כל פיסה ממך (הארי וג׳יני)

היי! לפני שתתחילו לקרוא את הפרק אני ממש אשמח אם תגיבו, תדרגו ואולי תמליצו על הפאנפיק, זה לוקח המון עבודה ואין הרבה תגובות..:)

השבוע עבר במהירות ולפני שהיא יכלה לדעת, ג'יני מצאה את עצמה הולכת לרוחב המדשאה.

היא הלכה באיטיות, שקועה במחשבותיה, עד שהיא שמעה אותו לידה.

הארי.

החבר הכי טוב שלה.

הילד שנשאר בחיים.

הגיבור.

והנער שנישק אותה.

היא לא הייתה רדומה באותו אחר צהריים, היא שמעה מישהו נכנס ועשתה את עצמה ישנה. היא הרגישה לחץ כלשהו על המצח שלה והיא ידעה שהיא מנושקת כרגע. והיא ידעה שזה יכול היה להיות רק הוא. הנשיקות של דין לא היו מתוקות או מיוחדות כמו של הארי, ונבוסף לכך היא הריחה את סבון תוצרת הבית שהארי השתמש בו.

זה היה יכול להיות אחד מאחיה, אבל כשהיא הרגישה את השפתיים נשארות עוד קצת, מותחות את הרגע, היא הרגישה משהו. את הניצוץ. ואז  עצבות מילאה אותו והיא שמעה את אנחתו, שנשמעה כאילו הוא שמר אותה בתוכו במשך זמן ארוך.

"היי ג'ין!", הוא אמר, מחייך לעברה. ג'יני חייכה בחזרה והעיפה את מחשבותיה. הוא היה חבר שלה, ואולי הוא באמת דאג לה וזה היה פשוט זה...?

"היי הארי! אתה מוכן או מה?".

"ובכן, כמובן שאני כן. אחרי אינספור האימונים שעשינו אני חושב שהבנתי את הרעיון של זה", הוא אמר בחיוך. ג'יני צחקה והארי נראה מסופק להפליא.

"אז בוא נלך", הוא אמרה, תופסת את הזרוע שלו ומושכת אותו למגרש.

***

סלית'רין לא השתנו מאז הפעם האחרונה שהם שיחקו נגד גריפינדור, והגריפינדורים ניצחו קצת מהר מדי לטעם הארי, אבל הם ניצחו. הארי תפס את הסניץ' עשרים דקות אחרי שהמשחק התחיל והייתה לו הרגשה נפלאה. עד שהוא ראה את זה. הוא הסתובב וראה את ג'יני מנשקת את דין בשמחה והוא הרגיש כאב בלב. החיוך שלו נמחק מפניו בזמן שהזוג נפרד אחד מהשני. הארי ניסה לשחזר את החיוך, אבל התמונה הייתה חקוקה במוחו כמו דיו טרי.

אחרי מקלחת נחוצה, הארי הלך לכיוון חדר המועדון של גריפינדור ולא היה מופתע כשראה את המסיבה שהייתה בפנים, אבל הוא כן היה מופתע כשמישהו כיסה את עיניו, מישהו עם ידיים רכות וריח תותים מתוקים.

"נחש מי", הארי זיהה את הקול במהירות.

"ברצינות ג'ין, אחרי שנים את עושה את זה אני לא יכול להתבלבל גם עוד מיליון שנים", הוא אמר בזמן שהוא הסתובב אליה. 

"ובכן, זה שווה את הרגע ויום אחד זאת לא הולכת להיות אני ואתה הולך לאכול את המילים שלך פוטר", היא אמרה את מה שהארי היה בטוח שהיא הולכת להגיד. 

"כן... אולי יום אחד". זה היה הדבר היחיד שהוא אמר הוא הכריח את עצמו ללכת ורגע לפני שיצא מחדר המועדון הוא הביט על רון, שפניו היו מכוסות ברעמה של שיער חום מתולתל. כן, לבנדר בראון נישקה את רון והוא הרגיש שמץ (כן, שמץ ענק) של אכזבה. הוא באמת חשב שרון היה מעוניין בהרמיוני מי שהייתה הרבה, הרבה הרבה יותר טובה מלבנדר. הוא התכוון לטייל בטירה עד שהוא שמע התייפחות מחדר קרוב. הוא פתח את הדלת והיה מופתע לראות את הרמיוני בפנים, בוכה על הרצפה. הרמיוני, שתמיד פותרת הכל, האמיצה, בוכה.

"הרמיוני! מה קרה?", הוא שאל בדאגה.

"א-אני פשוט - אתה לא ראית אות-אותם?", היא גימגמה, ועכשיו הוא ידע את זה בבירור.היא הייתה מאוהבת ברון. 

"א-אני מצטער מיוני", הוא לחש, מחבק אותה, נותן לה לבכות על הכתף שלו.

"איך זה מרגיש? כשאתה רואה את ד-דין עם ג'יני? ואל תעז להגיד שאתה לא מרגיש כלום כי אני מכירה אותה", הרמיוני אמרה והארי רק הידק את החיבוק. איך הוא מרגיש כשהוא רואה את דין עם ג'יני? הוא מרגיש כאילו מישהו נועץ בו סכין בבטן. הוא מרגיש כאב בכל חלק של הגוף. הוא מרגיש... שבור. הוא הרגיש שבור, בדיוק כמו הרמיוני.הם היו שבורים.

"זה מרגיש ככה", הוא לקח את היד של הרמיוני  ועזר לה לקום. "קדימה מיוני, אנחנו הולכים להיכנס לשם עם סנטר מורם ונראה להם שעדיין יש לנו שמץ של כבוד". 

הרמיוני חייכה ונעמדה, הולכת בעקבותיו לכיוון המסיבה.

לבנדר ורון הפסיקו לתקוע את הלשונות שלהם בגרון אחד של השנייה (תודה מרלין, חשב הארי בהקלה) וזה גרם להרמיוני לשחרר אנחה של הקלה. הארי והרמיוני ישבו בפינת החדר עד שקורמק מקלגן ביקש מהרמיוני לרקוד והיא הסכימה. הארי ידע שקורמק לא היה הטעם שלה אבל המבט המקנא על הפנים של רון היו שווים את זה.

"אתה הולך להשיאר שם ער כל הלילה?", אמר קול והארי הרים את מבטו לג'יני, שהניחה את הידיים שלה על מותניה.

"האמת שכן, זה התכנון", הוא ענה.

"נו באמת הארי, אני לא מתכוונת להשאיר אותך כאן. בוא נרקוד", היא אמרה בחיוך משכנע.

"אני לא יודע ג'ין. כלומר - זה שיר איטי ואני - אני לא רקדן טוב", הארי אמר, אבל לא הייתה במשפט הזה תועלת כי ג'יני גרמה לו לעמוד ולרקוד.

השיר נוגן ברכות מאחוריהם, אבל הארי יכל להתרכז רק בעיניה. הידיים שלו היו מונחות על מותניה והזרועות שלה היו סביב צווארו והארי הרגיש מתוח.

"פשוט תן לעצמך ללכת", ג'יני לחשה לאוזן שלו והארי אוטומטית נרגע עם ההרגשה של הנשימה שלה על צווארו. "יותר טוב", היא אמרה וחייכה.

הארי לא יכל לתת לה ללכת. לא שוב. הוא רק רצה לשמור אותה בזרועותיו לנצח, כמו שהוא עשה למשך הערב. הוא לא היה מוכן להפסיד אותה שוב. וכן, הוא נלחם נגד הבסיליסק, נגד משרד הקסמים, דרקונים, טרולים, עכבישי ענק, אדון האופל בעצמו, ועוד רשימה בלתי נגמרת של מפלצות כאלה ואחרות. אבל זה - זה היה אולי אחד מהדברים הקשים יותר שהוא יעשה.הוא הולך להילחם.

והוא הולך להילחם עם כל מה שהיה לו בשבילה.

הפרק הקודם		הפרק הבא