פרסי ג׳קסון אחרת

דבר ראשון אני רוצה להודות למגיבים-בעיקר לך ש.א.ב

דבר שני מתוקף תפקידי כהסופרת כאן אני הולכת לשנות כמה דברים בשבעייה-כנראה במהלך הסיפור לא יצטרפו ארגו שתיים ופסטוס וגם אני הולכת לשנות את הרכבי המורים במהלך הספרים

"אני לא מאמין שאמרת שמאלפוי הוא בן אדם" לחש לי רון בכעס בזמן שעקבון אחרי קבוצת תלמידים גדולה שהלכה לבית גריפינדור ואוו הטירה הזאת ענקית "מי זה מאלפוי?" הארי שאל מהצד השני של רון "החלאה שפרסי הציל מהדיונון" "מה רצית, שאני אשקר? הוא לא פרפר הוא בן אדם" "נכון הוא לא פרפר, הוא וכל המשפחה שלו זה חבורת תולעים מזורגגות" רון סינן בכעס "עם זה הילד החיוור אז מתי הספקת להכיר אותו?" "אני מכיר את המשפחה שלו, חבורת אנשים עם אגו יותר גדול מהטירה שבה הם גרים, אבא שלו הוא לוציוס מאלפוי עם ה-מטרה למרר למשפחה שלי את החיים"

"דווקא דראקו היה נחמד כלפיו" ציינתי "הארי נכון יש את אתה יודע מי? אז אבא של החלאה היה אחד השפוטים שלו" "אולי הוא שונה?" הארי שאל בחשש "מחר תראה איך הוא מתנהג כלפי כל מי שלא טהור דם או מסליתרין" רון ענה בכעס

הגענו מול תמונה של אישה שמנה עם שמלה אדומה והמדריך עם השיער הג׳ינג׳י (כנראה אחד האחים המדוברים של רון) "זה הכניסה למגדל גריפינדור והסיסמה עכשיו היא ׳קאפוט דראקוניס׳".

ברגע שאמר את צמד המילים התמונה נפתחה כמו דלת על ציר וחשפה מעבר,

כשנכנסתי דרך המעבר מצאתי את עצמי בחדר עגותיקרהאח דולקת וכורסאות וספות רכות מסביבה "זה חדר המועדון שלכם בשבע שנים הבאות אז אנא מימכם-" הוא הסתכל עם תאומים ג׳ינג׳ים שגיכחו "אל תהרסו אותו" הוא השלים את המשפט.

"תלמידי שנה ראשונה אלה מגורי הבנים" הוא הצביע על מדרגות שיש שהובילו למסדרון עם שבעה דלתות "ואלה מגורי הבנות" הוא הצביע הל עוד גרם מדרגות שיש שהובילו גם למסדרון עם שבעה דלתות "על תנסו לעלות למגוי בנות עם אתם לא בנות" ואז הוא הלך לדבר עם עוד כמה אנשים שהיו כנראה מהשיכבה שלו.

עלינו במדרגות ונכנסנו בדלת עם השלט "שנה א׳". החדר עצמו היה עם שש מיטות אפריון אדומות והמזוודות שלנו חיכו ליד המיטות שהוקצו לנו-אני קיבלתי ביו רון לבין הארי שהיה ליד החלון "הארי אתה יכול להחליף איתי ולהיות ליד רון עם את רוצה" אמרתי לו מאחורי הגב והוא הסתובב אליי "אתה רוצה את המיטה ליד החלון?" רק כדי לנופף לדיונוןן החדש שלי לפני השינה" עניתי לו בציניות

"כך אותה-" "תודה תודה תודה תודה" "עם אתה מתחייב לא להעיר אותי מוקדם" "אני נשבע" עניתי לו בקצרה ןאז קפצתי על המיטה שלי ונירדמתי

נשבע לכם שמו שיקוי שינה בעוגת שוקולד כי ישנתי גם לפני הארוחה.

מישהו ניער אותי מהצד "אני לא רוצה לקום" הפעם שיקשקו אותי "אמרתי שאני לא רוצ-" ומישהו בעט בי, נפלתי מהמיטה וקמתי בצעקה "מה קרה?" שאלתי מוכן לזה שהדיונון מגיע לנקום את נקמתו ורון נגלה בפני "עוד עשר דקות מתחיל השיעור, למזלך אמרתי לפרופסור מקונגל שהקאת הבוקר מרוב מה שאכלת אתמול אז אני לקחתי בשבילך את המערכת אבל לא את האוכל-" "מה?" שאלתי הוא פשוט דיבר מהר "וזה אומר שאתה נשאר רעב עד שתיים עשרה וחצי" הוא השלים את המשפט.

תוך חמש דקות הגעתי לכניסה של מועדון גריפינדור עם גלימה תיק לימודים ועניבה בכיס כי לא הצלחתי לקשור אותה.

הסתכלתי במערכת וראיתי שיש לנו שיעור לחשים עם הפלפאף אז רצתי החוצה בתיקווה לשלט שמודיע איפה הכיתה אבל במקום זאת נתקלתי ברוח רפאים וזה-דבר מגעיל ברמה שאני מעדיף ללכת לחבק את עיני הצפרדעים המשומרות שראיתי בחנות של הרוקח בסימטת דאיגון.

הרוח עצמה הייתה איש צעירה בערך בשנות העשרים לחייה או במקרה שלה למותה עם שימלה "סליחה גבירתי אני נורא מצטער שנתקעתי בך אבל את יודעת איפה כיתת שינוי צורה נמצאת?" שאלתי אותה במהירות "בקומה השניה הדלת ליד השריון של האריה" התחלתי לרוץ וזרקתי בעביר "תודה".

הגעתי לכיתה בול בזמן, התלמידים נכנסו בתור לכיתה ואני היצטרפתי בסוף כאילו תמיד הייתי שם.

"שלום כיתה אני פרופסור פליטיק, אני המורה ללחשים ו ראש ביתן רייבנקלו" הפרופסור היה גמד, אני לא צוחק הוא הגיע לי לבטן ואני מטר שלושים "היום נלמד את כישוף ההרחפה" סרקתי את התלמידים מהפלפאף וזיהיתי את אחד מהם כאחד הילדים מהסירה שהתעלפתי בה, הוא היה בלונדיני גבוהה עם עניים כחולות מחשמלות "מישהו יודע את מילות הלחש?" הרמיוני הצביעה "כן העלמה?" "גריינג׳ר, המילות הם וינגארדיום-לביוסה, התנועה עצמה של השרביט בנוייה מנפנוף קצר ולאחר מכן תפיחה רכה" "נכון מאוד העלמה גריינג׳ר, חמש נקודות לגריפינדור ועכשיו תוכלו להתאמן על פי ההסבר של העלמה גריינג׳רד על הנוצות האלו" ואז נוצות הופיעו מול כל אחד מן התלמידים.

השרביט שלי שהיה יד שניה היה קצת סדוק, מי שמכר לנו אותו אמר שהוא עם נוצת עוף חול אבל לא הרגשתי שהשרביט הזה באמת שייך לי, הרמיוני תיקנה את רון והארי ואחרים גם ניסו ולא הצליחו "וינגארדיום לביוסה" ביצעתי את התנועה כפי שהרמיוני והפרופסור פליטיק הדגימו לנו אבל במקום שהנוצה תירחף קרניים סגולות פגעו בי וגרמו לי לרחף כמו בלון הליום

"אה פרופסור" "כן?" "אתה יכול לעזור לי?" "אתה לא רואה שאני עסוק עם מר לוגנבוטום?" "אבל פרופסור-" "מה מר-" הוא הסתובב אליי וראה אותי מרחף ליד המנורה "שוד ושמיים מה קורה כאן, אני לא יכול להסתובב לחצי דקה בלי שתלמיד ירחיף את עצמו?!" הוא דיבר בטון מבקר ואז עשה תנועת דקירה עם השרביט שלו והתחלתי ליפול למטה

זרועות חזקות תפסו אותי וראיתי את הפרצוף של הילד הבלונדיני מהסירה "אני פרסי" הצגתי את עצמי במבוכה כי אני מניח שבדרך כלל כשמכירים מישהו לא נופלי עליו. "ג׳ייסון" הוא הציג את עצמו.

אחרי השיעור רון והארי התקרבו אליי "נו נסיכה" הארי פתח "יש לנו שיעור עכשיו עם החבר השני שלך" רון המשיך אותו "איזה חבר שני?" "יש לנו שיעור חיות פלא עם סליתרין"

אז מה אתם אומרים?

איפה יהיו פייפר וליאו?

מה יקרה עם השרביט?

האם דראקו מאלפוי יהיה נחמד?

ומה יקרה בשיעור חיות הפלא?

הפרק הקודם		הפרק הבא