כשהארי פוטר ופרסי ג'קסון נפגשו

הארי קם בבוקר לקול השעון-מעורר של פרסי. 

פרסי קם, רוטן, "אוח, נו."

הארי קם והתלבש, וכמוהו עשו פרסי וטייסון. 

"טוב," אמר פרסי כשיצאו מהביתן ועשו את דרכיהם בשמש, "בוא נראה לאיזה אל אתה הכי מתאים."

"אוקי."

"אמ... אפרודיטה, אלת האהבה והיופי?" צחק פרסי. 

"שכח מזה."

"היפסטוס, אל הנפחים?"

"לא תודה."

"אפולו, אל השמש, אל הנבואות, אל החץ-וקשת..."

הארי הרהר. אל הנבואות... אבל שמש? הארי העדיף חורף. והוא גרוע בקליעה למטרה. 

"לא."

"אמ... אל המתים?"

"אני לא וולדרמורט!"

פרסי צחק. 

הוא הציע והציע, והארי לא כל כך הרגיש מחובר למשהו. לבסוף אמר פרסי:

"האל הראשי: זאוס. אל הברק. אל השמיים."

הארי חשב שזהו זה. הם מצאו. אל הברק... כן, כמובן. יש לו אפילו צלקת על המצח של ברק.

אל השמיים... איך אהב הארי לעוף בשמיים...

"אני חושב שאני מתאים לזאוס."

פרסי חייך.

קנטאור דהר אליהם במהירות. 

"כירון!" אמר פרסי. "הנה הארי. הארי פוטר."

כירון לחץ אל ידו של הארי, ואז אמר במהירות:

"פרסי, בוא מהר. מפלצת חדרה למחנה. כלב שאול, אולי הכי גדול שיש. נלחמים. בוא."

הוא דהר משם. 

"מה - " התחיל הארי, אבל פרסי כבר רץ. הארי דלק בעקבותיו ואז נשימתו נעתקה כשהוא ראה העתק של פלאפי, פשוט יותר גדול, והרבה נערים בשיריונים יוונים נלחמים בו. 

פרסי שלף עט, שהפך בן רגע לחרב גדולה. 

"תשאר כאן!" הוא אמר להארי, והחל לרוץ. 

חברתו, אנבת', ניגשה אליו. 

"פרסי! קורה משהו! הוא לא סתם נכנס!"

"אני יודע, אנבת'! יש לך חתך במצח! זוזי הצידה, אל תילחמי!"

"אני רוצה, מוח אצה!"

הארי צחק. זה היה כינוי טוב. 

פרסי ואנבת' הסתערו על המפלצת יחד, נראה שהם קוראים מחשבות זה לזו, כי הם פעלו במדויק למעשיו של השני. 

הארי הביט איך שערה הבלונדיני והמסולסל של אנבת' מתנפנף מאחוריה כשהיא מניפה את החרב, איך בעיניה האפורות כשערה נדלק זיק מלחמה מסוכן, איך גופה השזוף והגבוה מתעקל בחינניות...

פרסי ואנבת' הצליחו לדקור יחד את המפלצת הנוהמת באמצע הבטן, והיא התפוררה לאבק. 

פרסי ואנבת' ניגשו להארי, מוחים זיעה ממצחם. 

"בוא נלך לארוחת הבוקר," התנשף פרסי. 

"משהו לא טוב קורה פה," רטנה אנבת'. 

"כן, שמתי לב." פרסי עשה פרצווף. "לא עוד מקרה לוק!"

כשהוזכר שמו של המכונה "לוק", אנבת' הסמיקה. 

הארי שאל: "לוק - "

"נו, סיפרתי לך!" אמר פרסי, "הבן של הרמס ש - "

"אה, כן!" נזכר הארי, "פשוט שכחתי את שמו."

אנבת' צחקה. 

"כל הבנים דבילים, הא?"

"אל תדברי על אהובך ככה!" אמר פרסי, נעלב. 

"סתום כבר, מוח אצה."

הארי, פרסי ואנבת' נכנסו למקום פתוח, מלא בשולחנות. 

"שבו איתי," מלמל פרסי. "כירון לא יאמר כלום."

"איפה טייסון?" נזכר תאום הארי, שכל הזמן הזה טייסון לא היה איתם.

"בטח הלך אל הפגעסוסים." משך פרסי בכתיפיו. 

"יש פה פגעסוסים?" התפלא הארי בזמן שהתישבו. 

"ברור. אבא שלי ברא אותם," אמר פרסי. 

נימפות יפהפיות הגישו אוכל רגיל: פיצה וכוסות. 

"תבקש מה שאתה רוצה מהכוס," אמרה אנבת' להארי. 

הארי אמר:

"מיץ דלעת."

הכוס התמלאה במשקה כתום. 

ניקו די אנג'לו ניגש אליהם והתיישב, שערו הסבוך סתור. 

"הי, ניקו," אמר פרסי. 

"היי," אמרה אנבת'. 

"שלום," אמר הארי. 

"טוב, כלב השאול - יש לכם רעיון לגביו?" אמר ניקו מיד. 

אנבת' הנידה בראשה. 

הארי הביט בניקו, שהביט בפרסי בזיק מוזר, אותו זיק בו הארי עצמו היה מסתכל בצ'ו ובג'יני. 

אותו זיק שבו הוא מסתכל על אנבת'. 

הפרק הקודם		הפרק הבא