השנה השלישית של ארתור

יומן.

היום שיעור שיקויים גרם לי הנאה מרובה, הייתי צריך לרקוח שיקוי שהתאים בדיוק לרמה שלי, לא קל מדי ולא קשה מדי.

הוספתי לו כמה מרכיבים שלא היו ברשימה, כי ידעתי שהם ישפרו אותו.

קיבלתי מחמאות מהמורה וגם עוד עשר נקודות לגריפינדור, וזו היתה הפעם הראשונה שזה קרה לי השנה בשיעור שיקויים, כי השקעתי הרבה יותר בחקר המוגלגים.

אגב, ככל שאני לומד על המוגלגים יותר אני מתפעל מהם יותר: במקום להיות משעממים כמונו ולטוס על המטאטאים שלהם, הם משתמשים בהם כדי לנקות את הרצפה! גאוני לחלוטין, אף אחד אחר חוץ מהם לא יכול היה לחשוב על שימוש כל כך יצירתי לכלי טיס יומיומי ופשוט!

ובמקום לחש "לומוס" הם המציאו מכשיר מופלא שקוראים לו "פנס", זה מדהים!

זה פועל על אנרגיה כמעט קסומה הנקראת "חמשמל" ונאגרת ב"סוללות". נראה לי שכשאחזור הביתה לחג המולד אני אלך לחנות של מוגלגים ואקנה לי כמה. אני רוצה לאסוף סוללות.

זה לא צריך להיות קשה מדי. אני יודע שלמוגלגים יש כסף שונה משלנו אבל בטח לא יהיה אכפת להם אם אני אשלם להם בחרמשים וגוזים, לא?

במיוחד לא אם אני אספר להם עד כמה אני מתפעל מהמכשירים המופלאים שלהם.

אני חושב גם שאני אעבוד במקצוע של מוגלגים, אחיה בחברה המוגלגית ויהיו לי חברים מוגלגים וזה יהיה מדהים לחלוטין, כמו חלום.

אתמול אני וכריסטופר יצאנו להוגסמיד וקנינו כל מיני דברים מגניבים בחנות "ג'רלד תעלולים". ליתר דיוק, כריסטופר קנה לי דברים כי לי בקושי היה כסף, בגלל שהמשפחה שלי עניה עכשיו.

זה כל כך מוזר שלאני לא מקבל את כל הדברים שאני מבקש במכתבים שאני שולח הביתה. עוד לא התרגלתי להיות עני.

כריסטופר ניסה לדבר איתי על איזה משהו אבל לא הקשבתי כי התפעלתי מהשרביט המפזז שהוא קנה לי.

לא נורא, זה בטוח לא היה משהו חשוב, על מה כריסטופר יכול כבר לדבר איתי? הוא בטח התלבט בקול אם כדאי לו לאכול סוכריית ברטי בוטס בצבע של שוקולד.

אני מתחיל לחשוב שהמשקפיים שלי לא מתאימים לי, מי בכלל מרכיב משקפיים עגולים?

בטח אף אחד בהוגוורטס לא מרכיב ולא ירכיב משקפיים כאלה חוץ ממני.

טוב, התחלתי במה שהתרחש בשיעור שיקויים אז כדאי שאני אחזור לכתוב על זה:

אחרי שסיימתי לרקוח את השיקוי המושלם שלי והתלבטתי איזה שיקוי עוד כדאי לי לרקוח עד סוף השיעור, כדי לא להתבטל, שמתי לב שהשיקוי בקדירה של מי שהיה לידי הפיץ ריח שלא מתאים לאף שלב בתהליך והוספתי קמצוץ אבקת קונכיות כדי לשפר את זה ואז...

בעצם... קשה לי לכתוב על זה. זה היה משונה ושונה אפילו מכדי שאכתוב את זה ביומן.

אני חושב שאני כתבתי מספיק היום. ואני כבר לא כל כך מצליח לכתוב בשפה גבוהה כפי שהייתי כותב בעבר.

וחוץ מזה נראה לי שכריסטופר מתחיל לשים לב שאני כותב יומן, ואני לא יכול להיות בטוח שהנעילה הקסומה שלי תחסום אותו מלקרוא, והרי יצא לי לכתוב על כך שהוא לא עט הנוצה הכי חד בהוגסמיד.

הפרק הקודם		הפרק הבא