. הוא לגמרי תכנן לנשק את הארי עוד כמה פעמים היום. הילד ידע לנשק, ודראקו יתמודד בשמחה עם עדר שלם של גריפינדורים בתמורה לקצת פעילות מצד הארי.

דראקו התהלך לו לאורך מסדרון שקט שכמעט ולא היה בשימוש כשהוא שם לב שהוא שומע צעדים מאחוריו. לפני שהייתה לו שהות להגיב, מישהו מאחוריו תפס את ידו וסובב אותו אחורה. בטנו של דראקו ביצעה היפוך לא נעים כשהוא גילה שהוא עומד פנים מול פנים עם טרי בוט במסדרון נטוש.

"דראקו, נחמד לראות אותך."

"תוריד ממני את הטלפיים שלך, בוט."

"צק צק. חשבתי שעכשיו כשאתה יוצא עם נער הזהב של גריפינדור, אתה תלמד קצת נימוסים."

"אני מזהיר אותך בוט, תוריד ממני את הידיים."

"למה, דראקו? פעם לא היה לך איכפת שהידיים שלי היו עליך. למעשה, עם אני זוכר נכון, אהבת את זה מאד."

דראקו רעד בעיקר מזעם, אך גם קצת מפחד. בוט היה גבוה ממנו בערך ב-12 סנטימטר, וכבד ממנו בערך

ב-20 קילו. הוא לא השלה את עצמו בנוגע לתוצאות של מאבק פיזי ביניהם. הוא שלף את שרביטו.

בוט תפס את ידיו והידק אותן מאחורי גבו. "באמת, דראקו, אתה לא זקוק לשרביט שלך. אני רק רוצה לדבר. לברר את האמת מאחורי הזוגיות שלך עם פוטר."

"על מה אתה מדבר?"

"אני מכיר אותך, דראקו, אתה לעולם לא היית הולך עם פוטר. אני לא מאמין לך שאתה יוצא איתו. אתה אולי יכול רמות את אבא שלך ואת כל בית הספר, אבל אותי לא תוכל לרמות." הוא נשען קדימה ולחש באוזנו של דראקו. "אתה לא תוכל לרמות מישהו שאוהב אותך."

דראקו בהה בו. "לך תזדיין, בוט." הוא נאבק להשתחרר מאחיזתו של טרי, אך הוא רק נאחז בו חזק יותר.

"זה לא חייב להיות ככה, דראקו. למה שלא פשוט תיכנע? אני יודע שאתה רוצה אותי, לא את פוטר. אני רואה את זה בעינייך." בוט בהה בו במבט מאד רעב, ודראקו נכנס לפאניקה רגעית ועצם את עיניו כדי להתחמק מהמבט הזה.

"תוריד ממנו את הידיים שלך. עכשיו." עיניו של דראקו נפתחו לרווחה, ודראקו חש הקלה והכרת תודה על מה שראו עיניו. הארי פוטר עמד ליד בוט, שרביטו מכוון יש לראש של בוט ועיניו הירוקות זוהרות בזעם.

בוט שחרר את דראקו מיידית. הארי פוטר זועם הוא לא אדם שתלמיד כלשהו בהוגוורטס רצה להתמודד איתו. "או, הארי, איזו הפתעה נעימה!"

"סתום את הפה המזדיין שלך, בוט. מה בדיוק נראה לך שעשית לדראקו?" הארי לא הנמיך את שרביטו. בוט בלע את רוקו ברעד, ופחד השתקף בעיניו.

דראקו נתן בו מבט נבזי. "טרי שכאן לא האמין שאתה באמת החבר שלי. הוא ניסה... להפריד בינינו."

"באמת." אמר הארי בעודו מסתכל לבוט ישר בעיניים ושרביטו עדיין מכוון לראש של בוט. "אני מצטער, בוט, אבל נגמר לך המזל. דראקו הוא באמת החבר שלי. ואני חושב שתרצה לדעת שאני שומר היטב על האנשים שקרובים אלי. אני לא נותן לאף אחד לפגוע בהם."

"תראה, הארי, אני.."

"סתום ותקשיב. היום זה היום שלך, אני משחרר אותך עם אזהרה. אבל אני מבטיח לך, שאם אי פעם תנסה לפגוע בדראקו עוד פעם, אני אגרום לך לרצות להיות מת. עכשיו עוף מפה לפני שאני משנה את דעתי." הוא לא נאלץ לחזור על דבריו לפני שטרי סב על עקביו ורץ במורד המסדרון.

הארי פנה לדראקו.

"אתה בסדר?"

"דראקו פלט נשיפה ארוכה ורועדת מעט. "כן. איזה בן זונה דפוק." הוא והארי החלו ללכת לכיוון מגדל גריפינדור. "תודה על ההצלה, פוטר. ממש הפחדת שם את בוט, אני חושב."

הארי משך בכתפיו. "הצד החיובי של היותי 'הילד שנשאר בחיים' ושל כל הלחימה הזאת בוולדמורט בכל הפעמים המזדיינות האלה. אנשים פוחדים ממך."

דראקו חייך אליו חיוך עייף. "איך מצאת אותי?"

הארי התלבט לרגע. היו שתי סיבות- הראשונה, שהוא דאג קצת שדראקו לא יודע את הדרך למגדל גריפינדור. השניה, שמספר גריפינדורים, ובראשם שיימוס, כמובן, התחילו לפלרטט איתו בצורה חסרת בושה בחדר המועדון. הארי עוד לא התרגל למעמדו החדש כאליל סקס, אז הוא יצא ותירץ זאת בכך שהוא צריך ללכת למצוא את דראקו. אבל לא היה לו כוח להסביר הכל, אז הוא החליט ללכת על הסיבה הפשוטה יותר.

"לקח לך הרבה זמן ודאגתי שאולי אתה לא יודע את הדרך, אז יצאתי לחפש אותך." דראקו חש שיש עוד סיבה מעבר לכך, אבל הוא לא שאל, אלא הנהן בתודה, והשניים המשיכו ללכת לכיוון מגדל גריפינדור, כל אחד מהם אבוד במחשבותיו על השני.

הפרק הקודם		הפרק הבא