החיים שאחרי המוות

בהיתי בלופין. הוא החזיר לי מבט מזוגג.
דמבלדור הוא זה שהטיל קרושיו על ההורים של נוויל.
"זה לא יכול להיות" לחשתי ללופין.
הרי בלטריקס היא זאת שהטילה עליהם את הקללה. ואם זה לא נכון, ובכל זאת דמבלדור הוא זה שהטיל על ההורים של נוויל את הקללה, יכול להיות שהוא פעל תחת קללת אימפריוס?
"נכון, אני זה שהטיל על ההורים של נוויל הצעיר קרושיו. עוד כמה פעמים תשתמש בנשק הזה נגדי, טום?"
"בפעם המאה- אל תקרא לי טום!!" אמר וולדמורט, "או, ו-, אני לא אפסיק להזכיר לך את המעשה."
טוב, אז כן, דמבלדור הוא שהטיל קללה על ההורים של נוויל.
"אז תסלח לי דמבלדור אבל אני לא היחיד שממנו צריך לפחד. כי אתה גם לא מלאך משמיים."
"אני יודע טום. עשיתי דברים בעבר שלא אוכל לסלוח לעצמי עליהם בעתיד. אך איני הטלתי על אליס ופרנק קרושיו מרצוני החופשי,"
אנחת רווחה. הייתה מוטלת עליו קללת אמפריוס.
"עשיתי זאת מבחירה חפשית."
הלב שאין לי רצה לפרוץ החוצה, מתוך החזה שלי. - הוא עשה זאת מתוך בחירה! - הוא זה ששיגע את ההורים של נוויל!   שתיקה.
"טוב טום, תיכנס לבית שלך. אין לך עוד עם מי להתווקח. אתה לא יכול לפגוע באף אחד." נשמעה דלת נטרקת, ואז דממה.
עוד שלוש דלתות נפתחותת ונסגרות.
הם נכנסו לכאן אחד אחרי השני. טונקס, סיריוס, לילי, ג'יימס ודמבלדור.
"אני ממש מתנצל שהייתם צריכים לשמוע את זה. אני אסביר הכל עכשיו.במלחמה הראשונה, בלטריקס לסטריינג' שלחה לי ינשוף ובו כתוב שאוכלי מוות מסוימים יודעים את מקום הימצאו של מיסדר עוף החול. היא אמרה שאם לא אטיל על אליס ופרנק קרושיו, הם יכנסו במפתיע ויהרגו את כולם, היא ציינה שגם אם נהייה ערוכים ומוכנים למילחמה לא נצליח לנצח אותם. ובכלל, היא רצתה להטיל עליהם קרושיו כדי להוריד לנו את ה"מורל" ובמילא בסוף כולנו נמות. חשבתי לברוח למקום חדש אך היא כתבה שאנחנו נמצאים תחת מעקב ואם נברח הם ידעו בדיור לאן ברחנו. היא אמרה שאם אעשה כדברה, הם יתנו לנו יום לברוח בלי שיראו לאן הלכנו- בשביל הנאת המירדף. הם ציפו לניצחון מובטח. אז כן, הטלתי על אליס ופרנק לונגבוטום קרושיו כדי שכל השאר לא ימותו. באותו זמן, בלטריקס שאלה את אליס ופרנק שאלות על המיסדר אותן אוכלי המוות לא ידעו. היא שאלה ושאלה ולא הפסיקה. עד שהם התחרפנו. לא רציתי את התוצאה הזאת. לא ידעתי שדבר כזה יכול ליקרות. גם לא עשיתי זאת מבחירה שלי. דיברתי עם אליס ופרנק וסיכמנו בינינו על הדבר." אמר דמבלדור.
כעסי שכח במידה מסוימת אך לא סלחתי לו.
"טוב, אז מישהו יכול לומר לי, אם טום רידל הוא וולדמורט, איך שניהם נמצאים כאן?"
"יש לנו השערה, אך לא יותר מזה. אני חושב שכשטום קרע את נישמתו לשתיים בפעם הראשונה, הרג את טום רידל האמיתי והפך לאדם אחר. אבל אני שוב חוזר, זאת רק השע-"
דמבלדור נעלם. כאיו בלעה אותו האדמה. מיצמוץ אחד הוא פה, ובמצמוץ הבא הוא כבר לא.
לופין, טונקס, ג'יימס, לילי, סיריוס ואני בהינו בחלל בעיניים פעורות.

------

 אני יודעת שארוך, הייתי חייבת לכתוב הכל. בבקשה, תגיבו, תשאלו, והכי חשוב- תעירו! אני רוצה שהוא יהיה טוב יותר אם אפשר לעשות זאת!
בתודה ובברכת תהנו:
*בידל הפייטן*

נ.ב.
הפרק הבא יהיה חד פעמי מנקודת מבטו של ג'ורג'. אז שלא תבינו לא נכון!

הפרק הקודם		הפרק הבא