האיש במסיכת הנוצות הכחולה

לאלה שמגיבים

"ולא חשבת, נניח על האפשרות שהטר פועל בדרך אחרת?" סיריוס התרווח על כיסא העץ. "אולי הוא נותן לאנשים את שיקוי המוות החי או משהו? דברים כאלה לא נכנסים לעיתון."

הם ישבו בדירה מוגלגית שלילי שכרה, שבה אף אחד לא יחפש את סיריוס.

'הטר' היה כינוי שסיריוס המציא - ראשי תיבות של 'טיפוס רע'. הקונדסאים תמיד היו מאוד מתוחכמים עם כינויים.

"גאון!" קראה לילי. היא התנפלה על ערימת העיתונים וחיפשה במשך חצי דקה.

"הפקפקן? מה תעשי עם הפקפקן?" תהה סיריוס.

"שתוק," אמרה לילי. "הנה, תראה." היא זרקה עליו המיומנות את העיתון.

"אבל למה הפנגש- מה שזה לא יהיה, יעניין אותנו?"

"לא זה," התרגזה לילי. "תפתח בעמוד 4."

סיריוס התחיל להקריא בקול דרמטי. "'קורנליוס פאדג' - גמדון בית במסווה?' לא, לילי, את צוחקת עלי," הוא זרק את העיתון בקוצר רוח על השולחן. "הבן אדם הזה משוגע, את יודעת את זה."

"משוגע, אבל אם יעלה חשד שנרקיסה מאלפוי כושפה לישון למאה שנה, הוא יהיה הראשון, ואולי היחיד, שיפרסם את זה."

סיריוס החוויר ונרתע.

"אוי סליחה, לא התכוונתי, זה פשוט יצא," לילי מיהרה לחזור בה. "אבל הבנת את הרעיון."

"לא, כן, זה בסדר," סיריוס רצה לבעוט בעצמו.

הוא לא היה צריך להגיב ככה.

היא כבר מזמן לא המשפחה שלו.

* * *

"לדעתי אנחנו צריכים כבר לפעול," אמרה לילי בזמן שאכלו ארוחת בוקר. הדירה של לילי התחלקה לשלושה חדרים: חדר שינה לסיריוס, חדר שינה ללילי - שהפך ביום לחדר עבודה (סיריוס טען שכל הספרים ושאר החומר מקשה עליו לישון) ומטבח.

"לפעול…" מלמל סיריוס והסתכל על המזלג הנעוץ בחביתה שלו.

"כן," אישרה לילי. "אנחנו יודעים שמספר אנשי הזאב עלה בחודשים האחרונים. בדקנו ואנחנו יודעים כנראה את כל מי שננשך. הבנו את החוקיות של הטר, והיא מוכיחה את עצמה שוב ושוב. אנחנו מעריכים שאנחנו יודעים מי הטר, ונגיע אליו בקלות אם נטמון להם מארב. והירח המלא יעלה עוד שבוע פחות יום. הם לא מצפים לנו, סיריוס."

"קיבלתי," סיריוס קפץ על רגליו. "אז מי הולך לאסוף נתונים מסביבת הבית של משפחת ליטן?"

* * *

הזאב חש שמשהו מפריע לתפקוד שלו - היה זה כדור הרגעה, אבל הוא לא זכר את זה. הוא גם לא הבין שהדחף הטבעי שלו להרוג נרגע לדחף חזק לנשוך, רק לנשוך מישהו.

הוא רחרח את האוויר. ריח חזק נדף מחתיכת הבד שהונחה מתחת לאפו. מבלי להבין שמישהו מתמרן אותו שיעשה כך, הוא התחיל, מתוך אינסטיקט, לעקוב אחרי ריח הבד, שיוביל אותו בסופו של דבר למר ד. ליטן.

משהו עצר אותו. משהו צר וגבוה שאיים עליו עם מקל קטן.

הזאב היה תוקף, אבל מוחו המשובש לחלוטין התעקש להמשיך לעקוב אחרי הריח של ליטן.

הוא ניסה לעקוף את המחסום, אבל זה חזר וחסם את דרכו.

הוא חשף את שיניו. המחסום זז.

הזאב זינק, אבל גופו נעצר באוויר ונפל.

הוא ניסה להסתובב, לתקוף, אבל חושיו לא נענו לו.

משהו פגע בראשו, והעולם התכסה עלטה מוחלטת.

* * *

אם משהו לא מובן --

תתמודדו.

ותגיבו.

הפרק הקודם		הפרק הבא