אמת (המשך לאהבה אסורה)

"ארזת הכל?"

דראקו הסתובב וראה את הארי נכנס אל החדר.

"כן, אני חושב." הוא ענה. 

"אני לא מאמין שאתה באמת עוזב." שחור השיער אמר בקול חנוק.

"אני מצטער."

הבלונדיני ניגש למזוודתו והוציא ממנה חבילה קטנה. "קח." הוא שם אותה בידיו של השני. "מזכרת ממני."

הארי פתח את החבילה בעדינות ושלף ממנה סיכה קטנה של סלית'רין שדראקו הצליח להשאיר אצלו. הוא מישש אותה באצבעותיו וחייך חיוך עצוב.

מאלפוי הרים את ידיו ומשך את הארי לחיבוק ענק. "לעולם לא אשכח אותך." הוא לחש לאוזנו.

שחור השיער קירב את שפתיו לשל חברו, ויחד הם נפגשו לנשיקת אהבה טהורה. 

* * *

"הארי? אתה בסדר?" הרמיוני נכנסה לחדרו.

הארי שכב על מיטתו, בוהה בתקרה. "הטיסה שלו יוצאת בעוד שעה."

"אני כל כך מצטערת." היא התיישבה על קצה מיטתו. "זה לא בסדר, איך שהדברים התגלגלו. אנשים היו צריכים לקבל אתכם, לא לשנוא אתכם, אני פשוט... לא מבינה."

"טוב, החיים הם לא תוכנית לבקשתך." הוא ענה במרירות.

"אתם יודעים לפחות איך אבא של מאלפוי גילה? אולי מישהו אמר לו?"

"אני לא יודע, אני מניח שזה היה מישהו שלא אהב אות-" עיניו של פוטר נפתחו והוא קם ממיטתו.

"אני לא מאמין! הבני זונות האלו!"

"מה? מה קרה?"

"לפני שבוע, כשהשביעיסטים האלה התגרו בי ובדראקו, הם אמרו שהם יהרסו אותנו, שזה הסוף שלנו... הם בטוח אלה שגילו ללוציוס, זה הדבר היחיד שהיה מפריד בינינו. אני הולך לרצוח אותם."

"הארי, חכה-"

אבל זה כבר היה מאוחר מדי, שחור השיער יצא מהחדר ורץ לחדר המועדון. הרמיוני רדפה אחריו והגיעה בדיוק בזמן לראות את "מנהיג" החבורה מורם באוויר על ידי שרביטו של הארי.

"אתם גיליתם לאבא שלו, הא, חבורת פחדנים?!" עיניו של הנער רשפו גיצים. "עכשיו אתם מרוצים?! הוא עוזב ואתם יושבים ומשחקים בקלפים, אין לכם שום בושה?!"

"הארי, תירגע, הם לא שווים את הכעס שלך." הרמיוני ניסתה להרגיע את חברה.

פוטר נשם עמוק. "אני הולך להחזיר את דראקו, וכשנחזור- אתם מתים." הוא הסיר את הכישוף והלך. 

הפרק הקודם		הפרק הבא