גשם

צחוקים, התזות, מים בכל עבר. טוני צחקה והניפה את שיערה האדמוני לאחור, שוחה ומחייכת, בבריכה המוגלגלית של השכונה.
לפתע משיהו אחז ברגלה. לא ידו של נער שובב, או חברה הרוצה להבהיל אותה. זה היה זרם אוויר חזק, הסגר על רגלה כמו אזיקי ברזל שמתהדקים על רגלה בחוזקה.
האוויר משך אותה למעטה, אל המים. היא צרחה ונאבקה, האוויר הקר מחץ את רגלה.
היא לא הייתה עוד במי הבריכה. היא הייתה במים שחורים נוצצים, מסביביה אצות, דגים.
היא נגררה מעטה ומעטה...
היא ראתה כתר עדין, בעל קישוטי כסף מסולסלים מסביבו, איכשהו צף בתוך המים העמוקים.
ולפתע... סנפיר שחור וענק, רוח רפאים זועמת, ועיניים אדומות כמו דם.
טוני התעוררה בצרחות. היא הזיעה והתנשפה. הרמיוני, לבנדר, ופרוואטי רכנו מעליה בבהלה.
"טוני?" אמרה הרמיוני בבהלה, "את בסדר?"
טוני התיישבה על מיטתה, מתנשפת בכבדות. היא נשענה קדימה במהירות ובחנה את רגלה. לא היה שום סימן אדום, אך היא יכלה להרגיש את התחושה הנוראה של רגלה נמחצת. היא הצטמררה, ואז הביטה בחברותיה לחדר.
"אני בסדר," מלמלה. "היה לי חלום רע."
"יואו, את יודעת איך הבהלת אותנו?!" פרוואטי הניחה יד על ליבה, כמלאת הקלה. "חשבנו את עומדת למות! התחלת לצרוח ולפרכס... אני רציתי לקרוא לפרופסור מקונגל אבל הרמיוני אמרה שהיא בטוחה שתכף זה יעבור לך..."
"את לא איזה מטורפת או משיהו, נכון?" נלחצה לבנדר.
הרמיוני וטוני החליפו מבטים.
"לא, למיטב ידיעתי." ענתה טוני. לבנדר מלמלה משיהו אל פרוואטי, העיפה מבט מלגלג בטוני ובהרמיוני, והשתיים הלכו אל כיוון האולם הגדול.
טוני שמחה כשהן הלכו. היא שנאה טיפוסים כמוהן, הבנות הרכלניות והשטוחות. היא שמחה שהיא לא צריכה להיות עם שתיהן לבד בחדר, לפחות יש לה את הרמיוני איתה.
"את רוצה לספר לי על מה חלמת?" שאלה הרמיוני בהיסוס. טוני היססה.
"סתם, חלום לא משמעותי." שיקרה טוני. הרמיוני הרימה גבה בסקרנות, אך לא אמרה דבר.
אחרי שהבנות התארגנו במהירות הן הלכו לעבר האולם הגדול, ואז טוני נזכרה בדבר שרצתה לשאול את הרמיוני.
"איך היית כל כך בטוחה ש..." טוני לא ידעה כיצד לנסח זאת, "הטירוף הזה שקרה בזמן שחלמתי יעבור?"
"להארי היו המון מקרים כאלו," אמרה לה הרמיוני, "שהיו לו... סוג של סיוטים, הוא צרח ופירכס בדיוק כמוך."
טוני שתקה. היא לא יכלה להפסיק לחשוב על התחושה האיומה ברגלה, בחוסר האוויר, בעיניים האדומות והנוראות האלו.
"בואי נתיישב," הציעה לה הרמיוני, "את בהחלט צריכה לאכול משיהו."
טוני הסכימה איתה. היא הייתה מורעבת. הרמיוני התקדמה אל רון וויזלי והארי פוטר, הישבו קרוב לקצה השני של השולחן. טוני הציצה מבט אל עבר שולחן סלית'רין. דראקו מאלפוי ישב שם, מסתודד עם חבריו הסלית'רינים שצחקו בקולניות מדבר שאמר. נערה אחת, לא יפה במיוחד, ליטפה את זרועו בפירלוט. ודראקו מאלפוי, כאילו שם לב שמתבוננים בו, הסתובב בחדות והישיר את עיניו האפורות והסוערות אל תוך עיניה של טוני. טוני מיד מעדה ונפלה נפילה מצחיקה אל רצפת האולם. עיניים רבות ננעצו בה, וקולות צחוק נשמעו. בעיקר משולחן סלית'רין. טוני האדימה, הרמיוני עזרה לה לקום. טוני השפילה את מבטה והשתדלה שלא להביט אל שולחן סלית'רין, היא הייתה בטוחה שדראקו צוחק עליה כמו השאר. הוא אכן צחק, אך חייך לכיוונה חיוך ידידותי שקיווה שתראה. היא לא ראתה. הארי לעומתה ראה את חיוכו, וכשטוני והרמיוני התיישבו על ידו ועל יד רון הוא הביט בטוני במבט מסוייג וחשדני. כשטוני הביטה בעיניו הירוקות והחודרות היא ידעה שאם היא הייתה עומדת, היא הייתה מועדת פעם נוספת. הארי נראה עייף, כאילו לא ישן בלילה.
"אתה בסדר, הארי?" שאלה אותו הרמיוני, "אתה נראה נורא."
רון גיחך, והרמיוני מיהרה לתקן את דבריה.
"אתה נראה ממש עייף," התנצלה הרמיוני.
"היה לי חלום רע." מלמל הארי, הוא התעסק במזלגו. הרמיוני ורון החליפו מבטים.
"אז, טוני, לאיזה שיעורים נרשמת?" שאל רון את טוני, כשהוא דוחף אל פיו חתיכות בשר. הרמיוני נזכרה שהיא צריכה לאכול, טוני השאירה את צלחתה ריקה.
"נרשמתי לכל השיעורים הדרושים כדי להיות הילאית," אמרה טוני, "לחקר מוגלגים, אני חושבת שיהיה מעניין לראות את המוגלגים מנקודת המבט של הקוסמים, ללחשים עתיקים וכשפורמטרי."
"הרמיוני קטנה," התפעל רון. טוני צחקה, והרמיוני הביטה בטוני בעיניים נוצצות.
"קראת את הוגוורטס תולדות?" שאלה אותה בהתלהבות.
"כשהייתי בת עשר," צחקה טוני. הרמיוני חייכה חיוך רחב, ואז טוני אמרה דבר שהוריד מעט את התלהבותה.
"וגם חשבתי להיבחן אל קבוצת הקווידיץ'," אמרה טוני. הארי הרים את ראשו בתנועה חדה מצלחתו.
"אני הקפטן של קבוצת גריפינדור, את יודעת." אמר לה הארי.
"עכשיו אני יודעת."
"לאיזה תפקיד את רוצה להיבחן?" שאל אותה הארי, מתעלם מהערתה האחרונה.
"אני רוצה להיבחן לתפקיד המחפשת." ענתה טוני.
המזלג נפל מידו של רון. הרמיוני גירדה את ראשה במבוכה והארי נעץ בה מבט זועם. הוא התעצבן. הילדה הזאת הגיעה משום מקום, החליטה פתאום להצטרף אליהם, ועכשיו היא גם מנסה לגנוב לו את תפקיד המחפש?!
"מה קרה?" שאלה טוני.
"טוב," אמרה הרמיוני במבוכה, "הארי הוא המחפש."
טוני שתקה, ופתאום שמה לב לפרצוף המביט בה בבהלה משולחן המורים. היה זה המורה להתגוננות מפני כוחות האופל, פרופסור סנייפ. הוא לא הוריד את עיניו מטוני. מבטו היה מבוהל, מלא פחד, אך אם זאת מלא ב... חיבה. הוא נראה כאילו הוא מנסה להסיר את מבטו מטוני, אך פשוט לא יכל. והארי, שוב, שם לב.
מי היא בכלל? חשב הארי, גם מאלפוי וגם סנייפ מתנהגים כאילו הם מכירים אותה.
הארי הביט בשולחן המורים. ראה את עיניו הפעורות והשמחות למחצה של סנייפ, הביט במקונגל שהביטה בסנייפ בדאגה, והביט במאלפוי, שמפעם לפעם הציץ אל טוני. והיא נראתה לו כל כך מוכרת. גם באותו רגע, שראשה היה קבור בצלחתה, שיערותיה האדומות מכסות את פניה כמנסות להסתיר אותה מכל המבטים האלה הגורמים לה לאי נוחות. היא נראתה לו כל כך מוכרת. הוא אימץ את מוחו, ואז הוא נזכר איפה הוא ראה אותה בעבר.
בשנה שעברה, בזיכרון של סנייפ. הזיכרון התעורר במוחו, טוני ניראת בדיוק כמו לילי אוואנס, כמו אימו.
הארי סובב את כיסאו בתנופה וקם בבהלה.
"אחי, הכל בסדר?" שאל אותו רון בדאגה. הארי הנהן.
"אני הולך לשיעור," אמר הארי וסימן לרון לבוא איתו. רון נראה מודאג והביט בהרמיוני במבט שאומר: נעדכן אותך מאוחר יותר.
טוני זעה באי נוחות, היא ידעה שהיא הסיבה שהשניים עוזבים.
הארי ורון הלכו משם במהירות, המבט בעיניו הירוקות של הארי היה מודאג וכועס, וטוני איכשהו ידעה שהיא נושא השיחה שלהם.

הפרק הקודם		הפרק הבא