קשרים חדשים וישנים

סליחה שלא עדכנתי איזה שנה, פשוט לא ממש היה לי רעיון וגם קצת שכחתי מהפאנפיק הזה... אבל עכשיו אני חוזרת לעדכן!

מוקדש לששת הרשומים שלי:

Noah Sweetwine

לא ידעתי מה לכתוב

רונמיוני לשלטון

אלבוס דמבלדור10

שלישית.הזהב

Cour

שנשארו רשומים גם אחרי יותר משנה שלא עדכנתי את הפאנפיק.

תודה רבה לכם! זה ממש חשוב לי!

תהנו מהפרק! יהיו עוד, לא נטשתי!

"נעים- נעים לפגוש אותך שוב" אמרה הרמיוני במבוכה. "כן. הרבה זמן עבר…" אמר רון. "רוני-פוני!" נשמע קול מתקתק. לבנדר יצאה מהמעלית, לבושה בשמלה ורודה מצועצעת ונעלי עקב כסופות. "מאמי, נעלמת לי!" קראה לבנדר בקול מתקתק עד בחילה. היא התקרבה אליו וחיבקה אותו מאחור. "אוי, רוני." היא נישקה אותו. "סליחה, אבל אני ממש חייבת למצוא את הארי." אמרה הרמיוני והתחילה ללכת במהירות לעבר המדרגות. "הרמיוני, חכי!" קרא רון, אך הרמיוני כבר התעתקה לחצר המחילה. "הארי! הארי!" היא קראה ונכנסה לתוך הבית. "הארי, אני יודעת שאתה כאן." היא עלתה במדרגות. היא נכנסה לחדרם של הארי וג'יני, חדרם הישן של פרד וג'ורג'. הארי ישב על המיטה בגבו אליה. "הארי, מה קרה?" היא התיישבה לידו. הארי המשיך להביט בחלון. עיניו היו אדומות. "הכל בסדר?" היא שאלה בעדינות. קולה הרך והעדין מוטט את הארי. עיניו התמלאו דמעות והוא התייפח וכבש את פניו בידיו. הרמיוני חיבקה אותו חזק. "הכל יהיה בסדר. אני מבטיחה." היא לחשה לו ברוך. "את לא יכולה להבטיח את זה!" הארי התייפח. "פרד מת בגללי! בשביל הילד שנשאר בחיים! החיים שלו היו נפלאים, והם נגמרו בגללי!" הוא אמר, דמעות נוטפות מעיניו. "הפנים של ג'ורג'... החיוך שלו- החיוך שלו היה החיוך של פרד, הרמיוני! זה היה החיוך האחרון של פרד! אם ג'ורג'…" הארי לא הצליח לסיים את המשפט. קולו רעד. הדמעות זלגו מעיניו בלי מעצור. הוא התפרק, שיחרר את הדמעות שהוא החזיק בפנים כל כך הרבה זמן. הוא בכה על פרד, על ג'ורג', על לופין וטונקס, על סנייפ, על דמבלדור, על קולין קריווי, על כל האנשים שנהרגו בשבילו. רק כעת הבין כמה הוא שבור.

אבל הוא גם הרגיש הקלה. סוף סוף הוא יכל לשחרר את מעצור הדמעות, סוף סוף הוא הבין שזה בסדר להתפרק ולבכות. ומרגע שהבין את זה - הוא עשה את הצעד הראשון בדרך הארוכה שתוביל אותו להחלמה.

הוא עדיין היה שבור.

אבל הוא ידע שגם אם האבל לא יעלם, השברים יתאחו בסופו של דבר.

זו דרכה של האהבה.

הפרק הקודם