קרוליין ג'יינס

היא הניחה לעצמה לשהות תחת השמש גם אחרי שהשחר עלה. היא נשארה בתוך השמיכות ורצתה לישון. הינשוף הזה הרס אותה. היא תיאלץ למצוא פתרון, אז מספיק להסטלבט במיטה, אם אפשר לקרוא לזה מיטה.

היא קמה והתמתחה.

"הבאתי לך שוקו חם" הופיעה משום מקום ג'יין.

קרוליין הופתעה. היא לא ציפתה שהיא באמת תעזור לה.

היא לקחה את השוקו והביטה בספל במבט בוחן.

"את מנסה להרעיל אותי. חבל. פעם הבאה תבואי על עונשך" אמרה קרוליין וניפצה את הספל היוקרתי שבידיה.

"עכשיו לכי תסבירי את זה לאמא שלך" היא צחקה והצביעה על השברים.

"בבקשה! תרחמי עלי!" צייצה ג'יין.

"נראה לך נוכלת נזבית?"

"אני לא נוכלת ונזבית!"
"תשתקי וככה יהיה לך טוב. עכשיו לכי תביאי שוקו נורמלי ולחמנייה. יש לך 5 דקות. מעכשיו"

ג'יין רצה במהירות. קרוליין היתה מלאת שביעות רצון. היא שלטה בג'יין בזרוע נטויה. היא פחדה ממנה.

היא התיישבה ואימצה את מוחה. לא היה לה מושג איך תשיג שרביט.

"הוד רוממתה ג'יינס? השוקו והלחמנייה כאן בתוספת ממרחים" אמרה ג'יין ועיניה עגולות מפחד.

"מצויין. לכי!" ציותה קרוליין.

היא הביטה בג'יין המתרחקת.

"חכי!" צעקה לעברה.

היא הסתובבה והביטה בה.

"בואי" בחוסר אונים התקרבה ג'יין.

"קחי אותי לסימטאת דיאגון!"

"זה לא היה חלק מההסכם!" סיננה ג'יין בכעס, "מה נראה לך, שאני שפחה שלך?"

"למשך השנה הקרובה, כן" ענתה קרוליין בשלוה.

"אה, כן?" שאלה ג'יין בבטחון עצמי מופרז. "לי יש שרביט" היא ליחששה "ולך לא"

הפרק הקודם