דדאלוס והסטיה

היא מיהרה לחמם מרק שהיה במקפיא, להכין חביתה והמבורגר 7 שכבות של סלט, צ'יפס, בשר ותוספות בריאות. היא הניחה הכל על מגש ענק, ונזכרה להביא גם בקבוק קולה ליטר וחצי, היא הניחה כוס מים עם כדור נגד כאבי ראש.

היא איכשהו הצליחה להרים את כל זה מבלי לשפוך דבר עד לחדר של דאדלי.

"דאדלוש?"

"תודה, אמא"

"איך אתה מרגיש?" היא הניחה את האוכל על השידה שעל יד מיטתו, וליטפה את פניו. "למה אתה בוכה מתוקי?"

"כואב לי הראש" הוא גנח.

"רוצה שאני אשאר ואדליק לך טלויזיה?"

"לא. אני רוצה להיות לבד".

פטוניה יצאה והשאירה סימן אדום של שפתיים על מצחו של בנה.

היא עלתה לחדרה.

"פטו?" שאל ורנון.

"כן ור?" לעיתים רחוקות כינו זה את זה בשמות החיבה של צעירותם.

"רוצה לראות מה הילד כתב לי?"

"כן"

'אתה חייב להבין, דוד, זה יסכן את חייך אם תתמרד. אם יתגלה קשר ביני לבינך יצודו אותך ויחפשו אותך עד שימצאו אותך ויתעללו בך, דוד....... הסטיה ודאדלוס יעזרו לכם בהכל, הם ממש יתמסרו אליכם, בידיוק כמו שהורי היו עושים אילולא הייתם מחרימים אותם..... נקווה שלא ניאלץ להיפגש שוב, הארי'

"אנוכי, לא?"

"ודאי, סליחה שהייתי חייבת לקשור אותך אליהם ור, אוי סליחה ור סליחה. השכנים לא יודעים כלום אני בטוחה" התייפחה פטוניה בילדותיות מוגזמת.

"אוי זו לא את..... פטי פטו!" הוא הפיל עליה את משקלה.

ורנון יצא לבית השימוש ופטוניה הוציאה מהחלוק שלה את המכתב מהארי.

'אני שונא אותך. על מה שעשית לאמא שלי ואבא שלי. שגרמת לי סבל ענק, שגרמת לדאדלי להפוך אותי לשק אגרוף, שהתייחסתם אלי כאל עוד טרדה מציקה שצריך להיפטר ממנה במהירות האפשרית, ששיקרת לי. שיקרת לי שהורי מתו בתאונת דרכים. את שקרנית, שיקרת לאמא שלי. שיקרת לעולם, לחברייך לסובבייך. את אישה נוראית, ואני שונא לחשוב שאת ואמא שלי אחיות, ושאמא שלי הצליחה לאהוב אותך למרות הכל, אני מעריץ אותה דווקא על האומץ שלה להתמודד מול שקרנית מציקה וקנאית שכמוך. יש לי המון מה לומר לך עוד, אבל אולי בכל זאת עדיין אכפת לי מבטחונכם וממכם, ואני עושה את זה רק בשביל אמא שלי והחמלה שנותרה בי אלייך, הארי'

מבלי משים האיפור שלה נהרס, ומצב הרוח שלה הדרדר עוד יותר.

היא רצה למראה לתיקון האיפור, וניגשה למכתבה.

היא שפכה את ליבה וכתבה שהיא מצטערת על הכל, שהיא באמת מצטערת. היא לא יכלה למחשבה לכך שגרמה סבל לילד של אחותה שפעם אהבה, ולפעמים גחמות של אהבה מציפות אותה בחזרה, אך מתעקשת להטביע את האהבה הזאת. לשכוח מהאישה הזאת.

היא קיפלה את הנייר והכניסה למעטפה, כתבה בכתב יד מסודר (כמובן) הארי פוטר, ותיכננה לתת להסטיה להעביר לילד את המכתב.

תודה לכל המנויים החדשים!!

ולכל המגיבים..

אני לא מתכננת להמשיך אם לא יהיו יותר מתגובה אחת..

רק תגיבו כדי לדעת שאני לא כותבת לעצמי

הפרק הקודם		הפרק הבא