החיים שאחרי- הארי פוטר

היא יצאה אל העלטה. נעליה הבוגדניות, חורקות. היא הורידה אותן, וקיפלה בעזרת שרביטה את האוהל המכושף. היא החלה לחוש את הפאניקה המבעבעת בתוכה; כמה זמן היא כבר צועדת ביער הזה? האם היא תצא משם בחיים? היא לא ידעה. היא חשה את הפאניקה מסתערת על פניה.

שערה היה פרוע. היא הייתה מטונפת, שלא כהרגלה. ללוסינדה היה שיער שחור בוהק משתפל בגלים על גבה, אסוף בכל יום בתסרוקת אחרת שאחת ממשרתותיה היו עושות לה. אך עכשיו היא הייתה מלאה בבוץ זיעה ומעט דם קרוש, שכן לא שהתה בבית כבר מספר חודשים. היא כבר החלה להסתובב עם שרביטה בכל עת, והחלה בחזרה על החומר שלמדה בבית הספר לקוסמות בכדי לא לשכוח אותו.

היא זכרה בבירור את היום המקולל שבעקבותיו הגיעה אל היער.

~

לוסינדה הקשיבה לאביה החורג, הלורד רונאלד דולחוב העמיד, מדבר עם האדון אנטון מקנייר. כשהיא שמה לב לשיח שנראה מוזר לצופה מהצד ללא קול, החלה מתקרבת בגנבה למקום מחבוא שבו תוכל להאזין לשיחתם.

הגיוני ביותר היה שידבר עם אנטון, כחברו הטוב אך לוסינדה, שמטבעה הייתה סקרנית- תכונה שירשה מאביה האמיתי, כך אומרת אמה, מתילדה שנאלצה להתחתן עם רונאלד בלית ברירה-  לא יכלה לוותר על הזדמנות שכזו. כאשר הגיעה קרוב מספיק היטתה את אוזנה לכיוונם; "...כבר הצבת את ה'אתה יודע מה' אנטון?" שאל אביה החורג עם פנים לחוצות מעט "כן כן, אבל זה לא היה קל. דברים כמו המגילה של הבכ-"אך הוא לא סיים את משפטו, כי אביה החורג קטע אותו;"כסיל! נצור את פיך!" הוא הביט לצדדים כמוודא שאין אף אחד בסביבה. לוסינדה התכווצה במחבואה. "אתה דביל?! אמרתי לך אלף פעם לא להזכיר את השם של זה! ומה אם מישהו מקשיב?! מה תעשה אז?! אתה לא לוקח אחריות על הפה שלך! לא מסוגל לרסן את הביוב שזורם לך שם?!" אנטון התכווץ והשפיל את ראשו כמתבייש במעשיו הרעים שנתגלו על ידי אמו. "אתה רוצה לסכן את חזרתו של אדון האופל?!" שאל בלחש "אם אתה רוצה להיות אוכל מוות מצטיין, נצטרך לכתוב לו את מעשינו. והפעם אנחנו נהיה יד ימינו, ולא בלטריקס החנפנית!

הפעם כשבידיו יהיו נכס חדש, הוא יוכל לרדות במוגלגים, ואנחנו נהיה  אוכלי המוות המועדפים עליו!"

לוסינדה מעולם לא שמעה על המושג הזה. 'אוכל מוות' היה נשמע גרוע מאוד באוזניה.

והם המשיכו; "דולחוב, כיצד אתה יודע שהאדון יבקר דווקא ביער באלבניה?" "שמעתי את בלטריקס וסנייפ משוחחים על זה באחוזת מאלפוי."

בידיעה מעורפלת החליטה שעליה לעשות מעשה, כדי לעצור את המעשים, על אף שלא הבינה לעומק את משמועתם, שכן בשנת 1926 אף אחד, ובטח שלא נערה בת 17 וחצי, לא הכיר את המושגים הללו.

כאחות דיבוק התגנבה רחוק מהשניים, מ'אוכלי המוות' הללו, והתעתקה.

~

באנחה חזרה להווה.

היא המשיכה בצעידה החוזרת ונשנית שלה ביערות אלבניה, שנראו כמרוחקים שנות אור מביתה החמים שהייתה אמורה לשהות בו, ישנה במיטתה הגדולה, ועוד ישנה וחולמת חלומות מתוקים.

היא שקעה במשבות על חלומותיה כאילו פתחה מגן מול הסיוט של המציאות.

הארי הופתע. לפני ששם לב, האור חדר לתוכו והחל מחמם את ליבו.

החום שעלה במהירות לראשו שדגדג את גרונו, הגיע לבסוף לראשו וגרם לו להעתעתק.

הוא מצא את עצמו, במכתש גודריק מול ביתו ההרוס. הוא הסתכל בצמחייה שכבר גבהה לגובה של מטר וחצי לפחות. כשלפתע תחושת דה ז'ה וו אחזה בו.

הוא התקרב לביתו, ונגע בשער, ועלה לפניו זקוף השלט שמודיע על היותו של בית זה אנדרטה לילד שנשאר בחיים. הוא בחן את קשקושי הקוסמים כשלפתע צץ בעינו קשקוש חדש ובו כתוב; 'הארי פוטר הקוסם הגדול בהיסטוריה, שהביס את וולדמורט! אתה הגדול מכולם!'  את הארי מילאה תחושה של שמחה רוטטת כשגילה מסרים מעודכנים לו לרון ולהרמיוני.

הארי נכנס והאור ליווה אותו כשנכנס לסלון, והתיישב על הרצפה דומם, אך קרוע מבפנים.

הפרק הקודם		הפרק הבא