שובם של עוטי השיריון- הפלישה

מצטער שהתעכבתי עם הפרק. היה לי מחסום כתיבה.

מייקי חשב שהוא מבשל ממש טוב, עד שפגש גמדוני בית בפעולה.

הדלת חשפה חדר גדול למדי, שבצד אחד ניצבו מספר מיטות קטנות, ובצד השני מטבח גדול עם כיריים, תנור, ארונות וכיור.

על שרפרף קטן מול הכיור עמד יצור מוזר דומה לגמד, שאת גופו עטפה סחבה.
הוא נופף בידו וכלים החלו להישטף מעצמם ולעוף לייבוש.

יצורים אחרים זהים לגמד העבירו ממקום למקום שלל מצרכים.
אחרים עירבבו את תכולתה המוסתרת של קערה גדולה למראה, או בחשו סיר מהביל.

המטבח היה מלא בריח טוב מפרי עמלם של היצורים המשונים.

מייקי התבונן בהם בפליאה.

"אאא... שלום", אמר מייקי.

הגמדים קפצו מרוב בהלה.
הם הסתובבו לכיוון של מייקי, אך לא נראה שמראהו היה הדבר שהפחיד אותם.

"האם אדונילי רוצה משהו?", שאל גמדון זקן.
"משהו? משהו לאכול?", התלהב מייקי.
"כמובן, אדונילי", הוא ענה, "במה אתה חפץ? תה ועוגיות? מיץ דלעת? שוקו חם?"
"לא ממש", הודה מייקי, "אני רוצה פיצה!"

הגמדונים הביטו בו בשאלה.
"סליחה. מה אדונילי רוצה?", שאל הגמדון.
"אתה לא יודעים מה זה פיצה?!", התפלא מייקי, "אתם בבעיה חמורה. אבל מה אתם בדיוק".
"אני קריצ'ר", אמר הגמדון הזקן וקד קידה, "אנחנו גמדוני בית. אנחנו נשרת אותך בנאמנות".

מייקי סימן לגמדוני הבית לפנות לו מקום.
הוא פתח את המקרר והחל להוציא המצרכים במהירות: גבינה, זיתים, רוטב, פטריות.

"תכינו לי בצק", הורה מייקי, וגמדוני הבית ניגשו לעבודה בצייתנות.
לא עברו חמש דקות, והפיצה הייתה מוכנה להיכנס לתנור.
מייקי הכניס אותה לתנור והתיישב על כיסא שגמדון בית הציע לו.

"אז", אמר מייקי, "תספרו לי קצת עליכם".
"אנחנו, גמדוני הבית, לא אדונים לעצמנו, אדונילי. אנחנו נאמנים לאדון שלנו, ומשרתים אותו", הסביר קריצ'ר
"אתם לא רוצים חופש?", שאל מייקי.
קריצ'ר העווה את פניו בגועל.
נראה שהוא שנא את המילה חופש.

"מה הבעיה? אתם בטוח רוצים להיות חופשיים!", אמר מייקי.
עיניהם של כמה גמדונים כמעט יצאו מחוריהם מרוב אימה.

"אתם יצורים משונים", אמר מייקי, "הפיצה מוכנה!"

הוא פתח את התנור והוציא את הפיצה הריחנית.
מייקי ריחרח את הפיצה בעונג, ואז דחס חתיכה גדולה לפיו.

הוא קפץ מרוב אושר.
הוא מרגיש את זה שוב.
הטעם של הגבינה מתמזג עם הרוטב וכל הרכיבים- פשוט חלומי!

"האם אדונילי רוצה עוד", שאל גמדון בית אחד.
"בבובב!", אמר מייקי בפה מלא אוכל, ואז בלע את הגוש, "ברור!"

הגמדונים נחפזו לעבוד במרץ, ותוך כמה דקות הוגשו לפני מייקי חמישה מגשי פיצה בתוספות שונות.
"זה היום הכי טוב בחיי! ! !", קרא מייקי בשמחה, וזינק לעבר פיצה בתוספת פטריות.

לאחר שמייקי גמר את הפיצות הוא כבר היה מכוסה בפפרוני, פטריות ורוטב מכף רגל ועד ראש.
חיוך שובבי היה מרוח על פניו, ואז הוא תקע גראפס קולני במיוחד.

הגמדונים המסכנים ניפנפו בידיהם, נואשים לפזר את הריח הנורא.

"וואו... תודה לכם", אמר מייקי.
"אד בעד בה אדודילי", אמר קריצ'ר באף סתום.
"אאא... מה אמרת?", שאל מייקי.
קריצ'ר הוריד את היד מאפו.
"אין בעד מה אדונילי", הוא אמר במהירות, ונחפז לסתום שוב את האף.

"להתראות", אמר מייקי, ויצא מהחדר בדילוגים.
עכשיו הוא ידע למה בדיוק הוא זקוק- שינה טוב.

הוא הלך למסדרון שמוביל לחדר של הפלפאף.
בקצה המסדרון ניצבו מספר חביות.
מייקי רכן אליהן.

"להקיש על זאת... ועכשיו על זאת- ו... זאת!", דיקלם מייקי בעודו מקיש את הקוד הסודי.
החביות התגלגלו הצידה וחשפו דלת עץ.
מייקי פתח את הדלת ונכנס.
הוא צעד לעבר מעונות הבנים, וכששכב על מיטת האפיריון הוא נרדם במהירות.

המשך יבוא...

הפרק הקודם		הפרק הבא