הבית החמישי

הוא הופיע בתוך מערה חשוכה. היא היתה חשוכה ממש ורק בזכות לפיד בוער ג'ייקוב שם לב לשהוא במערה. החושך נראה ממש חיי וניסה לאכול, לפחות ככה זה נראה את הלפיד ואת מי שהחזיק בו. האיש שהחזיק בלפיד היה בעל עור ברוזנה נאה זקן קטן וקצוץ, זרועות ענקיות ועיינים ירוקות לגמרי לא רק האישון. הוא היה יכול להחשב נאה ביותר אם זרועותיו לא היו מכוסות כויות נוראיות ופניו לא היו עם שתי קעקועים, קעקוע אחד יצר עיגול מושלם סביב עינו השמאלית והקעקוע השני החל מעין ימין ונגמר באוזן ימין במין פיתול מוזר. הוא לבש בגדים מוזרים, הוא לבש מעין שריון אדום. אבל עם סמלים ירוקים שזזו עליו. הוא נראה רגוע לחלוטין וכאילו לא מודע לחשכה שאופפת אותו. ג'ייקוב לא הספיק לזוז לפני שהאיש התנגש בו, סליחה הוא עבר דרכו. ג'ייקוב הבין שהוא לא יכול לדבר או לגעת בחפצים רק לצפות ולהקשיב. הוא עקב אחרי האיש המוזר במשך כמה דקות שבם ג'ייקוב לא הבין דבר, מי האיש הזה? איפה הם? איך ג'ייקוב הגיע לשם? ועוד שאלות רבות. לבסוף נעצר האיש כרע ברך ואמר "הקיסר, הכול מוכן". לפתע נכבה הלפיד וחשכה שלטה אבל לאחר שניה אור רפאים מוזר האיר את המערה, ולג'ייקוב נגלה מחזה מוזר שם ממש מולו עמד איש בברדס יותר נכון צל של איש בברדס.

"יפה עשית, משרת נאמן" נשמע לחשוש בקול המערה. הקול לא בקע משום מקום הוא בקע מכול מקום, הקול אפף את ג'ייקוב וגרם לו למחשבות נוראיות שלא היו שלו. אנשים מתים בצורות שונות, יצורי אופל שלא ראו אור יום, כשפים מרושעים כל כך ומחשבה נוספת, נקמה. "ועכשיו תזכה בתגמולך, משרת" נשמע הקול שוב. "קום וראה את מתנתי המתנה הגדולה מכול, חיי אלמוות" אמר הקול והאיש עם הברדס נעלם ומולם הופיע אור כחול. "ועכשיו צא והבא את הילד מטארקין, הבא את ג'ייקוב דיאגון" נשמע הקול ואחריו צחוק מרושע "סוף סוף אזכה בניקמתי".

ג'ייקוב התעורר בבהלה רבה. האיש עם הקעקועים רודף אחריו והוא עומד לקחת אותו לצל הנורא שרוצה נקמה. הוא חייב לדבר על זה עם מישהו ומהר. הוא קם והסתכל מהחלון, היה עוד אמצע הלילה. הוא קם והחל להתלבש אך פתאום עיניו נעצמו והוא נפל. הוא הופיע בעוד חיזיון ותחושת האימה של ג'ייקוב גברה. הוא הכיר את המקום הזה, זה היה הסלון של ביתו. מחוץ לבית נשמעו נהימות מקפיאות דם אך הוריו לא שמו לב לכך. לפתע נפתחה הדלת, יותר נכון נתקה ממקומה ולסון ביתו נכנס האיש עם הקעקועים. אך הוא נראה שונה עיניו נהיו שחורות שריונו נשבר ופיו הכיל עשרות ניבים. הוא שאג, טוב ג'ייקוב לא בדיוק ידע להסביר לא שאגה אבל הכי קרוב לזה מן קול מתגבר ומתגבר שמכיל כאב וסבל והכי בולט רעב. הוריו הסתכלו למעלה וג'ייקוב התעורר.

הפרק הקודם		הפרק הבא