הוצא את המפתח

הפרק יהיה כתוב מנקודת המבט של האיש שמתפעל את מסך המוות

עוד כשהייתי תינוק קטנטןכשלמדתי וגרתי בנברשות התלויות, תמיד הזקן המהולל שלנו לחש לי שיום יבוא, ויבוא פורץ. ההתמחות שלך היא להחליט את סוג מוות, באיזה מהירות, במה צריך להתחשב ובכל הקשור בתהליך הגסיסה. את הפורץ הזה, נראה לפיו אופיו (כלומר נשאל את המתכנת), אם לשלוח אותו לשיעבוד או למוות. אם לשיעבוד אז סגול מרקר יטפלו בו, ואם מוות, אז אני. כך לחש לי הזקן המהולל במשך שנים.

ראיתי אותו לוחש על אוזנו של החבר הטוב ביותר של אחי, שצבעו הוא סגול מרקר. ניחשתי שהוא לוחש דברים דומים לאלה שנלחשו לי.

הזקן המהולל צדק. ועוד איך צדק. בא פורץ מנוול, שאני מודהם מהמתכנת שלו. איך אפשר לתכנת יצור כ"כ מנוול.

המנוול הגיע, והטילו עליו מוות. ידעתי שהוא יבקש עשר שניות. עם התמונה שעלתה בטאבלט שלי והתכונות שלו, שם המתכנת שולח אותו לתהליך המוות, זה היה ברור כשמש. אז נתתי לו. ממילא הזקן רצה לברר כמה דברים לפני ההריגה.

ראיתי אותו נופל אחורנית מיד אחרי שהזקן המהולל הוריד לו את הטורבן המזויע והמכוער.

שם העיניינים המשיכו והייתי חייב לעבוד על אוגסטוס והרביית התאים שלו, זה המוות שהוא זקוק לו. וזה יקרה מהר. לעומת חברה שלו שלה אני מתכנן גם הרביית תאים, אבל מוות הרבה יותר ארוך. לפעמים אני מתכנן את המוות ומתחיל אותו עשרות שנים לפני שהחיים עצמם נגדעים.

לפעמים אני חש תחושות מצפון על הריסת חיים של אנשים, שאני משקיע כ"כ באיך להרוג אותם. לפעמים מתחשק לי להעלות את התמונה של עצמי והתכונות שלי על המסך וללחוץ על הכפתור. אבל אני לעולם לא יעשה זאת. רק כשאהיה זקן מופלג, אז יורה הזקן המהולל על אחד הותיקים להעלות את התמונה והתכונות שלי, לתכנן לי את המוות. 

ככה החיים מתנהלים אצלנו, הילדים מתרבים מהר, והזקנים המופלגים, החכמים ממשיכים לחיות, מעבירים את רזי המקצוע, אופיו של האדם כיצד ללמוד מה מתאים לו בתוך שניות. עד שהזקן המהולל יורה על התכנון של המוות. כי הזקנים גוססים ממילא, וכואב להם מאוד, עם הגוף שלהם שהופך לנוקשה ואפר מסביבם נערם אם הם נשארים באותו המקום יותר מידי זמן. בתהליך הגסיסה הם שוכבים, ומבקשים מהמתכנתים שהיצורים הבאים יהיו עם תכונות כך וכך, שיראה כמוני, ומקסים כמוני. כל מיני בקשות שלא הצלחתי להבין. מבינים אותם רק בתהליך הגסיסה.

אני לוחץ על שלושה אנשים שזה עתה נקלעו לתאונת דרכים קטלנית, ואני נאלץ ללחוץ על התמונות שלהם, כי אם ינצלו כולם, חוקי סודיות של תכנות בני אדם וכולי תישבר, ואני, יחיה לתמיד ואאלץ לתקן, לשפר, ולקבל יחס של בוגד נאלח. אלו היו דבריו של הזקן המהולל, אם נעשה יותר מידי הצלות, נהיה רחמנים מידי.

ועכשיו המנוול הופך למנוזל, או שגם וגם. צפיתי בהתרחשות למטה.

עכשיו הבני אנוש על המסך הטאבלט שלי יאלצו לסבול עוד כמה דקות של סבל, לפני שאני מחליט אם יוטב להם המוות או החיים. אם יצליחו להתמודד, או שימותו בגלל שהמתכנתים החליטו שחייהם הופכים לטראומה בלתי ניתנת לפתרון, או שאני יבין את זה בעצמי, או שאני אראה את מעשיהם בחיים, אתייעץ עם המתכנתים אם מעשיהם ראויים לחיים מכובדים או לא.

סליחה שזה קצר, פשוט קשה לי לשלב את תיאור העבודה שלו בסיפור. הפרק הבא יהיה הרבה יותר ארוך ומעניין (אני מקוה), הוא יהיה טיפה מרוחק מהעלילה בגלל שזה יהיה על העולם שבתוך כדוה"א שמתכנת את בני האנוש

הפרק הקודם		הפרק הבא