אמה פוטר והדרקון האבוד- *בהקפאה*

המון המון זמן לא עדכנתי ואני ממש מצטערת,אז הנה זההה

אמה כבר ישנה שליה נכנסה לחדר בשקט מופטי.

היא נחרה נחירות קטנות שלעומת הנחירות של ליה כמעט ולא נשמעו.

ליה קבעה עם רונור שמחר בבוקר ייפגשו, וידברו על המתיחה, אבל לא היה להם זמן לזה(לא שהם יודעים), כי ביום בלילה, אמה אמורה לבוא להוגוורטס.(כן הינה זה באאא)

ההחלטה הייתה קשה, לעזוב את הכל תמורת פנימיית קוסמים,היא לא הייתה בטוחה שזה מה שהיא רוצה, יש לה כאן את ליה,ועוד המון ילדים שמעריכים אותה למרות שהם מתרחקים.

בכל מקרה יש לה עוד זמן.

לא אין לי עוד זמן, אני צריכה להחליט, ולא נראה לי שהם ייתנו לי להחליט.

ליה הייתה עייפה ותשושה,והחליטה שבמקום ללכת להתקלח, היא תיפול על המיטה ותירדם לחולות מתוקים.

אבל זה לא עבד, היה לה קשה להירדם, יותר מבדרך כלל, היא הרגישה נורא ערנית, ולא יכלה להפסיק לחשוב על קונור(בנות, זה לא הזמן(המבין יבין)).

השמש הפציעה, הציפורים צייצו, וליה ואמה, אחת בעלת שיער מבולגן ושחורים מתחת לעיינים, ואחת עם חיוך קורן(נחשו).

הן הלכו לכיוון המלתחות, כדי להתקלח, ראו כמה ילדים מוכרים ונופפו להם לשלום, הן ראו גם את ונסה(הבריונית המגודלת,למקרה ששכחתם) ואת חברותיה הנגררות(שהן תאומות) אליסיה וקייט, ובמחווה עמיצה בעוד הן מאיימות על ברי אלין, ליה ברחה בעוד אמה מנסה להגיד לברי שהיא תחזיר לו את בובת הכלב שלו, מונסה.

''אמה'' ליה הודיעה בעוד הן הולכות אל חדר האוכל.

''מה'' אמה השיבה במבט עייף.

''אני לא אוכל לחפש איתך היום את המותח"

"כן,כי אמרת שאת יודעת מי זה" אמה השיבה במבט חשדני.

''כן,כן ברור" ליה מיהרה לתקן את עצמה אחרי המחווה המגושמת.

בעוד הן נכנסות לחדר האוכל, ליה הלכה לשים לעצמה אוכל, ואמה הלכה אל מאחורי הדלפק, בגלל ידה השבורה עם הגבס, מאדם פרמה הייתה שמה לה את האוכל על המגש.

ליה דחפה את החביתה המאותרת בסלרי(מגעיל) אל תוך פיה ובעוד היא בולסת, היא ראתה את קונור מנופף אליה מחזית חדר האוכל, היא נחנקה.

''ליה! אוי ליה את בסדר?'' אמה מיהרה לשאול אחרי שהיא ראתה את חברתה נאבקת בחביתת סלרי וגבינה.

ליה מיהרה לבלוע חתיכה גדולה אחר חתיכה גדולה ,''כן, כן הכל בסדר'' היא חטפה את כוס המים ומיהרה לשתות את כולה, בעוד פרצופה חוזר לצבעו המקורי.

ליד הדלת, בחזית החדר הגדול, היה ניתן לראות את קונור מתפקע מצחוק בעוד בילי(חברו לחדר) מביט אליו במבט כזה של:

''אחי נראה לי סוף סוף השתגעת סופית..."

''אני חייבת ללכת'' , ליה אמרה במהירות בעוד היא משאירה את אמה מחזיקה מגש שהאוכל בתוכו עדיין לא נאכל ועם פרצוף של:

''מה קרה פה הרגע?''

(אני לא אראה מה קרה עם ליה וקונור,אבל אתם תבינו מתישהו)

אמה הלכה למיטה באיטיות יותר מדי איטית גם עבור חילזון.

היא גררה רגליים ופיהקה המון וכאשר היא הגיעה לחדרה היא סגרה את התריסים בחלון, ואת האור ונרדמה במהירות לא נורמלית(יחסית לילדה לא נורמלית)

''אמהההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה'' צרחה נלהבת העירה את אמה ,בזמן שליה התפרצה אל החדר, וחיוך מטורף התפשט על פניה.

''אני דורשת הסבר'', אמה הודיע בחיפזון,ואחרי שנייה פיהקה פיהוק גדול ויפה.

שמש חלשה יותר הופיעה מהחלון שליה פתחה לפני, כאשר השמש מראה שאחרי הצהריים.

''ואני דורשת שתתלהבי כמוני שאגיד לך מה קרה!" ליה הייתה שמחה כל כך שהיא אפילו לא שאלה למה אמה ישנה צהריים.

ליה התיישבה על המיטה ליד אמה.

''אנשים ממש ממש נחמדים רוצים לאמץ אותי! כלומר איש אחד ממש נחמד רוצה לאמץ אותי!''

כאשר אמה שמעה את צמד המילים ''לאמץ אותי'' חיוך גדול התפשט על פניה, והיא התעוררה במידיות.

ליה תפסה בידה של אמה,ובעודן רצות לא בתיאום, הן נכנסו אל חדר האוכל.

כל השולחנות העגולים פוזרו לצדדים חוץ מאחד, הגדול ביותר, בשביל המדריכים הצעירים, שלפעמים אוכלים שם צהריים.

פתאום בזמן שאמה חשבה על ארוחת צהריים, הבטן שלה קירקרה ברעב.

סביב השולחן ישבו רק שני אנשים, מיסטר לייד רו הזקן הקשיש שמנהל את בית היתומים, ומולו עמד גבר חסון הוא היה בערך בגיל 47 וכבר שיער לבן ומבריק כיסה את ראשו, הוא לבש חליפה מעודרת בצבע שחור,ועינייו קרות הביטו אל אמה, בעניין כאילו מזכירה לו משהו ישן.

''אמה, חמודה, תכירי את מר מאלפוי(כן,אכן כן,זה היה הרעיון הראשוני שלי לאימוץ ולא אבטל אותו)" אמר מיסטר לייד רו, ''הוא המאמץ של ליה''.

המילים קרקשו במוחה, רעדו ,צעקו. רק עכשיו היא הבינה.

מאמצים את ליה.

זה אומר שהיא תשאר לבד, ללא חברים, ללא משפחה.

''בדיוק דיברתי עם מר מאלפוי, הוא אומר שהם יתחילו בתהליך האימוץ מיד, יש לחתום על המון דברים, חוץ מזה לליה יש שני אחים חדשים!" מיסטר לייד רו אמר את אותם מילים בשמחה, כמובן שהוא שמח לגלות שרוצים לאמץ עוד מישהו.

עייניה של ליה נצצו, לא רק שהיא תאומץ סוף סוף, יהיו לה שני אחים גדולים!

לעומת ליה, עינייה של אמה קדרו, זה לא יכול להגמר ככה, ליה היא החברה הכי טובה שלה! החברה היחידה שלה!

''למען האמת, אדוני, אנחנו נשמח עם ליה תוכל לבוא לבייתנו כבר היום'' כאשר דיבר מר מאלפוי, קולו היה קר וקשה, כאילו בילה שנים בלנסות להכריח את קולו להיות עבה וקר.

''צר לי לאכזב אותך אדוני, אבל צריך לחתום על המון דברים, וכדי שליה קודם תבקר בביתכם, ותראו עם אתם באמת רוצים לאמץ ילדה, זה דבר מסובך וקשה'' לייד רו נראה מודאג יותר מבדרך כלל, אלא עם כן ליה המקסימה באמת הייתה מושלמת.

לרגע אחד, נראה היה שהחדר החשיך, ואמה הרגישה שפיסת זיכרון נמתחת ממוחה, היא לא זכרה יותר את הרגע שהחדר החשיך,או את המשפט האחרון שאמר מיסטר לייד רו.

''ליה תוכל להגיע לבייתכם, בערב אחרי שתיפרד מאמה,משאר חברותיה, ואחרי שתארוז, ואתה עוד צריך לחתום לי על כמה דברים'' נשמע היה כאילו הוא רובוט,הוא דיבר בעקביות, ובכל מכני, שלא דמה לקולו של מיסטר לייד רו.

לאמה הייתה הרגשה שהבן אדם הזה הוא לא האדם הטוב ביותר להפקיר בידיו את ליה.

היא נתלה את ידה של ליה,והלכה לכיוון חדרן, בעוד ליה מחייכת חיוך רחב.

אני אחסוך ממכם את השיעמום ואגיד בפשטות.

הבנות הלכו לחדרן, אמה עזרה לליה לארוז, מיסטר לייד רו שלח ילד שיגיד לאמה ללכת לחדר מספר 13,היא תהיה בחדר עם ג'יין ולוקס (זוכרים?).

לאחר שהבנות פינו את החדר,ליה יצאה עם תיק בלוי בצבע אפרפר, ובתוכו שניי המכנסיים הארוכים שלה,והשניים הקצרים 5 חולצות גדולות לקיץ וקפוצ'ון, חוץ מזה היא שמה בתוכו חלק מהחפירות שלהם בגינת בית היתומים,גם את השרשרת \מפתח שלה.

ליה יצאה החוצה והן נפרדו החיבוק חזק כל כך,דמעות ועצב.

אבל לליה היה יותר קשה מלאמה, היא עזבה את חברתה היחידה, היא עזבה את קונור שרק עכשיו חזרה לפגוש, היא עזבה את בית היתומים האהוב.

והיא עזבה את הכל לטובת משפחה קרה וכסף.

אמה הביטה מבעד לחלון וראתה את ליה מתרחקת במונית צהובה, עם אביה החדש.

אמה הלכה בסהרוריות את החדר, היא סגרה את הדלת בשקט, כל החדרים כבר היו סגורים והמסדרון היה חשוך, המורים והמדרכים הלכו אל ביתהם, והיחידים שהיו ערים היו אמה,ג'ין ,לוקס ומיסטר לייד רו, שהעביר שתי ילדות מחדר של 4 ילדים לחדר החדש שלהן.

כאשר היא הגיעה לאזור חדר 13 היא החליטה.

היא תלך להיפגש עם המנהל הזה.

היא תלך להוגוורטס.

הלילה.

אני לא בטוחה עם זה היה לכם קצר, אבל אני חושבת שכן, המון זמן לא עדכנתי ואני מצטערת, אני חושבת שאני לא אעשה עוד את שעת הצחוק או את כל הסוף הזה ואני גם כנראה לא אקדיש יותר,אבל אתם כולכם חשובים לי 

אני עכשיו בעריכה ואני נזכרתי שלא סיפרתי לכם מה זה ''דור 4'', אז תתכבדו:

רוברט רייט, הוא סתם עוד ילד רגיל ב''ארץ הדשא הבלתי נגמרת'' שכך מכנים אותה הוא וחבריו, אבל כל העולם אמור לקרוא לה ככה כי היא טוב, בלתי נגמרת.

רוברט בורח ממשהו, כבר המון זמן, שהוא מגיע לעיר שלו,יש רק פיתרון אחד,כולם צריכים להיפרד מכולם,להפוך מקבוצה גדולה לכמה קבוצות קטנות, קוסם, מדריכה ומשפחה, אחרי שהקוסם והמדריכה ימצאו למשפחה מקום הם יחזרו ל''ויקטור הגדול'' אבל בנתיים על רוב (כינוי חיבה) מונח משהו קשה יותר, לגלות מה זה הדבר האדום והעז שמכלה במהירות את העולם הענק, מלא הדשא, וחסר השינה.

הפרק הקודם		הפרק הבא