מחשבות אחרות

כעבור שנה בשנה השישית של הארי, רון והרמיוני.

הארי התעורר וזימן את משקפיו. הוא ענד אותם וראה שג'יני עוד ישנה. זה היה חופש והוא החליט לא להעיר אותה ולהכין לה סעודת מלכים. הוא התלבש וכשירד לחדר המועדון הוא פגש את רון יושב על אחת הכורסאות וממלמל לעצמו.

"הכל בסדר רון?" הארי שאל.

"א... אני לא מאמין שהיא חברה שלי" רון אמר. "זה לא אמיתי, זה רק חלום, היא לא נישקה אותי, היא לא תנשק מישהו כמוני אף פעם."

"רון!" אמר הארי וסתר לו. "תתעורר מהחלום בלהות שאתה נמצא בו כבר שנה שלמה, היא כן חברה שלך, היא אוהבת אותך והיא תשמח תמיד להתנשק איתך!!!"

"עכשיו," הוא המשיך. "אני רוצה להכין לג'יני ארוחת בוקר כדי שלא נצטרך לרדת למטה אז אתה רוצה לבוא איתי?"

"כן" התעשת רון. "רעיון מעולה, אני אכין גם להרמיוני."

הן ירדו לקומת המטבחים, דגדגו את האגס ונכנסו למטבח של גמדוני הבית.

"אדונילי הארי פוטר ואדונילי ווזלי" קרא דובי והשתחווה בפניהם. "דובי רוצה לעזור"

"תודה דובי" אמרו שניהם יחדיו.

"אני רוצה פודינג, תותים, קצפת, בלינצ'ס, קדרות שוקולד, 6 בקבוקי בירצפת, סירופ שוקולד, מזלגות וסכינים." אמר הארי.

"ואני רוצה המון פירות טרופיים, סירופ שוקולד, 6 בקבוקי בירצפת, פחזניות ממולאות, עוגיות בכל מיני טעמים ווופלים בלגיים." אמר רון.

דובי ועוד שני גמדוני בית אחרים הביאו להם את כל מה שביקשו והארי ורון הרחיפו את המאכלים עד לתמונה של האישה השמנה.

"סיסמה" היא אמרה.

"נפצים מתפוצצים" אמר הארי ושניהם נכנסו לחדר המועדון.

הם החליטו להתחלק בין המרכיבים שלהם והכינו ארוחת בוקר מלכותית.

"אציו צלחות" קרא רון וארבע צלחות נחתו לו לידיים.

"אציו מגשים" קרא הארי ושני מגשים גדולים הגיעו אליו.

"שיהיה לנו בהצלחה" לחשו אחד לשני וכל אחד עלה לחדר שבו בת זוגתו ישנה.

הארי הגיע לחדרו וראה שג'יני עדיין ישנה.

הוא שם את האוכל על השולחן שעמד בפינת החדר ורכן מעליה.

הוא נישק אותה עד שהתעוררה.

"הארי?" היא שאלה. "למה את ער מוקדם כל כך בבוקר?"

הארי לא ענה הוא רק הושיב אותה על המיטה וביקש שתעצום את עיניה. היא עצמה.

הארי הביא את השולחן שעליו היה המגש עם האוכל וקירב אותו למיטה.

"תפקחי עיניים" הוא אמר. ג'יני פקחה את עיניה וראתה את השפע של האוכל שמוצב לפניה.

"הוי הארי!" היא קראה וקפצה עליו. "אתה הכי בעולם."

הארי חייך ונישק אותה. "עכשיו זה זמן לאכול" הוא אמר.

הם ישבו על המיטה מחובקים, אוכלים וצוחקים.

בסוף הארוחה ג'יני אמרה. "תודה רבה הארי, זה יותר ממה שחלמתי עליך, תודה רבה"

הארי הסמיק. הוא רצה לגרום לה להיות מאושרת ושמחה. זה רק מה שהוא רצה.

רון נכנס לחדר הבנות וחיפש את הרמיוני.

"הרמיוני" הוא קרא. "הרמיוני איפה את?"

הוא שמע קול בכי מכיוון השירותים. הוא פתח את הדלת באיטיות. "אני יכול להיכנס?" הוא שאל. לא הייתה כל תשובה אז הוא נכנס פנימה.

בשירותים הוא ראה את הרמיוני בוכה. היא הייתה מכוסה במגבת ונראתה כמישהי שהולכת להיכנס למקלחת עוד רגע.

"מה קרה?" הוא שאל מנגב את הדמעות שבעיניה.

"את...אתה, אני קמתי וראיתי שאתה לא פה ו..ו..וחשבתי שעזבת אותי ושאתה לא רוצה להיות איתי יותר" היא פרצה בבכי מחודש.

"הרמיוני" הוא אמר. "אף פעם אל תחשבי ככה, אף פעם. אני אוהב אותך יותר מכל דבר אחר בעולם. תמיד אהבתי ותמיד אוהב."

הבכי התחלש והיא הניחה את ראשה על כתפו.

"עכשיו," הוא אמר. "בואי נקלח אותך, לדעתי את צריכה מקלחת הגונה."

היא צחקה וניגבה את הדמעות. רון חימם את המים, מילא את האמבטיה ושם סבון מקציף.

היא נכנסה לאמבטיה וכיסתה את עצמה בקצף.

"תסתובבי בבקשה" רון אמר. "אני רוצה לחפוף לך את השיער"

הרמיוני הסתובבה והתמכרה לתחושה הנעימה של החפיפה שלו.

"הרמיוני" הוא לחש בחשש.

"מה..." היא שאלה עדיין בתוך הפינוק של החפיפה.

"א..אני, אולי, במקרה, בבקשה, יכול, אפילו רק קצת, לסבן אותך?" שאל בגמגום.

הרמיוני צחקה לעצמה ואמרה "רק בתנאי אחד, שאתה נכנס ואני מסבנת אותך אחר כך"

רון לא האמין למה ששמעו אוזניו. היא באמת רוצה אותו, היא רוצה שהוא יסבן אותה ועוד יותר מזה היא רוצה לסבן אותו.

הוא התרגש מאוד וביקש ממנה שתסתובב בזמן שהוא פושט את בגדיו.

"אהה.. הרמיוני" הוא אמר לאחר שניסה להיכנס. "אני אף פעם לא הצטיינתי בלחש הרחבה אז תוכלי להרחיב את האמבטיה הזאת כדי ששנינו נוכל להיות בה?"

היא הנהנה ולחשה את הלחש.

רון נכנס לאמבטיה וקירב את הרמיוני אליו. גבה היה מופנה איליו והיא רק חיכתה שיתחיל.

הוא מזג לידיו שמן אמבטיה בצבע ורוד עם ריח של ורדים והחיל לסבן אותה באיטיות.

הרמיוני לא חשבה אף פעם שתאהב כל כך שמסבנים אותה, היא בדרך כלל שנאה שנוגעים בה, מסבנים או חופפים אותה.

אבל התחושה של הידיים שלו, השכיחה ממנה הכל והיא עצמה עיניים והתמסרה לקצב של הסיבון שלו.

כעבור כמה זמן שנראה כאילו נמשך שעות הוא ניסה בעדינות לסובב אותה.

היא לא הייתה מוכנה לזה, עדיין לא.

היא הסתובבה במהירות והתיזה מים על פניו. בזמן שהוא ניסה לנגב את המים מפניו היא נישקה אותו.

רון לא ידע מה לעשות. הוא נישק אותה חזרה אך פחד לקרב אותה אליו.

היא צחקה בליבה כשהרגישה את המבוכה שלו. סובבה אותו והחלה לסבן אותו.

רון לא האמין שזה קורה. הוא הרגיש את המגע של האצבעות הרכות שלה, של הידיים המלטפות שלה, של הסבון שעל גופו.

הוא רצה שזה ימשך לתמיד, התחושה הזו.

הוא הסתובב בפתאומיות. טיפות מים ניתזו לכל מקום. הוא לא היה יכול יותר. הוא הרגיש שהוא חייב.

הרמיוני לא הבינה מה הוא עושה, היא חשבה שהיא הכאיבה לו או שאיך שהיא סיבנה לא היה נעים לו.

הוא קירב אותה אליו, מתמקד בפניה ופתאום, בלי שהרמיוני הייתה מוכנה, הוא נישק אותה. אבל זו לא הייתה נשיקה רגילה. הרמיוני הרגישה כאילו כל העולם נעצר מסביבה והיא שקעה לתוך הנשיקה של רון, שסחררה לה את כל החושים.

רון נישק אותה כמו שלא נישק אותה מעולם. הוא ניסה עם הלשון לעבור לשפתיה.

היא לא הראתה שום התנגדות והוא ניסה רחוק יותר.

הרמיוני הופתעה ובאותו הזמן שמחה. "סוף כל סוף הוא לוקח את היוזמה" היא חשבה לעצמה.

רון עבר את כל מה שאי פעם הגיע. הוא הרגיש נועז והחליט ללכת עם התחושות שלו עד הסוף, בהתחשב במה שקרה עד עכשיו.

הוא הגיע ללשונה. המגע היה מוזר, לא ברור אבל עם תשוקה לחקור עוד.

הרמיוני שיתפה איתו פעולה. היא לא ידעה למה אבל היא אהבה את ההרגשה שהוא נתן לה. היא אהבה את ההובלה שלו, את זה שלא כל הזמן היא הייתה צריכה להוביל. את זה שהיא יכלה לתת למישהו אחר את המושכות ולדעת שהיא יכולה לסמוך עליו.

אחרי כמה דקות הם התנתקו, סמוקים ומתנשפים.

"רון!" הרמיוני קראה. לרגע רון חשב שהוא הולך לחטוף על מה שעשה. "זה היה מדהים, לא האמנתי שאתה יכול להיות כזה."

רון הסמיק.

הרמיוני הסתכלה עליו ובפעם הראשונה היא ראתה כמה הוא שרירי וחטוב, וכמה הוא מנסה למצוא חן בעיניה.

"אני אעשה לו מבחן" היא חשבה. "אני רוצה לראות אם הוא באמת אוהב אותי או שהוא פשוט סוטה".

הרמיוני יצאה מהמקלחת והתעטפה במגבת.

"אני הולכת להתלבש" היא אמרה. "תחכה חמש דקות ורק אז תבוא, טוב?"

"אין בעיה" אמר רון מיד. הוא ידע שהוא צריך לתת לה לפחות פי 3 מהזמן שהיא אמרה אז הוא שם את ידיו על דופן האמבטיה ונשען עליה.

"היא ממש יפה" חשב רון. "מעניין מה היא הולכת ללבוש".

הוא ראה בשעונו שעברו כבר חמש עשרה דקות ולכן יצא החוצה ועטף את פלג גופו התחתון במגבת.

כשהגיע לחדר שבו הם ישנו הוא ראה את הרמיוני ישנה (או לפחות הוא חשב שהיא ישנה) שוכבת על הבטן עטופה במגבת בחלק התחתון של הגוף.

"אני חייב להביא לה שמיכה" הוא חשב. "היא עלולה להתקרר יש שלג בחוץ."

הוא זימן בשקט שמיכת פוך וכיסה אותה בעדינות. הוא נשק לה על המצח והסתובב בשקט כדי לא להעיר אותה.

"רון" הוא שמע את קולה של הרמיוני. "בוא רגע"

רון חשב שהעיר אותה ולכן אמר "אל תדאגי אני כבר בא. את יכולה להמשיך לישון."

"איזה חמוד ומתחשב" חשבה הרמיוני. "הוא בהחלט לא סוטה ואני מאמינה שהוא באמת אוהב אותי".

כעבור דקות אחדות רון חזר. הוא היה לבוש במכנסי טרנינג שחורים, חולצה קצרה והסוודר שאימו סרגה לו היה מונח ברישול על כתפיו. אחרי כל ההתרגשות הזאת הגוף שלו בער.

הוא הגיע למיטה של הרמיוני וישב על המיטה שלידה.

"רון" הרמיוני אמרה. "תיכנס מתחת לשמיכה בבקשה, קר לי."

הוא נתן לה את הסוודר שלו ונכנס מיד מתחת לשמיכה. הוא לא רצה שיהיה לה קר, הוא דאג לה מאוד.

הרמיוני לבשה את הסוודר ובזמן הזה רון לא הסתכל. הוא כיבד את הפרטיות שלה.

"תודה רון" היא אמרה כשנכנס. "זה היה מבחן, לראות אם אתה סוטה או לא ובכך שלא המשכת לבהות בי והלכת להביא לי שמיכה, כי באמת היה לי קר הוכחת את נאמנותך. אני אוהבת אותך."

רון נדהם. הוא לא חשב שהרמיוני תעשה לו מבחנים. אבל הוא שמח מאוד.

"גם אני אוהב אותך" הוא לחש לה באוזנה.

הם שכבו מחובקים ורון הרגיש שהוא נהייה רעב.

"אהה!" קרא לפתע רון. "כמעט שכחתי, הכנתי לך ארוחה למיטה"

הרמיוני חייכה. אז בגלל זה הוא לא היה כשהיא התעוררה.

רון זימן את האוכל מקצה החדר והם ישבו לאכול מכורבלים, הרמיוני התעטפה בשמיכה ורון חיבק אותה.

כאשר הם סיימו לאכול הרמיוני העלימה את הכלים והורידה את השמיכה מעליה.

היא הלכה אל הארון שלה עטופה במגבת ולבושה בסוודר של רון ובחרה בגדים.

כאשר היא סיימה להתלבש היא הראתה לרון.

רון פער את פיו. היא הייתה מהממת. היא לבשה חצאית בצבע ירוק עם רקמה זהובה שהגיעה לה עד למעל הברך, חולצת וי ללא מחשוף בצבע זהב עם חוטים אדומים שזורים ושערה היה קלוע בשתי צמות עם קצוות שיער שיצאו ממנו.

"כדאי שתסגור את הפה" אמרה הרמיוני מוחמאת. "בסוף יכנס לך זבוב"

רון סגר את פיו אך המשיך להתפעל מהרמיוני. עם תלבושת בית הספר היא נראתה ממש טוב אבל איך שהיא התלבשה עכשיו היה מהמם.

"ללא ספק את הילדה הכי יפה בכל בית הספר" אמר לה רון והסמיק. התמזל מזלו שהוא יוצא איתה, הוא חשב.

הרמיוני לבשה את הסוודר שלו עליה והזמינה אותו לקום. שניהם ירדו מחובקים לחדר המועדון.

מה אני צריכה לאיים? טוב אז אם אין לי לפחות 4 תגובות אני לא ממשיכה, זה לא כיף כשרק בן אדם אחד מגיב :(

הפרק הקודם		הפרק הבא