דם...

פרק 4: החצויה של הירח

לאו הישיר את מבטו אל עיניה. הוא לא האמין לרגשות שהציפו אותו, אך ידע דבר אחד- הוא אוהב אותה. "לאו? " היא צחקה אליו. לאונרדו ניער את ראשו והביט בה מחייך. היא רפרפה שוב את שפתיה על שפתיו ואז פיהקה.

"הנשיקות שלי משעממות אותך? " שאל לאונרדו. "מאוד" אמרה גבריאלה. לאונרדו החל לדגדג אותה וקול צחוק הפעמונים שלה מילא את חלל הבית. "לאו! די! לאונרדו ואלדז תפסיק מיד! " היא קראה והתגלגלה מרוב צחוק. הוא צחק ונשק לשפתיה ברוך. "נסיכה קטנה" הוא לחש לה וליטף את שיערה.

גבריאלה הסיטה אותו מעליה וכרכה את זרועותיו סביבה בחיבוק. "לילה טוב, לאו" אמרה גבריאלה ועצמה את עיניה כשראשה צמוד לחזהו. הוא חייך ונשק על ראשה ואז עצם את עיניו ונרדם.

'איפה אני? איך הגעתי לכאן? אני לא ישנה ליד לאו?' גבריאלה הביטה סביבה. היא ראתה מולה בית בשוליו של יער. גבר עם תלתלים שחורים יצא מפתחו של הבית. שלוש יריות נורו וגבריאלה צרחה. אף אחד לא שמע אותה. 'זה חלום? ' היא תהתה בליבה. לפתע אישה יצאה מפתח הבית, היא הביטה בגבר הצעיר ועיניה נפערו בתדהמה. פגיון נזרק ופגע בחזה. היא נפלה אל הקרקע ליד הגבר הצעיר. גבריאלה נעמדה לידם ובכתה. היא לא הבינה למה היא בוכה, אך הדמעות זלגו על לחייה בלי שליטה.

 לפתע היא שמעה בכי של תינוק. היא נעה לכיוון הבית אך יד עצרה את התקדמותה. היא הביטה אל האישה. 'את חצויה, החצויה של הירח' אמרה האישה באיטלקית ועיניה נעצמו לעד.

גבריאלה נכנסה אל הבית והביטה בתינוקת, היא נראתה לה כמו תינוקת. אור כסוף הציף את שתיהן. וסימן זוהר הופיע על רגלה של התינוקת קרוב לכף הרגל. לפתע איש צעיר נכנס אל הבית והרים את התינוקת בזרועותיו. 'דוד טוני?' שאלה גבריאלה אך לא נענתה הרי זהו חלום שלה. טוני יצא מהבית וסגר את הדלת אחריו.

דלת נסגרה בבית וגבריאלה פקחה את עיניה. החלום היה מוזר היא חשבה בליבה. "אבא שלך פה" אמרה גבריאלה ודחפה את לאונרדו. "מ-ה-? " הוא שאל תוך כדי פיהוק. "לאו! " היא קראה וצבטה אותו בכתף. "איה!  מה יש לך? " שאל לאונרדו ושפשף את כתפו הכואבת. "היי, דוד טוני" אמרה גבריאלה. "היי חמודה, אני רואה שנרדמתם" הוא אמר בחיוך שובב. גבריאלה הסמיקה.

"דוד טוני יש לך מילון איטלקי-אנגלי? " היא החליפה את הנושא במהירות. הם חיו באיטליה אך דיברו בעיקר אנגלית. "מה את רוצה לדעת אני אענה לך" אמר טוני. "לא, זה סתם משהו יש לך מילון? " שאלה גבריאלה. "כן, בחדר העבודה שלי, מדף שני, ספר שלישי או רביעי משמאל, הוא אדום עבה" אמר טוני. "או.קיי, תודה" אמרה גבריאלה ומיהרה במעלה המדרגות. "היי! למה את בורחת לי? " קרא לאונרדו מהספה.

לאונרדו צנח חזרה לספה ועצם את עיניו. "מה העניינים ילד? " שאל טוני והתיישב לצידו. "כואב לי הראש" אמר לאונרדו. "כמה זמן לא שתית? " שאל טוני. "כמה ימים, אולי שבוע, אני לא יודע" מלמל לאונרדו. "זה לא טוב, תוכל להשיג לעצמך דם בלי לפגוע באנשים או שאתה רוצה שאני אשיג לך? " שאל טוני. "אני לא חושב שאני יכול לזוז" אמר לאונרדו. "בסדר, אני אחזור עוד מעט" אמר טוני. לאונרדו הנהן. טוני נשק למצחו ונעלם בשניות.

באותו הזמן גבריאלה החלה לדפדף במילון. "tu…" היא מלמלה לעצמה ודפדפה בספר העבה. 'את' היא כתבה על דף. "ivisa"  'חצויה' היא הוסיפה. "la ivisa"  'החצויה', "di"  'של', "la luna"  'הירח'.  

אחרי שכתבה את כל המילים שתרגמה על הדף היא הרכיבה מהם משפט וקראה אותו בקול "את חצויה, החצויה של הירח". לפתע היא הוארה באור כסוף וחשה צריבה ברגלה קרוב לכף הרגל. "אה! " היא נאנקה בכאב ונפלה אל הריצפה כשהיא אוחזת ברגלה. כשהסירה את ידה מהרגל ראתה מעין צורה של ירח כסוף מסומנת על רגלה. היא שפשפה אותו אך הסימן לא ירד. הייתה לה הרגשה שהוא גם לא ירד במים.

באותו הזמן טוני חזר מהצייד שלו והגיש לאנטוניו כוס מלאה בדם. אנטוניו שתה אותה עד סופה והחל להרגיש שכוחו שב אליו. "אל תייבש את עצמך ככה יותר, זה מסוכן" אמר טוני. לאונרדו הנהן.

לפתע גבריאלה הופיעה בסוף המדרגות בקומה השנייה.

"דוד טוני, אנחנו צריכים לדבר".

***************************************************************************************************************************************

פרק חדש...

עידכנתי יחסית מהר אז אני מצפה לתגובות... :))

הפרק הקודם		הפרק הבא