וואטסאפ בהוגוורטס

רק הודעה קטנה: לכל מי שחושב שאני בת, אני יודע שתמונת הפרופיל שלי עשויה להטעות אתכם, אבל רוצה להודיע שאני דולפין ממין זכר.

רון: טוב, נו.

רון: מה עכשיו?

את\ה: הרמיוני לא עונה כבר כמה שעות.

את\ה: היא פיספסה את כל השיעורים היום.

רון: לא ששיעור שיקויים זה כזה אטרקציה. איכשהו סנייפ אפילו יותר מגעיל כשהוא מלמד בוואטסאפ.

את\ה: אתה יודע ש... הלחש כבר לא פעיל.

רון: על מה אתה מדבר?

סוורוס: חצית את הקו, וויזלי. אני אורה מיד לסילוקך מהקבוצה.

רון: הרמיוני היא המנהלת של הקבוצה.

סוורוס: שיט.

ארני: באמת מעצבן קצת שהיא עדיין המנהלת היחידה. 

ארני: היא לא קבעה שהיום נעבור על ההצעות לחוקים?

רון: אתה צוחק, נכון?

רון: אתה באמת חושב שכל עוד הרמיוני מנהלת את הקבוצה, היא תרשה להוסיף חוק שיערער את מעמדה?

ארני: אני לפחות רוצה לדעת שהיה לנו סיכוי.

רון: תמשיך להיות אופטימי

יצרת את הקבוצה "חדר הנחיצות"

רון: מה זה אמור להיות?

את\ה: קבוצה פרטית. נדבר פה על דברים בלי לדאוג מאוזניים מצותתות.

את\ה: הוספתי לפה רק אותך ואת הרמיוני. רק שבינתיים אין עדיין סימן אליה.

רון: ולמה לעזאזל נתת לזה את השם הזה.

את\ה: רגע. מה זה השם הזה.

רון: אתה אמור לדעת! מאיפה אני אדע?

את\ה: טוב טוב.

את\ה: אני אשנה את זה. זה מוזר מא-

שם הקבוצה שונה על ידי אף אחד

את\ה: מה

את\ה: השם של הקבוצה שינה הרגע את עצמו

רון: כן

רון: עכשיו זה

רון: אני שומע הכול

רון: שם מוזר לקבוצה

את\ה: זה לא משנה עכשיו

את\ה: אנחנו צריכים להמשיך איפה שהרמיוני עצרה.

את\ה: הוואטסאפ הזה

את\ה: הוא מגיב לקסמים. כאילו הוא חפץ קסום בעצמו.

רון: עד כמה שאנחנו יודעים, זה היה רק המקרים של שני הלחשים האלה.

את\ה: בדיוק. אני רוצה לבדוק את זה. 

רון: אוקיי. הנה אחד קל.

רון: אקספליארמוס!

היי, רגע! הטלפון!

המכשיר של הארי זינק לו בין הידיים והחליק לקצה השני של החדר.

הארי קם, מתוסכל, וניגש אל הטלפון שלו, שנח ללא פגע לרגלי מיטת אפיריון נטושה.

איפה רון בכלל? הארי היה בטוח שהוא נמצא איתו בחדר.

הוא הרים את הטלפון. יש לו דברים חשובים יותר לדאוג לגביהם.

את\ה: עבד.

רון: ומה קרה בדיוק?

את\ה: הטלפון עף לי מהידיים. יש לך מזל שהוא לא נסדק.

רון: בסדר

רון: כולה טלפון. חוץ מזה, לחש תיקון אחד וזה היה מסתדר.

רון: לא?

את\ה: טוב. בוא נבדוק עוד קסמים. איזה עוד יכולים להיות שימושיים?

רון: אה! חשבתי על אחת!

את\ה: מה?

רון: ...

רון: האמת אה

רון: אני לא בטוח שמותר להשתמש בה.

את\ה: מה זאת אומרת?

רון: אבא שלי סיפר לי עליה. אבל היא קללה שאין עליה מחילה.

רון: כלומר, קללות כאלה יכניסו אותך בכיף למאסר עולם באזקבן.

את\ה: נו רון

את\ה: אנחנו לא באמת מטילים את הלחשים האלה

את\ה: זה לא יגרום לשום דבר קריטי.

רון: טוב טוב טוב

רון: אבל אל תגיד שלא הזהרתי אותך

רון: אימפריו!

את\ה: אני לא מאמין

את\ה: אני מקליד מהטלפון שלך

את\ה: הרמיוני בחיים לא תאמין לזה

רון: בדיקה

רון: אוקיי אני כותב שוב מהטלפון שלי

את\ה: וואי. איך עשית את זה

את\ה: ניסיתי להקליד, ופתאום המקלדת שלי התחילה לכתוב במקומי את מה שכתבת.

את\ה: זה היה

את\ה: מוזר.

את\ה: אל תעשה את זה שוב.

רון: אני לא אני לא.

רון: לפחות לא עליך.

את\ה: חסר לך.

את\ה: טוב. אני חייב למצוא את הרמיוני. אין סיכוי שהיא הייתה כל כך הרבה זמן בספריה.

הארי התמתח, שיפשף את עיניו. קם.

הוא היה מודע לאותו שקט מטריד רק כשהסיר את עיניו שוב מהטלפון.

הרמיוני. איפה הרמיוני יכולה להיות?

בשנים שבהן הכיר אותה היא תמיד נהגה להיעלם לכמה שעות טובות ולסרוק את כל המדפים בספריית הוגוורטס בתקווה נואשת למצוא את מה שחיפשה.

אבל זה עבר את הגבול שהתאים לה. היא אף פעם לא עשתה את זה על חשבון לימודים.

הארי ירד בגרם המדרגות בדילוגים וסרק את חדר המועדון.

הוא ראה בחטף את פרק ידה על מסעד הכורסה.

"הרמיוני?" הוא קרא, מתקרב בהיסוס, "חשבתי שהלכת לספ-"

היא ישבה על הספה ללא ניע. סנטרה שעון מעט למטה.

עיניה, חיוורות ומזוגגות, בהו קדימה אל האש המתפצפצת באח.

לולא היה בית החזה שלה עולה ויורד במקצב איטי, הארי לא היה בטוח שהיא בחיים.

ואז, ראשה התרומם באחת, במהירות שלבטח הייתה מנתקת את צווארה. היא הסתובבה להביט בהארי.

הביטה בו בתמיהה לכמה רגעים. חייכה.

"ה-ה-ארי," היא קירקרה, "אני רק אה... נראה לי שנרדמתי."

"חיכינו לך," הוא רק אמר בשקט.

"כ-כן?"

הרמיוני ירתה מבטים לכל הכיוונים, כמי שמנסה להתמצא באזור לא מוכר.

"שם," הארי הצביע לרגליה של הרמיוני, היכן שכנראה הפילה אותו בתנומתה.

הרמיוני חטפה את הטלפון מהרצפה, כמעט בקדחתנות.

שמח שהפרשה הזאת מאחוריו, הארי דילג שוב במעלה המדרגות למעונות הבנים.

את\ה: אני כאן. והבאתי את הרמיוני.

רון: מה לקח לך כל כך הרבה זמן?

את\ה: הרמיוני נרדמה. נראלי.

את\ה: אבל הערתי אותה. בואו נראה מה יש לה לחדש לנו.

הרמיוני: הו שלום.

הרמיוני: מה זאת הקבוצה הזאת?

רון: הארי ואני הקמנו כדי שנוכל לדבר שלושתנו.

את\ה: התכוונת שאני הקמתי.

הרמיוני: למה נתת לקבוצה שם כזה.

את\ה: אממ

את\ה: האמת שאני לא יודע

את\ה: לא זכור לי שנתתי לה שם בכלל.

הרמיוני: או-קיי...

הרמיוני: אז תקשיבו. אני חושבת שעליתי פה על משהו.

רון: בואו נשמע ממך, פרופסור ה. גריינג'ר - מומחית לשימוש לרעה בחפצי מוגלגים.

הרמיוני: זה חשוב, רון. אני לא צוחקת.

הרמיוני: אה, ואני מופתעת שלמדת בכלל לפסק.

רון: אני יכול כשאני רוצה

הרמיוני: כן. שיהיה.

הרמיוני: אז. רק שתדעו שהתשובה יותר פשוטה ממה שחשבתם.

הרמיוני: אתם יודעים בוודאי שדמבלדור מימן לי את הפרויקט.

הרמיוני: אז אני חושדת שדמבלדור פשוט התעסק עם הטלפונים לפני שהוא נתן לי לחלק אותם. אתם יודעים, להנגיש את ההמצאה המוגלגית הזאת לידי קוסמים כמונו.

הרמיוני: למען האמת, הייתי צריכה לראות את זה קודם. הרי איך בדיוק אתם חושבים שדמבלדור יכול לגרום לוואטסאפ להינעל אוטומטית בחצות? 

הרמיוני: אף אחד לא חשב על זה, נכון?

הרמיוני: זה גם מסביר איך דמבלדור הוסיף את עצמו, ואיכשהו השתמש בגישות של מנהלי קבוצה כשלא היו לו אותן.

הרמיוני: זה עונה לנו על כל השאלות. ומהמחקר הזה למדנו שיעור חשוב.

הרמיוני: לא כל דבר שנוגע לשלושתינו נגמר בפרשייה מורכבת שמסכנת את חיי כולנו. אולי שתי השנים הקודמות ניסו להוכיח לנו אחרת, אבל בסופו של דבר מדי פעם גם לנו מגיע שנה שקטה.

הרמיוני: אתם לא חושבים?

את\ה: כן... זה די מתיישב על הדעת. אחד מאיתנו היה שם לב אם היית שוכחת משהו.

רון: נשמע לי כמו תאוריה מוצקה.

-... - -.- .-- / - -.-. .- / -.- - / -.. -- ... -.- .-- / .- -... .--. ... .--

.- .-. .--. ... .--. .- ..--..

הפרק הקודם		הפרק הבא