משמרת הלילה

פרק 6-

הורס המסיבות

בנק גרינגוטס התנשא מעל ג'יימס וסיריוס כמו שן רקובה של דרקון. ג'יימס בשמחה היה מממן לדרקון טיפול שיניים כדי לעקור אותה ביחד עם כל הגובלינים שבפנים.

"סיריוס, אם אתה רוצה להתנקם בי על הדבק ששמתי על הכיסא שלך ביום ההוא אתה פשוט יכול לשים צבע בשמפו שלי..."

"תפסיק להתבכיין, קרניים. גם אני לא מגשים חלום בכך שאני מעיר את הגובלינים באמצע הלילה, אבל הם היחידים שנבזיים מספיק בשביל לתת לנו את הכתובת האמיתית של מאלפוי."

אנשי משמרת הלילה טיפסו במעלה גרם המדרגות הלבן אל דלת הארד. סיריוס נקש על ההזהרה החרוטה בה. להפתעתם, לוח מתכת הוזז בגרירה מייד עם הישמע הקול וחשף פתח קטן, דרכו הציצה בהם עין שמוטת עפעף.

"בנק הקוסמים גרינגוטס פתוח מימים א' עד ו' מהשעה שמונה בבוקר עד שש בערב," סיפר להם קול משועמם מאחורי הדלת.

סיריוס הציג בפני העין את תג משמרת הלילה שלו. היא לא נראתה מתרשמת.

"משמרת הלילה," הוא ציין למקרה שלא הבינה. "אנחנו כאן בשליחות ביטחונית ממדרגה ראשונה."

"שמחת זקנתי." חריץ ההצצה נסגר.

סיריוס הקיש שוב, הפעם ביתר הדגשה.

החריץ נפתח שוב. "בנק הקוסמים גרינגוט פתוח מימים א' עד ו' מהשעה שמונה בבוקר-"

סיריוס שלח את ידו במהירות מבעד לחריץ והצליח לאחוז בגרון גובליני. "אנחנו דורשים לראות את המנהל."

השומר השמיע קול חניקה. לאחר רגע הדלת נפתחה. סיריוס שחרר את אחיזתו.

בפתח עמדו שני גובלינים בכותנות לילה לבנות ומצנפות תואמות, ולרגליהם גובלין מוזנח הרבה יותר אוחז בגרונו ומתנשם.

"מה המהומה כאן?" דרש אחד מהם עם פאות לחיים מודבקות ברשלנות בקול חמור.

"משמרת הלילה, אדוני," אמר ג'יימס, מציג את התג שלו.

הגובלין גלגל את עניו ופנה לסגור את הדלת, אך היא נעצרה על ידי יד שלא הייתה של סיריוס או של ג'יימס. הם הביטו זה בזה ואז מטה.

נאגנוק הגובלין ממשמרת הלילה עמד ביניהם בחיוכו המטריד הרגיל, אוחז ברצועת העור שלו ביד אחת ובדלת ביד שנייה. הגובלין השני ניסה ללא הועיל למשוך אותה מתוך אחיזתו, אך נאגנוק היה חזק באופן יוצא דופן.

"שוב אתה!" זעם הגובלין עם הפאות. "חשבנו שאמרנו לך להסתלק!"

נאגנוק רק המשיך לחייך כשם שידע את משמעות החיים (שהייתה שכל זה בעצם בדיחה לא כל כך מוצלחת). בן לווייתו של הגובלין בעל הפאות ברח משם בצרחה.

"נגיד לך מה," אמר ג'יימס בחיוך של 'הינה- לך- עסקה- עם- השטן'. "אנחנו נדאג שנאגנוק לא יטריד אתכם יותר, ובתמורה תתנו לנו להיכנס ולקחת את המידע שאנחנו צריכים. עסקה מצוינת, אם תשאל אותי- נאגנוק בדרך כלל גובה מחיר גבוה הרבה יותר מאנשים בתמורה לכך שיפסיק לעקוב אחריהם."

לרגע הגובלין נראה כעומד לסרב, אך אז נאגנוק ליקק את שפתיו ועינו של הגובלין השני עברה עיוות קיצוני.

"בסדר!" הוא קרא, כמעט בפאניקה. "תיכנסו, תיקחו מה שאתם רוצים, רק שיסתלק מפה!"

"שמעת אותו, נאגנוק. תחזור לעניינים שלך," אמר סיריוס.

נאגנוק קד בשיניים חשופות, לא מתיק את מבטו מהגובלין השני, והתרחק משם.

סיריוס וג'יימס נכנסו ודלת הארד נסגרה אחריהם בטריקה מהדהדת.

בלילה, כשאולם הקבלה המבריק של הבנק היה מואר בלפידים וריק, הוא נראה הרבה יותר כמו בנק, ולא כמו היכל השרצה של גובלינים.

ג'יימס נאנח בהקלה בתוך תוכו כשאת עניו שזפו הדלפקים הנטושים והוא שמע את השקט (שהחליף את קול תיפוף הרגליים הקטנות שגרם לג'יימס לחוש כאילו משהו חלקלק מטפס במעלה צווארו).

הגובלין בעל הפאות לקח אותם לאחד הדלפקים וטיפס על שרפרף גבוה מאחוריו. ג'יימס בהה בו בעניים קרועות לרווחה לכל אורך הדרך. בית הקולנוע שבראשו הקרין את 'הפעם ההיא בה ג'יימס הקטן והשובב ניסה לגנוב אבן אודם מהדלפק והבין את משמעות ההזהרה ולראשונה התמודד עם המוות'.

"טוב, אז מה אתם רוצים?" הוא שאל בשעמום, מגרד את העור שסביב פאות לחיו המודבקות.

"בבקשה אל תינשך אותי."

"תסלח לי?"

סיריוס דחף את ג'יימס הצידה. "תסלח לחבר שלי," הוא אמר. "הוא לא מתפקד כמו שצריך בשעות האלה... אז בקיצור, אנחנו צריכים את הכתובת של לוציוס מאלפוי."

הגובלין עלעל במסמכים שעל הדלפק. "יש לכם את אישורו של האדון מאלפוי לקבל מידע כזה?"

"לא. כמו שאמרנו, זהו עניין בטחוני ממדרגה ראשונה. נגד מאלפוי, הכוונה."

"אני מבין... יש לכם חתימה של אחד מקרובי משפחתו?"

"לא, אבל-"

"אז אני מצטער לומר שלא אוכל להסגיר לידיכם את המידע הזה."

"זה כל העניין- לא אמור להיות לנו אישור של המשפחה. זה סודי."

"הו. אם כך, אתה מוזמן להשתמש בשירותי הינשופייה שלנו ולשלוח טופס וויתור על מידע חסוי לאדון מאלפוי או לאחד מקרובי משפחתו..."

"תשמע, חבוב-"

לוציוס מאלפוי יישר את שולי גלימתו. "השמלה שלך מאד מוצאת חן בעיני, גברתי," הוא אמר לאישה שלצידו בתקווה שתאשר שהוא יהיה הבחור הכי חתיך באזור כשיתפרץ למסיבה של הלסטריינג'ים (גם אם זה לא ממש היה נכון. או בכלל לא נכון). הוא שמע שנרקיסה מתכוונת להגיע, ולמרות שלא ממש אהב להיכנע לדרישות של אימו, גם הוא לא רצה למות עני.

"תודה, לוציוס," אמרה הגברת בקצרה, מיישרת את כובע השפנים המפוחלצים שלה. "בוא ניכנס."

הם פנו אל שער הכניסה, אך דרכם נחסמה על ידי דבר מה עגלגל.

"עצרו- משמרת הלילה!" קרא קול צייצני.

"פיטגרו." לוציוס הרים גבה. "אם לא שמת לב, אתה חוסם את המעבר."

"באמת? הו, אני כל כך... רגע!" פיטגרו התנער מהתנצלותו מהר כמו שמצא את עצמו בתוכה. "אני חוסם את המעבר בכוונה! כן!" הוא חסם את המעבר בפיסוק רגליים ושילוב זרועות ג'לי, בהבעת גאווה. "למשמרת הלילה יש סיבה לחשוד שבתוך הבית הזה מתקיים כינוס אוכלי מוות. אי לכך ובהתאם לזאת, איש לא נכנס ולא יוצא עד שהעניין נפטר!"

"איסוף אוכלי מוות? אוי לא, זה נורא מפחיד," אמר לוציוס ביובש. "אבל אני אגיד לך מה- שמעתי שהזוג לסטריינג' מתכננים הפתעת קינוח יוצאת מן הכלל- משהו מדהים. למה שלא תעשה הפסקה קצרה מעבודתך המתישה ותבוא לטעום? אתה נראה רעב."

אופי הגומי של פיטגרו נרמס תחת רגלו של לוציוס. "ובכן, אני באמת נורא רעב... רגע, אבל רמוס אמר לי לשמור!"

לוציוס גלגל את עניו לנוכח ניסיונותיו של פיטגרו לעמוד על שלו. "ואיפה רמוס שלך עכשיו, הממ?"

"מבלה עם בחורה יפה..." מלמל פיטגרו לעצמו. "באמת, ההפסקה שלי כבר עברה מזמן... ואני באמת די עייף..." הוא הרים אל לוציוס עניים בתקווה. "באמת תכניס אותי?"

"נו, כן." לוציוס גלגל את עניו שוב. "אנחנו יכולים לעבור עכשיו?"

פיטגרו נתן להם לעבור, מקפץ בדרך אל הדלת לצד לוציוס בהתרגשות. "אף פעם לא הלכתי למסיבה עם מישהו חוץ מג'יימס, סיריוס ורמוס!" הוא סיפר ללוציוס כאילו באמת חשב שזה מעניין אותו. "אני יכול לקרוא לך לוצי? אני חושב שזוהי תחילתה של ידידות מופלאה-"

"לא."

"אבל-"

"לא."

דלת הארד נפתחה פתאום ודמות מסתורית משהו חמקה פנימה בזריזות. היא הושיטה לגובלין השומר פתק. לאחר שזה (במאמץ ניכר) קרא אותו, הוא הוביל את הדמות אל אחד הדלפקים, שם הופיע פתאום גובלין בכותונת לילה (שנראה, יש לציין, הרבה יותר נחמד וייצוגי מהגובלין ששירת את סיריוס וג'יימס).

הדמות הסירה את ברדסה השחור ואמרה בקול מסתורי אך מוכר, "אישור כניסה לכספת של הגברת בלטריקס לסטריינג'..."

סיריוס, שכבר הספיק למרוט כמה שיערות מראשו, הפנה את ראשו למשמע הקול ואז מרפק את ג'יימס הקפוא במקומו בשעשוע.

נוטשים את הגובלין מאחורי הדלפק הם התקרבו בגניבה אל הדמות. היא לא הבחינה בהם עד שעמדו משני צידיה וסיריוס כרך זרועה חונקת סביב צווארה, מושך את ראשה מטה ופורע את שיערה השחור באלימות.

"רגי," הוא אמר בעליזות, "איפה החיבוק לאח הגדול שלך?"

רגולס התנער מאחיזתו של אחיו, הופך באחת מאיש מסתורי בברדס לילד קטן וחמוץ עם פנים אדומות ועמידה של מלפפון ים. "מצטער, סיריוס, אבל הזרועות שלי לא ארוכות מספיק בשביל להקיף את האגו המנופח שלך."

"מי ביקש שתחבק את האגו שלי? תחבק אותי!" סיריוס הניף את זרועותיו לחיבוק נוסף. רגולס ניסה לסגת אך נתקל בג'יימס מצידו השני.

סיריוס העניק לאחיו חיבוק מוחץ (כי ידע שהוא שונא את זה) ואז הותיר אותו קרוב אליו כשזרועו סביב כתפיו.

"לא נציק לך יותר מידי הפעם, רג," הוא אמר בשקט, מצביע על התג שלו. "בתפקיד, אתה יודע איך זה. אבל אני וקרניים לא יכולנו שלא לשים לב שאתה עושה שליחות קטנה בשביל הגברת בלטריקס..."

"מה זה ענייך?" רגולס ניסה להשתחרר מאחיזת אחיו, אך לא הצליח.

"זה ענייני כי... טוב, זה ענייני. איזו מן שליחות זאת בדיוק?"

"אני לא חייב לספר לך כלום!"

סיריוס תקע בו עין. "אתה אומר שאתה אוכל מוות?"

"מה?! איך הגעת לזה?!"

"אתה לא מכחיש?"

"אני מכחיש בתוקף!" רגולס הצליח איך שהוא לברוח מסיריוס. "עכשיו, יש לי עבודה לעשות, אם תסלח לי..."

"אני לא סולח."

"ש-שתוק..."

"מה אמרת לי?!"

רגולס קפיץ לאחור והתחמק מסיריוס וג'יימס. מגמגם מעט, הוא פלט, "תתעסקו עם אנשים בגודל שלכם!" ורץ אל מעבר העגלות.

סיריוס וג'יימס צפו בו נעלם בפנים. "אחי, אח שלך מפגר."

"אתה מספר לי?" סיריוס נאנח והוציא סיגריה מקומטת מכיסו. "אכפת לך שאני אעשן פה?" הוא זרק אל הגובלין והדליק אותה בעזרת שרביטו.

"למעשה-"

"יופי. בוא, קרניים, יש לנו מרוץ עגלות לערוך."

סיריוס וג'יימס התמקמו בעגלה החלודה הראשונה שנקלעה לדרכם. גובלין זקן עם כובע קסקט, שעישן מקטרת שפלטה עשן ירקרק סמיך, צפה בהם מתיישבים.

"לאן, בחורים?" שאל, מקטרתו מתנדנדת באופן מסוכן.

"אחרי העגלה האחרונה שיצאה. זה מרדף."

"גזעי." הגובלין משך ידית ארוכה בחריקה והעגלה התגלגלה לדרכה במנהרה המוארת בלפידים.

הרוח העיפה את הסיגריה של סיריוס מתוך פיו. הוא הדליק חדשה ותקע אותה בפיו, למרות שלא נותרה דלוקה לזמן ארוך.

"סיריוס," צעק ג'יימס מעל שאון הרוח. "כבר סיפרתי לך שאני שונא את גרינגוטס?"

"הפסד שלך," התערב הגובלין, שלא הבין את משמעות דבריו של ג'יימס. "בחור נפלא, גרינגוט. גאון. רק אתמול ניהלו דיון מרתק על-"

"הוא לא מת?"

"אה," קרקר הגובלין כיודע דבר. "זה מה שהם רוצים שתחשבו." 

"מי זה-? בעצם, לא משנה."

העגלה הלכה והאיצה. ג'יימס פלט צווחה נשית להפליא כשהיא צנחה לפתע בשיפוע חד. הנהג פיהק והוציא עיתון מכיסו.

"ג'יימס, איפה הביצים שלך?" צעק לו סיריוס.

"איפה-?" הוא הסתובב לאחור בחדות במבט מחפש ואז נגע במפשעתו. "לעזאזל, אל תגיד לי ש... נו, לא שוב!"

העגלה עברה עוד טלטלות רבות ופיתולים חדים. לבסוף סיריוס כבר התייאש מלנסות לעשן את הסיגריה שלו או לשמור על שיערו מסודר או להפנות את ג'יימס כך שלא יקיא עליו (מה שכמעט קרה אחרי שהעגלה התעקשה לעבור בלופ ליד מזרקת מים ירוקים חשודה).

לבסוף, כשעברו בפיתול ארוך מסביב לבריכה שאבני חן נוצצות בתחתית מעמקיה הצלולים, סיריוס הבחין בעגלה נוספת בה יושבת דמות שהמשיכה להתעקש לכבוש ברדס למרות הרוח.

"הינה הם!" הוא קרא, "מהר יותר!"

"לאט לך, בחור," אמר הגובלין, מכרסם את קצה המקטרת שלו. "יש רק מהירות אחת."

"אז למה לעזאזל צריכים אותך?!"

"הכל חלק מהקונספירציה של האדם הלבן, חבר. זה הכל האדם הלבן..."

"איפה זה אגם כלבן?!" צעק ג'יימס מעל לשאון הרוח, עניו עצומות בטמטום מאחורי משקפיו.

לבסוף העגלה האטה מול כספת אקראית, מאחורי עגלה נוספת, בה נמנם גובלין אחר.

סיריוס התכוון לזנק מתוך העגלה, אך רגולס כבר היה בדרכו מחוץ לכספת. סיריוס אחז בראשו הירוק של ג'יימס ומשך אותו מטה לתוך העגלה.

משום מה, רגולס לא חשד בעגלה שהופיעה שם פתאום; אולי בגלל שהיה עסוק בלנווט עוגה תלת שכבתית ענקית שריחפה מחוץ לכספת. היא באמת הייתה ענקית- לפחות בגודל של קוסם בוגר- מכוסה כולה בציפוי ירוק ומקושטת בקרם כסוף עם תותים שחורים. שעועית לבנה מסוכרת יצרה אותות אפלים קטנים מסביב על הקרם הירוק.

עוגת אוכלי מוות לתפארת- היה חסר רק פסלון קטן של וולדמורט והשטן יד ביד בראשה.

בחוץ, ג'יימס הקיא על מדרגות הכניסה המבריקות של הבנק.

השומר גלגל את עניו. "אוף, לא שוב..."

סיריוס טפח על גבו של ג'יימס והרחיק אותו מזירת הפשע. הוא הושיב אותו על מדרגה על מנת להסיח את הדעת מרגליו הרועדות באופן מביך והציע לו סיגריה.

ג'יימס הודה לו כמעט בדמעות. גם ידו רעדה כשניסה להדליק אותה וסיריוס נאלץ לעזור לו לפני שישרוף לעצמו את האף.

ג'יימס נשף לעצמו עשן לתוך הפרצוף. "לכל אחד," הוא מלמל בקול צרוד, בוהה לתוך הלילה. "מותר שתהיה חולשה  אחת..." הוא הציג בפני סיריוס אצבע אחת שבאותו הרגע נראתה יותר כמו שמינית.

"זה בסדר, קרניים. לא היה שם אף אחד."

"זה היה נורא," המשיך ג'יימס, לא מקשיב.

סיריוס ניער אותו בחדות. "תתאפס על עצמך, קרניים. יש לנו משהו נגד רג והחברים שלו! עד אור השחר נראה את הישבנים של כולם באזקבן!"

זה עודד את ג'יימס, והוא החל לחזור לעצמו. "כן... ולהציל את לילי מסנייפ!"

"זה קרניים שלי!" סיריוס טפח על שכמו של ג'יימס בחוזקה והוא אפילו לא הקיא בתגובה. "בוא, אנחנו צריכים את ירחוני וזנב- תולע בשביל זה."

"זה יהיה קל," אמר ג'יימס, כבר קם על רגליו ומאבק את מדיו כשהסיגריה משתלשלת מחוץ לפיו. "רמוס ופיטר הם ילדים טובים. שומרים איפה שאומרים להם."

הפרק הקודם		הפרק הבא