דיו ירוקה

אני פשוט חסרת מילים, כי הרבה פעמים ביקשו ממני להמשיך.

אז תודה!

________________________________________

רון היה בשוק.

הוא לא באמת האמין שאצליח לעשות את הקסם.

רון לא דיבר איתי עד סוף השיעור. 

אני ראיתי בזה הצלחה מצידי.

בסוף השיעור, כשהבנים בשכבה שלי הגריפינדורים הלכו, שמעתי את רון אומר:״וינגארדיום לביוסה, לא לויסה! באמת, לא פלא שאין 

לה חברים!״

התחלתי לבכות, ועברתי אותם בהליכה.

״נראה לי שהיא שמעה אותך״ אמר הארי, ושמעתי אותו רק בקצת.

הלכתי לחדר השירותים של הבנות, ולא הגעתי לשיעורים עד סוף היום.

לא שמתי לב לשעה, וכבר נגמרה הסעודה.

״איזה סעודה נפלאה!״ חשבתי. 

יצאתי מחדר השירותים, וראיתי...

טרול! גדול! מאוד!

ואז...

רון והארי נכנסו!

התחבאתי מתחת לכיור.

הארי עשה מעשה שהיה בו זמנית מאוד מאוד אמיץ, ומאוד מאוד מטומטם: הוא קפץ על הטרול, והכניס את השרביט שלו לאף של הטרול.

ורון עשה את הכישוף הלא-יאמן: וינגארדיום לביוסה! והוא אמר את זה נכון!

״זה- זה מת?״ שאלתי.

״אני חושב שלא- זה רק מעולף.״ אמר הארי.

הוא שלף את השרביט מתוך האף של הטרול.

״איכסה- מוכטה של טרול״ הוסיף.

המורים נכנסו פתאום.

״מה עלה על דעתכם? יש לכם מזל שלא נהרגתם. למה, בשם מרלין אתם לא במעונות שלכם?״ שאלה פרופ׳ מקגונגל.

״הם באו לחפש אותי״ אמרתי. 

״העלמה גרינג׳ר!״ צעקה הפרופסור.

״חשבתי שאתמודד איתו בכוחות עצמי- קראתי עליהם הרבה. 

אם הארי ורון לא היו מוצאים אותי, בוודאי הייתי מתה עכשיו״ אמרתי. שיקרתי במצח נחושה למורה? אני לא אסלח לעצמי.

״אם כך- את תאבדי חמש נקודות לבית גריפינדור. ואתם-״ היא החוותה בראשה לעבר הארי ורון, ״תקבלו חמש נקודות לבית גריפינדור- כל אחד״ היא אמרה, כשרון והארי 

מחליפים ״יש!״ ביניהם, ״על מזל בלבד״ היא אמרה, והלכה משם.

״תודה״ אמר הארי. 

״על לא דבר״ השבתי.

מעתה ואילך היינו חברים- שלושתנו. כן, גם רון.

הפרק הקודם		הפרק הבא