המשפחות שלנו

-שלום! לקח לי קצת זמן לחשוב על רעיון ובכלל אני דיי עסוקה בתקופה האחרונה, אבל אני גם אמשיך

את הפאנפיק ״האחים פוטר״ לא לדאוג;)-

אחרי שנגמר הסרט, הם נכנסו לאוטו. לילי רק חשבה על איך יהיה בבאולינג מחר ומה ג׳יימס יעשה. 

היא גם התחילה להרגיש 

שכשכל פעם שהיא חושבת עליו,

 או מדמיינת את שניהם מתנשקים.. החיוך עולה על פניה והיא מרגישה 

את עצמה מסמיקה.

הם הגיעו הבייתה מהר, ולילי רצה לחדר כמו תמיד.

היא הייתה עייפה, וכבר כמעט נרדמה.

״בבקשה, אלוהים, אם אתה שומע אותי..״ היא לחשה.

״תעשה שיקרה משהו עם ג׳יימס מחר.. בבקשה.״ היא נרדמה מהר מאוד יחסית לאיך שהיא תמיד נרדמת.

 ״לילי..״ קול קר ומפחיד לחש לה. ״לילי..״ 

היא התחילה לרעוד.

״היא יודעת.. היא יודעת הכל..״ הקול המשיך.

״מי יודעת מה??״ 

״היא יודעת, לילי.. היא יודעת הכל..״ לילי התחילה לרוץ.

״אל תנסי להתחמק, ליליאן.. היא יודעת הכל..״ היא רצה מהר יותר.

״הילדה שאת כל כך אוהבת כשגדלת איתה, יודעת..״

לילי נעצרה.  

היא התעוררה בבום. ״מה השעה?..״ היא מילמה והסתכלה על השעון שהיה תלוי על הקיר. 

״שלוש בלילה?״ היא התרוממה.

משהו בה אמר לה שהיא צריכה לחזור לישון, אבל היא לא הרגישה עייפה בכלל.

׳אולי נקרא ספר?׳ היא שאלה את עצמה. 

היא קמה לכוורת הספרים, ולקחה את הספר האהוב עליה, ״נשים קטנות״.

היא ניסתה להתחיל לקרוא, אבל שום ספר לא היה יכול להסיט אותה מהמחשבות על החלום המוזר

והמטריד הזה. ׳מי יודעת?׳ היא חשבה. ׳מישהי שאני מאוד אוהבת.. שגדלתי איתה.. פטוניה? טוב, זה לא נקרא לדעת.. 

היא ניחשה וזה התגלה כנכון..׳

ככה היא ניסתה לקרוא וחשבה.. עד שבלי ששמה לב, היא נרדמה.

״לילי!״ היא קמה בבבלה מקולה של גברת אוונס. ״השעה ארבע וחצי בצוהריים! עוד שעה וצריכים ללכת 

לבואולינג!״

״כבר ארבע וחצי בצוהריים?! כמה זמן ישנתי, אלוהים..״ היא קמה לצחצח שיניים ולהתארגן, ואחרי שסיימה, ירדה למטה כי היא הייתה צמאה.

״תרחצי את הכלים בבקשה,״ מר אוונס ביקש, היא התחילה לרחוץ אותם.

״עוד מעט ג׳יימס ומשפחתו יגיעו..״ גברת אוונס אמרה. לילי נעצרה והרגישה איך הפנים שלה האדימו. ״הם ישחקו איתנו משחקי קופסה לפני שנלך..״

״עוד כמה זמן הם באים?״ לילי שאלה בטון לחוץ. ״חצי שעה.״ גברת אוונס אמרה. ׳שיבוא כבר.. שיבוא..׳ הקול בראשה הידהד.

׳תחשבי על זה.. אם תשחקו פלונטר.. ואת וג׳יימס בטעות תצטרכו שניכם לשים יד או רגל על אדום.. ותהיו מאוד קרובים..׳

״אפשר לשחק איתם פלונטר?״ לילי שאלה. ״כמובן,״ מר אוונס ענה.

״אבל אני שונאת פלונטר!״ פטוניה התייפחה. ״אל תשחקי.״ לילי ענתה באדישות.

היא סיימה את הכלים, מה שלקח לה חצי שעה, אותו זמן שלקח להם להגיע.

דפיקה נשמעה בדלת. גברת אוונס פתחה וג׳יימס ניצב מול לילי, שהתמלאה בלחץ וחייכה חיוך ביישני.

 הוא התקרב אליה. ״היי, לילי..״ 

״היי ג׳יימס.״ היא ענתה במהירות.

״בואו.. חשבנו שנשחק במשחקי קופסה.״ גברת אוונס אמרה, וכולם התיישבו על השטיח בסלון.

״רוצים לשחק פלונטר?״ לילי קפצה על ההזדמנות.

״אני שונא את המשחק הזה..״ ג׳יימס מילמל, וחיוכה ירד מפניה. ״בסדר.. אפשר לשחק טאקי.״ היא הציעה שוב.

״אני לא אוהב טאקי.״ ג׳יימס אמר. ״יש משחק שאתה אוהב בכלל?״ לילי התחילה לאבד סבלנות.. הכעס על זה שאין להם את

ההזדמנות להיות קרובים בטעות, והרגשות שלה שיגעו אותה. ״אני שונא משחקי קופסה בכללי,״ הוא ענה באדישות.

״אתה כזה מרגיז!״ היא צעקה ועלתה לחדרה.

״אבל לילי, לא! תישארי!״ הוא צעק ועלה אחריה. ״מה, ג׳יימס?״

הוא שוב הסתכל עליה בצורה שגרמה לה להסמיק. ״אתה פשוט..״ היא מילמלה, הרכינה את ראשה ושיחקה באצבעותיה. ״אני פשוט מה?״ הוא שאל. היא ירדה למטה. ״אפשר ללכת לבואולינג עכשיו?? משעמם פה!״ היא צעקה.

״בטח..״ ההורים וגברת ומר פוטר הסכימו. 

משפחת אוונס נכנסה לאוטו שלהם, ופוטר לאוטו שלהם. ג׳יימס ישב בצד השמאלי, ולילי בצד הימני. ככה שהם לא הורידו את העיניים זה מזו כל הנסיעה. ״על מה את מסתכלת?״ פטוניה שאלה. ״מה?..״ לילי השיבה בחולמניות. 

״את בוהה בג׳יימס!״ היא צעקה וצחקה. ״לא, אני לא!״ לילי השיבה ודחפה אותה. ״את כן! את לא מסוגלת להוריד את העיניים שלך ממנו!״ היא צחקה. ״ת-ס-ת-מ-י!!״ לילי צרחה וסטרה לפטוניה.

פטוניה פלטה צרחה. ״לילי! מה עשית לאחותך?״ מר אוונס צעק. ״היא התחילה!״ לילי השיבה. ״פטוניה, מותק.. את בסדר?״ גברת אוונס שאלה. ״לא..״ היא ענתה בבכי והסתכלה על לילי במבט מאשים.

״לא לצעוק.״ מר אוונס ענה ועצר את המכונית. ״הגענו.״

הם נכנסו למבנה גדול עם סמל של ציור של כדור באולינג. גברת פוטר וגברת אוונס הלכו לדבר בקבלה. ומר אוונס, מר פוטר, לילי, פטוניה, וג׳יימס, ישבו על הספה. ״מי רוצה להתחיל?״ פטוניה שאלה.

״אני רוצה,״ ג׳יימס קם והרים כדור באולינג. נראה כאילו היה לו דיי קל. ׳תראי.. הוא כזה חזק..׳ הקול בראשה אמר. היא ניסתה להחביא את הסומק על לחיה בידיה. ״את הבאה בתור, לילי.״ מר אוונס פנה. ״בסדר.״ היא ענתה ולא הורידה את עיניה מג׳יימס לרגע. הוא זרק את הכדור, והוריד את כל הפינים. ״יש!״ הוא צעק ורץ בשמחה בחזרה לספה. ״כל הכבוד, חמוד.״ מר פוטר חייך. מר אוונס סימן ללילי לקום. הוא קמה, הרימה כדור, זרקה והפילה רק אחד. ״אוף!״ הוא רקעה ברגלה וחזרה לספה. ״לילי.. זה בסדר, לפחות ניסית.״ ג׳יימס אמר לה בחיוך. בזווית העין, לילי הייתה יכולה לראות את מר אוונס ומר פוטר מצחקקים ומתלחששים בזמן ששניהם הסתכלו עליהם. ״כן.. אה..״ לילי מילמלה, ולרגע, הרגישה כמו ילדה קטנה שיש לה הרבה מזל להיות ליד בחור כמוהו.

הפרק הקודם