החיים שאחרי

יש להבהיר, אני חושבת שהמערכת הרגשית של גמדוני הבית שונה משל בני האדם ובגלל זה אני עושה את הרגשות מוחלטים יותר וטיפה משנה את הכתיבה.

אם כך, אדונילי וגבירתילי, אפשר להתחול-התחיל!

שמחה.

"הארי פוטר, אדונילי!!!!!" לחש דובי בשמחה

"דובי בא להציל את הארי פוטר אדונילי ואת חבריו הנאצלימים כל כך!" אמר וקד בפני כולם.

"דובי, אני מבקש שתיקח את לונה, דין ואוליבנדרס ותתעתק לבקתת הצדפות. אחר כך תחזור ותיקח אותי, את רון ואת הרמיוני. בסדר?"

אכזבה.

דובי רצה רק לקחת עכשיו את הארי פוטר ואת חבריו וללכת להציל את גבירתילי השנייה, חוץ מהגבירתילי שנראית מעט מעופפת עם השיער הבלונדיני.

שהארי פוטר יהיה בטוח.

נחמה.

חום פתאומי ונעים התפשט בקרבו של דובי.

הארי פוטר הציל אותו, וזו זכות לעזור לו, וצריך לשמוח על זה.

"אדונילים, גברתילי, אם תואיל- תואילו?" אמר והושיט את ידו.

הם אחזו בו ודובי העתיק אותם לבקתת הצדפות.

כשרונם של גמדוני הבית הוא גם לראות את המקומות שאליהם הם מתעתקים ולכן דובי השמיע קריאת התפעלות חדה עוד לפני שהגיעו ליעד.

קוצר רוח.

"אדונילי ביל וגבירתילי פלר, אני צריך עכשיו ללכת להציל את הארי פוטר וחבריו הנפלאימים!" קרא דובי בגבורה והתעתק חזרה לפינה נסתרת בסלון משפחת מאלפוי.

כעס.

הוא ראה את הקרב המתחולל ועוד לפני שהתעתק לראש הנברשת כבר דימה לו בראשו מה הוא עומד לעשות.

טראח!

הנברשת נפלה ודובי התעתק לבימה קטנה שנייה לפני שצנח.

דאגה.

הארי פוטר אדונילי נלחם שם עם חבריו באנשימים רעימים מאוד-מאוד!

"הארי פוטר!" קרא

הארי פוטר וחבריו הנאצלימים רצו לעברו ואחזו בו ושבריר שנייה לפני שהתעתק...

הבזק כסוף וכאב עז.

בשארית כוחותיו התעתק למרות שידע שאילו נשאר שם הוא היה יכול לחיות...

'הארי פוטר אדונילי' לחש בשנייה האחרונה לפני שנדם.

הפרק הקודם		הפרק הבא