מורים,פרפסורים

הייתה לי הרגשה שאני צריכה לעשות עליו פרק, והנה הוא בא

 סלגהורן תמיד נקרא סלגהורן.

אף אחד לא ידע מה שמו הפרטי, חוץ ממנו והוריו. 

מאז שילד בכיתה ושמו ליבל החל לקרוא לו סלגהורן, אף אחד לא קרא לו בשמו האמיתי.

ליבל היה ילד עם שם נורא מוזר, אבל הוא היה יורד על שמות של ילדים אחרים, כגון ליבי ויילר או מרום קבל.

לליבי הוא קרא ליבי? גילי? חנונית!, מתי שזה נמאס היא פשוט נותרה לבד ללא חברות.

מרום הוא קרא מרום, אבל תמיד בקול לעגני ומגעיל ומיד בא הצחוק.

הילדים בבית הספר של סלגהורן היו טיפשים, והוא היה מוכן לומר זאת מול כולם, המורים הלא יוצלחים והתלמידיםן שלא מצליחים ללמוד אפילו אומנות או ספורט.

אבל בדיוק בגלל זה הוראס היה התלמיד הכי מבריק חכם וטוב בבית הספר, לעומת זאת עם הוא היה הולך לבית ספר אחר, בעל מורים ותלמידים יותר טובים, הוא היה נכשל.

אבל חוץ מזה בבית הספר לא היו רק כינוים גרועים, ילדים בריונים וטיפשים, או מורים גרועים, היה מנהל.

מנהל בית הספר טיבליל היה טוב לב ו"מושלם", טיבליל רצה רק לעזור לילדים,  הוא בנה את בית הספר, שכר צוות מורים, וביקר בקול הארץ ובעולם כדי למצוא תלמידים, הסוף הזה לא הגיע לו. 

בית הספר באותו היום נגמר, אבל אותו ילד ששמו הוראס לא יכל להתרגש, כן בית הספר נגמר והחופש מגיע מחר. וגם יהיה יום ההולדת שלו, אבל זה לא יכול להיות זה היום השנוא עליו, היום שהוא הכי שונא, איזה מעצבן.

הוא הלך בצעדים כועסים אל עבר ביתו.

תנו לי להכיר לכם את הוראס סלגהורן.

הוראס הוא ילד שמנמן ובעל שיער חום שתני, להוראס יש עיניים כחולות ולרוב הוא חובש כובעים מרובעים, כגון כאלה שיש במכללות. הכובעים נוחים לו ומגינים מפני השמש. 

להוראס יש עור יחסית בהיר והוא אוהב לשמור עליו ככה, אז לרוב הוא עם בגדים ארוכים ובקיל הוא שם המון קרם הגנה והוא מנסה להיות כמה שיותר בתוך מבנה. בגלל שלהוראס יש כובעים הוא לא צריך לדאוג לפניו השמנמנות והחיוורות שישתזפו פתאום.

הוא הלך לכיוון ביתו במהירות והגיע לשם. בניין דירות בעל שלוש דירות קטנטנות, הוא עלה במדרגות הארוכות לקומה השלישית  והאחרונה ונכנס דרך הדלת החומה והמלוכלכת עם הכיתוב 'סלגהורן', על המילה היה תרסיס תכלת של איקס מה שמזכיר לו כל יום מחדש שהם עוברים ביום ההולדת שלו דירה.

הוא נכנס הבייתה בעזרת המפתח, דירה קטנה נגלתה לעיניו זו הייתה דירה צרה וקטנה. ספה מלוכלכת שכבר אי אפשר היה לדעת את צבעה, תפסה חלק נרחב בבית, אימו ואביו היו ישנים שם לרוב, והוא היה ישן על הכורסא הקטנה בצד.

אבל בימים אלו, אביו והוא ישנים על הספה, ואימו המנוחה בקבר.

סביב הדירה היו כמה ארגזים, יחסית מעט אולי עשרה ארגזים.

באחד מהארגזים היו הבגדים של הוראס, בעוד אחד הבגדים של אביו. העוד ארגז היו כל חפצי הלימוד של סלגהורן והדברים של אביו לעבודה.

היו גם כריות ומצעים בארגז אחד, ואיפשהו היו גם החפצים של המתבח הקטן.

אחרי שהוא עבר את הסלון יש מין מסדרון בצד שמאל , בחצי הימני של המסדרון יש דלפק ארוך ונקי חסר כל חפצי בישול, בחצי השני של המסדרון יש שולחן ארוך שאולי פעם היה לבן, ולישיבה יש שם ספסל עץ שאולי פעם היה ממורק.

הקיר ממול היה מרוצף באבנים שחורות וחלקות, הוא עבר את המטבחון והניח את תיקו ליד הספסל.

הוא התיישב על הספה ושיחרר אנחה.

כמה מתכונתיו של הוראס היו נחמדות יותר, כמו זה שהוא ביישן.

אבל כמה מהן לא כל כך נחמדות וטובות, כמו זה שהוא לא מרוצה מהמון דברים ושהוא שונא כל דבר לפי מה שהעיניים שלו רואות ולא לפי מה שהלב והמוח אומרים לו.

ולכן שהוא שמע דפיקה בדלת ונוכח לראות אדם בעל זקן קצר ולבנבן ושיער ארוך כמו שיש לילדה בכיתה שלו, שגם היה בצבע לבן, הוא פשוט טרק לו את הדלת בפרצוף.

אחר כך אותו אדם כנראה השליך מכתב צהבהב עם דיו ירוקה דרך הדלת, ולפי רקיעות הרגלייים שהוראס שמע אותו אדם הלך. כנראה מכתב לאביו הוא חשב בליבו והתעלם מהמעטפה שהיה כתוב עליה בדיו ירוקה את שמוף

מר ה.סלגהורן

הדירה השלישית והאחרונה

רחוב אוקספורד

וסטמינסטר סיטי

לונדון

-----------------------------

בגלל שרשמו כמה תגובות על זה אני רוצה להגיד שאני יודעת שסלגהורן הוא טהור, ושאני רק עושה שאבא שלו הסתיר את זה ממנו.

כמובן שכל הסיפורים כאן לא נכונים והם המצאה שליף וכבר אמרתי את זה כמה פעמים...

הפרק הקודם