מציאות ודימיון - העלאה מחדש

אלבוס ירד לאולם הגדול. היתה זו שעת בוקר מוקדמת, ולא היו הרבה ילדים לייד שולחן גריפינדור, אך פרד ישב שם.
"בוקר טוב, פרד", אמר אלבוס, והתיישב לייד פרד.
פרד הרים את עיניו בהפתעה.
"אה, אלבוס", הוא אמר. "בוקר טוב. זה באמת היה ספר על אבא שלך, אתמול?"
"כן", ענה אלבוס.
"זה מוזר מאוד", אמר פרד. "אבא שלי סלפר לי על אביך הרבה סיפורים, ולא צריך להיות פסיכולוג גדול כדי להבין שהוא שונא פרסום. אז מי השיג עליו מספיק מידע כדי לכתוב ספר, ואיך הוא עשה את זה?"
"גם אני שאלתי את עצמי שאלה דומה, רק שלא חשבתי על השאלה איך השיגו מספיק מידע", אמר אלבוס. "אבל אתה צודק, זה באמת מוזר".
נשתררה שתיקה. לאחר כמה רגעים פרד אמר:
"תודיע על זה לאבא שלך, אולי הוא יודע משהו. אולי הוא אפילו מסר מידע לכתיבת הספר".
"לא יכול להיות שהוא מסר מידע בשביל שיכתבו עליו ספר... הייתי יודע אם הוא היה מסכים שיוציאו עליו ספר", ענה אלבוס. "ובכל מקרה, כבר שלחתי מכתב לאמא שלי. היא גם תוכל לחקור את הנושא לעומק ולהעניש את הכותב, בתור ראש המחלקה לאיפת חוקי הקסם".
הם המשיכו לאכול בשתיקה.
בדיוק כשאלבוס התכוון לצאת מהאולם, הגיע הדואר. התנשמת החומה של הוגוורטס נחתה ליידו. אלבוס שחרר את המכתב מרגלה של התנשמת ושילח אותה לדרכה. הוא פתח את המכתב, וקרא:
"העניין בטיפול".
"זה הכול?", הוא התאכזב. המכתב גרם לאלבוס הרגשה שמזלזלים בו, והוא החליט לטפל בעניין בעצמו.

***

מארק ירד לאולם הגדול. לרגע הזה חיכה סקורפיו כל הבוקר. הוא נכנס לחדר, פתח את המזוודה של מארק והתחיל לחטט בה. לאחר דקות רבות של חיפוש הוא מצא את הספר מוחבא בתוך תא נסתר.
הוא הטמין את הספר עמוק בתוך התיק, וירד לארוחת בוקר.

***

בערב סקורפיו בקושי שם לב מה הוא מכניס לפה. שלוש דקות לאחר שנכנס לאלום הגדול, כבר יצא משם בצעדים חפוזים.
"תחילת השנה!", הוא קרא, עוד לפני שהאישה השמנה ביקשה ממנו את הסיסמא. התמונה הסתובבה על צירה, וסקורפיו כבר התחיל לעלות במדרגות במהירות. הוא הוציא את הספר ממחבואו, הסתכל ימינה ושמאלה, ומשלא ראה אף אחד - שלף את שרביטו וכישף את הספר כך שייראה לכל מי שיסתכל עליו כמו גיליון של הנביא היומי, חוץ מסקורפיו עצמו.
הוא התחיל לקרוא.

מארק חיטט במזוודתו. נראה היה שהוא לא מוצא את מבוקשו. הוא כבר סרק את כל המזוןודה. הוא כבר שאל את כל חברי החדר, חוץ מסקורפיו, כמובן, אם הם ראו את הספר שהוא נתן אתמול לאלבוס.
מארק כמעט התייאש מלמצוא את הספר. הוא החליט שאין לו מ להפסיד, והוא פנה אל סקורפיו.
"תגיד, ראית במקרה את הספר שנתתי אתמול לאלבוס?", הוא שאל.
"כן", ענה סקורפיו בחיוך מתחכם. "ועשיצתי בו שינוי צורה לקוף. רוצה לראות את הקוף? אז תסתכל במראה..."
סקורפיו פרץ בצחוק.
מארק נאנח.
"לפחות ניסיתי", הוא חשב.
פרד נכנס לחדר, וראה את מארק מחטט במזוודתו.
"אתה עדיין מחפש את הספר ההוא?", הוא שאל. הוא ראה את סקורפיו בזווית עניו,וחשדו ניצת. ממתי סקורפיו קורא עיתונים? אולי מאז שהספר של מארק נראה לכולם מלבדו כעיתון...
"למה שלא תנסה לזמן אותו?", שאל פרד.
סקורפיו ניסה להסתיר את בהלתו, ופחות או יותר הצליח. פרד הסכל עליו במבט בוחן, בעוד מארק אומר:
"איך לא חשבתי על זה? אציו ספר!"
סקורפיו אומנם תפס בחוזקה בעיתון, אך העיתון התנועע מעט לכיוון מארק.
"ידעתי!", צהל פרד. "סקורפיו לקח את הספר! תבטל את הלחש, סקורפיו, ותביא את הספר למארק, או שאני אבקש מדיאנה שתוריד נקודות מסלית'רין!". כולם ידעו שסקורפיו רצה שסלית'רין ינצחו בכל תחרות.
"אני לא חושב שתספיק", אמר סקורפיו. הוא שלף את שרביטו וכיוון אותו על פרד.
"פטריפיקוס טוטאלוס!", הוא קרא.

המשך יבוא בע"ה...

הפרק הקודם		הפרק הבא