חייו ושקריו של טום רידל

הימים בבית הספר חלפו וטום התחיל להרגיש שזה המקום שלו. כאן, במעונות סלית'רין, עם אריק נוט, רודלפוס לייסטריינג', אלברט דולוחוב והנרי רוזייר.
הוא הצטיין בלימודים והיה אהוד על כל מוריו. חוץ ממורה אחד, דמבלדור ולכן התרחק ממנו ככל האפשר.
בשיעורי השיקויים הוא נהנה במיוחד, פרופסור סלגהורן העריץ אותו על הידע שלו (וגם קצת על התחנפויות).
למרות שהם רק בשנתם הראשונה בהוגוורטס, העמיסו עליהם בשיעורי בית ולכן טום בילה את רוב זמנו בספרייה ועל הדרך גם עיין בעיתונים ישנים של "הנביא היומי" בחיפוש אחר איזכור כלשהו למשפחת רידל (משפחת אביו, שטום היה משוכנע שאביו היה קוסם ואימו מוגלגית).
באחד הימים הסתובב קצת בספריה וספר אחד באיזור המוגבלים צד את מבטו. טום ניסה להתקרב אליו בשביל להביט מקרוב, הוא דילג מעל החוט ו... -
ילד! לאן את ההולך?!"
טום היה יכול להישבע שהוא קפץ לפחות 2 מטר. "אני התבלבלתי בכיוון" טום הבין שאסור לו להיות פה, ולא התכוון להפליל את עצמו.
"בסדר," אמרה הספרנית, גברת פינץ' בטון מעט מבואס "אבל אם אראה אותך מתקרב לאיזור הזה ללא אישור שוב, אני לא אאמין ל'איבדתי את הדרך' הזה" היא חיקתה אותו בקול מתבכיין.

טום יצא מהספרייה בראש זקוף (הוא לעולם לא יראה חולשה!) וידע שהוא חייב לגלות מה הספר הזה, אבל לא ידע איך.

אני יודעת שמלאא זמן לא העלתי פרק, סורי לא היה לי כל כך רעיונות וזמן אבל עכשיו בחופש אני יעלה יותר.

הפרק קצר כי רציתי לגמור אותו פה.

ת"ב...

ג'יניפה

הפרק הקודם