מצנפת המיון

בסוף הארוחה מדריכים מכל ארבעת הבתים הגיעו וכיוונו את תלמידי השנה הראשונה אל המעונות שלהם.

"רייבנקלו - אחריי!" 

ג'ולי צעדה עם עשרות תלמידי רייבנקלו האחרים במעברים.

הם טיפסו עוד ועוד למעלה, פנו במסדרון צדדי דרך שטיח קיר ונעצרו מול דלת עץ חלקה.

המדריך נקש במקוש בצורת נשר שניצב על משקוף הדלת.

"ראשית יש לחשוב על איבר ראייה,

תחילה של כל עונג, סופו של כל רע.

צרף כלי קבוע בכל ארוחה

גם לולא תאחז בו יהיה בידך

לבסוף תן כינוי שמוצמד, מה חבל,

לאדם שנתקל רק בחוסר מזל.

כולם מתחברים ליצור מרתק,

מן חיה שאותה לא תרצה לנשק."

'עכביש,' חשבה ג'ולי וחייכה לעצמה.

הדלת נפתחה וגילתה חדר רחב ידיים, הקירות היו כחולים, וגם התקרה, שממנה נתלו כוכבים זהובים בגדלים שונים.

כמה כורסאות היו מקובצות סביב אח ענקית שבערה בה אש תכולה, היו המון שולחנות ללימודים, ספרים, כורסאות, ספות ופופים היו מפוזרים ברחבי החדר, ושתי דלתות עץ כהות ניצבו משני צדדיו.

המדריך הראה לבנים את החדרים שלהם בצד ימין, ולבנות את שלהן בצד שמאל.

ג'ולי עלתה עם ארבע תלמידות שנה ראשונה נוספות במעלה מדרגות המגורים של הבנות, אל הדלת שעליה נכתב "שנה ראשונה".

בפנים היו חמש מיטות עם כילות קטיפה כחולות שליד כל אחת מהן הייתה שידה קטנה, ועל אדן החלון העצום עמד קנקן מים.

הבנות האחרות סביבה דיברו ביניהן בקולות שקטים, אבל ג'ולי השתרעה על המיטה הרביעית ונרדמה מייד.

מצטערת שהפרק כזה קצר, לא היו לי רעיונות...

הפרק הקודם		הפרק הבא